סגירת תיקים וטיפול לקוי בתוקפים: כשלים בהתמודדות עם פדופיליה

מבקר המדינה פרסם היום (שני) דוח המציג ביקורת על התנהלות משרדי הממשלה, שב"ס והמשטרה בהתמודדותם מול קטינים נפגעי עבירה מינית, ומול העבריינים עצמם. בין היתר, קבע כי קיימים ליקויים בניהול התיקים הפליליים, בטיפול בילדים ובנערים שנפגעו, ובטיפול התוקפים בבתי הסוהר ובמרכזים הייעודיים. במקביל, יצא המבקר נגד טיפול המשטרה בעבירות רכוש, ונגד העובדה שהרוב המוחלט של תיקי עבירות אלה נסגר מבלי להגיע לכדי כתב אישום.

טיפול המדינה בעבריינות מין כלפי קטינים

לפי המבקר, בשנים האחרונות גברה בישראל, כבעולם המערבי, המודעות לעבריינות מין כלפי קטינים ולפדופיליה, והמספר העולה של התיקים שנפתחו במשטרה מלמד על עלייה מתמדת שחלה בשנים האחרונות במספר הדיווחים על פגיעות מין של בגירים בקטינים. בין מארס עד אוגוסט 2018, משרד מבקר המדינה בדק היבטים בטיפול המערכתי בעבירות מין בקטינים, כמו גם הטיפול בפוגעים והפיקוח עליהם. הבדיקה נעשתה במשרד העבודה, הרווחה, במשרד לביטחון פנים, במשרד הבריאות, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר, במשרד המשפטים, ברשות לשיקום האסיר, במועצה הלאומית לשלום הילד ובנציבות שירות המדינה.

הדוח מציין כי באוגוסט 2011 החליטה הממשלה על הקמת "מרכזי סיוע והגנה לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות". הממשלה קבעה כי על משרד הרווחה להקצות לכל אחד משמונת המרכזים שנפתחו תקן של חוקר ילדים. אלא שעל פי מבקר המדינה, "למרות תפקידם המרכזי של חוקרי הילדים", עד יולי 2018 היה חוקר ילדים קבוע רק בשלושה מרכזי הגנה – בירושלים, בבאר שבע, ותבל השומר, כאשר בחמשת האחרים היו חוקרים מתחלפים.

לכתבות נוספות מתוך דוח מבקר המדינה:

דוח המבקר: דני דנון קיבל תרומות - בניגוד להנחיות היועמ"ש

המבקר: מאגרי מידע רגישים לא מנוהלים כראוי, כשלים בהגנת סייבר

רופא שטיפל באביו ועובדי תע"א: המבקר נגד מינוי מקורבי חיים כץ

כמו כן, חוקרי הילדים בחמשת המרכזים לא היו חלק מצוות המרכז ולא נכחו בכל ישיבות הצוות. מרכזים שהתחלפו בהם חוקרי ילדים התקשו בטיפול מותאם לילדים, ושררה בהם "אווירה קשה, לחוצה ובלתי עניינית שלוותה בחוסר הערכה וכבוד. השפעות היחסים הללו היו קשות וחמורות על השירות שניתן לילדים, על תפקוד המרכזים ועל יכולתם לספק טיפול מיטבי לנפגעים".

חלק מהצוות במרכזי ההגנה הם רופאים, שתפקידם כולל בין השאר כתיבת חוות דעת משפטית, בדיקה קלינית ופורנזית, והעדה כעד מומחה. אחת הטענות גורמים מומחים היא שהכשרתם של הרופאים לעבודה במרכזים, הנערכת כחצי שנה, היא קצרה מדי. הדבר יוצר מצב בו לעיתים הפרקליטות אינה מסתפקת בחוות הדעת של הרופאים במרכזים, אלא מבקשת גם את חוות דעתם של רופאים מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, מה שפוגע בקטינים המתבקשים לעבור בדיקה גופנית פולשנית נוספת.

אחד הפרמטרים שנבדקו על ידי מבקר המדינה הוא מספר הבדיקות הרפואיות שבוצעו במרכזי ההגנה. בשנת 2016 בוצעו בשישה מרכזים 136 בדיקות, ואילו בשנה העוקבת בוצעו בשמונה מרכזים 100 בדיקות – ירידה של 45% בממוצע למרכז. "משרד הרווחה לא בחן את הירידה במספר הבדיקות, הסיבות לירידה ודרכים אפשריות לייעולה ולתגבורה של עבודת הרופאים במרכזים", נכתב בדוח.

