"הייתי שבר כלי, הפתרון היה צדקה"

הקבצנים בישראל נמצאים במרכזי הערים הגדולות, רובם בתל אביב. המחלקת הרווחה של העיר מספרים שהם נמצאים בעיקר בקרנות הרחוב, בצמתים סואנים ובמסעדות ובתי קפה. חלקם הגדול, אך לא כולם, מכורים לסמים ואלכוהול, רבים נכים פיזית או נפשית.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק

קיבוץ נדבות בישראל אינו מוגדר כעבירה פלילית, אם כי ישנם אנשים שאכן מנצלים פרצה זו כדי לעשות מעשים פליליים. קבלנים שונים מחזיקים במקבצי נדבות המרוויחים אחוזים זעומים ואת היתר מעבירים לקבלן, תופעה שכיחה ביותר בקרב פלסטינים מהשטחים. קבצנים שפועלים לבד, ללא קבלן, נאלצים להילחם על השטח בו הם מקבצים.

הקבצנות היא עבודה סיזיפית, בגשם ובחום, הקבצנים לא יודעים עם כמה יצאו בסוף היום. פגשנו כמה מהם וניסינו לראות את הדברים מנקודת מבטם.

שלמה חכים נולד ביפו, לכל אורך חייו צרך סמים מסוגים שונים, אבל רק לאחר שהתמכר לסם הפיצוציות "נייס גאי", הדרדר לרחוב. היום הוא נקי אבל מתקשה לנהל חיים מסודרים. בלית ברירה פנה לקבצנות.

"החלטתי לקבץ נדבות כי הייתי בשיברון", מספר שלמה חכים, "ראיתי את עצמי שאני לא יכול להיות בסדר יום, במשמעת, ראיתי את עצמי שבר כלי. הפתרון זה היה הצדקה".

מתי ורדי בן ה-73 היה בעברו צייר ומורה לציור. מצב נפשי ומשפחתי מורכב דחקו אותו לחיים ברחוב. כיום הוא שוכר דירה קטנה בדרום תל אביב. הוא אוכל צהריים בבית תמחוי של עמותת "לשובע" ומתקיים מקצבה זעומה ומדברים שהוא מוצא באשפה, את חלקם מנסה למכור.

"פה יש לעתים קרובות אוכל", מספר מתי ורדי, "אני כבר מכיר את הפחים". "אני בודק שזה טרי, רואה שזה נקי, לא נשפך עלזה לכלוך, יש לזה ריח טוב", הוא מספר. כשהוא נתקל בשקית עם בקבוקים למחזור הוא קורא בהתרגשות "אוצר! אוצר!", "עם זה אני יכול לקנות לחם!".