המבקר הפנה ביקורת גם על נוהלי המשטרה לחקירת קטינים בני 14 ומעלה. בניגוד להנחיות, חקירות של קטינים בגילים אלו בוצעו רובן בתחנות משטרה ולא במרכזי הגנה. כמו כן, פעמים רבות המשטרה מפנה בקשות לחקירת ילדים עד גיל 14 לא למרכזי ההגנה אלא היישר לחוקרי הילדים המחוזיים.

על פי דוח המבקר, משרד הרווחה, הבריאות וגופים נוספים לא פעלו די להגברת המודעות לקיומם של המרכזים בקרב הציבור ואנשי המקצוע. "בבדיקת משרד המבקר נמצא כי חיפוש באתרי האינטרנט של משרד החינוך והבריאות אינו מעלה מידע על מרכזי ההגנה", נכתב בדוח. מיעוט ההפניות של גורמי מקצוע ומיעוט הפונים למרכזי ההגנה מיוזמתם מלמדים כי הציבור אינו מודע למרכזי ההגנה.

נוסף לכך, המבקר העיר כי ישנם ליקויים בניהול התיקים הפליליים. מנתוני הפרקליטות עולה כי כ-70% מתיקי עבירות המין כלפי קטינים נסגרים בשל היעדר ראיות. עוד עולה כי מכלל התיקים שהוגשו בהם כתבי אישום, 32 תיקים הוגשו יותר משנתיים לאחר פתיחתם בפרקליטות, ובחמישה מהם הוגש כתב אישום יותר מארבע שנים ממועד פתיחתם בפרקליטות.

ליקויים נוספים נמצאו בפעילות המטה הלאומי להגנה על ילדים ובני נוער ברשת האינטרנט. בשנת 2016 החליטה הממשלה להקים במשרד לביטחון הפנים, בשיתוף משרד החינוך, המשפטים, הרווחה והבריאות, מערך שיפעל נגד תופעות אלימות ופשיעה באינטרנט ולמניעתן. בנובמבר 2018 הושק המערך, אך עד סוף דצמבר לא היו לו לא תפיסת הפעלה מאושרת ולא תוכנית עבודה סדורה.

מלבד הטיפול בקטינים שחוו התעללות מינית, המבקר הציג ליקויים בטיפול בעברייני מין. מכלל כ-1,400 עברייני מין שהיו בשב"ס ב-2017, כ-60% מהם לא היו משולבים בתוכנית טיפול כלשהי. נמצא כי תנאי הקבלה לקבוצות הטיפול הייעודי, ובהם יתרת מאסר של שנתיים לפחות, מוטיבציה לטיפול והערכת מסוכנות, הם בפועל חסם לשילובם של עברייני המין בתהליך הטיפולי. כמו כן הוסיף המבקר כי במועד הביקורת, טרם אושר נוהל מחייב לתוכניות לשיקום מונע לעברייני מין בבית סוהר, כפי שנקבע בחוק ההגנה.

נוסף על כך, בידי שב"ס אין ריכוז נתונים על רמת המסוכנות של כלל עברייני המין, במיוחד אלה מהם שריצו תקופת מאסר של שנתיים ופחות וממילא לא עברו טיפול ייעודי בביה"ס. חזרתם לחברה בלי ששום גורם בקהילה יודע את רמת מסוכנותם ואת מידת הסכנה שיעברו שוב עבירת מין – אינה רצויה ואף עלולה לפגוע בציבור.

המבקר הצביע על מענה חלקי של המרכזים לשיקומם של עברייני מין בקהילה. מכסת המטופלים בהוסטל לבעלי רמות מסוכנות בינונית עד גבוהה היא 24 בשנה בכל עת, אך מתחילת פעילותו באוקטובר 2015 עוד סוף 2017, טופלו בו 37 עבריינים בלבד במקום 48 לפחות.

"קיים פתח להעסקת עברייני מין כמורים ממלאי מקום "

לאחר שנחשף הסיפור של המורה הפדופיל שאול שמאי שהיה ממלא מקום קבוע, במשרד החינוך עשו חשיבה מחודשת ונקטו שורה של פעולות כדי למנוע הישנות מקרים שכאלה בעתיד. אלא שלפי המבקר, רוב המסקנות לא יושמו. גם לאחר שינוי הנהלים, ממלא המקום השעתי בבית הספר יכול להתחיל לעבוד בכיתה לפני שהסתיימה הבדיקה לגביו. המבקר העיר בחומרה לאגף כוח אדם בהוראה כי בנסיבות אלה נפתח פתח להעסקת ממלאי מקום שעתיים שיש להם רקע פלילי, וחמור שבעתיים – הרשעת מין – שאמורים למנוע את העסקתם. עוד צוין כי המידע לגבי אלה שמצויים בהליך חקירתי או משפטי שבו הם חשודים או נאשמים בעבירת מין, אולם טרם הורשעו, לא עובר למשרד החינוך.

עוד טען המבקר כי מאגר המורים שהוקם ובו שמות המורים המאושרים להיכנס לכיתה ואלה שחסומים הוא רק עבור החינוך הרשמי ולא לבתי ספר מזרם המוכר שאינו רשמי – רוב בתי הספר החרדים וחלק מבתי הספר האחרים. משרד המבקר אומר שזהו מצב חמור שמסכן את התלמידים.

משרד מבקר המדינה ציין כי בשנת הלימודים תשע"ז, 12 ממלאי מקום שהיו חסומים לימדו, ובתשע"ח - 36. לא נעשתה לגביהם בדיקה פלילית. כמו כן, במשך תקופה מסוימת הועסקו במערכת החינוך לפחות תשעה מורים שהורשעו בעבירות מין – 7 עובדי הוראה ו-2 ממלאי מקום.

בדוח אף מצוינים כשלים במערכת הבריאות במתן התרופה להחלשת הדחף המיני, הנמצאת בסל הבריאות. זאת אף שעברו כשבע שנים מכניסתו לתוקף של חוק ההגנה. הדבר מקשה על עבריינים המעוניינים בטיפול תרופתי למצוא מענה במסגרת קופות החולים. היוזמה של משרד הבריאות להקמת מרפאה לטיפול בהפרעות בדחף המיני, שתספק אבחון ראשוני, טיפול תרופתי ומעקב קליני, לא צלחה בגלל התנגדותן של הרשות המקומית ושל התושבים.

הצורך לטפל בקטינים שנפגעו מינית היא הכרחית, מדגיש המבקר. בין 2015 ל-2017, טופלו במרכזי הטיפול כ-6,300 קטינים, כ-70% מהם בני פחות מ-12. על אף המלצה של הוועדה הבין-ארגונית מאוקטובר 2011 על הקמת 19 מרכזי טיפול אזוריים, במועד סיום הביקורת פעלו רק 13 מרכזים. כמו כן, המבקר ציין כי בעקבות מדיניותו של משרד הרווחה למתן טיפול לכל קטין ללא עלות, עלה מספר הפניות, אך בהיעדר תוספת של כוח אדם לנושא, חלק מהרשויות אינן מפנות לטיפול או מפנות נפגעים מעטים בלבד.

בתום הדוח בנושא המבקר הציג המלצות עיקריות: על משרד הרווחה לפעול להסדרת יחסי העבודה במרכזי ההגנה ולוודא שיתוף פעולה בין כל הגורמים, לפקח על פעילות המרכזים ולוודא כי בכל מרכז יש חוקר ילדים קבוע. על משרד הבריאות לנקוט פעולות שיבטיחו כי הכשרתם והסמכתם של הרופאים תענה על הצרכים, כך שהקטינים שנפגעו לא יצטרכו לעבור יותר מבדיקה רפואית אחת.

המבקר המליץ למשטרה לפעול ליישום הנהלים וההנחיות בעניין הפנייתם של קטינים נפגעי תקיפה מינית למרכזי הגנה. כמו כן, על משרד הרווחה לפעול להגברת המודעות הציבורית למרכזי ההגנה ולשירותים שהם מעניקים.

המבקר הציע כי שב"ס יפתח כלים חדשניים ודרכים נוספות, לרבות כלי הכוונה והסברה, תוך עידודם ותמרוצם של עבריינים להשתתף בתוכניות טיפול ייעודיות. נוסף לכך, על השב"ס לפתח אמצעים שיאפשרו הערכת מסוכנות גם של אסירים שנידונו לתקופות מאסר קצרות כדי למנוע שחרור אסירים שרמת המסוכנות שלהם אינה ידועה לגורמי הטיפול בקהילה.

לסיכום, המבקר כתב כי "עקב רגישותו הרבה של הנושא והשפעתו על הנפגעים הקטינים לאורך חייהם, עולה הצורך ואף קיים הכרח לשיתוף פעולה הדוק בין כלל הגורמים העוסקים בנושא. על משרדי הממשלה וגופי האכיפה מוטלת החובה לפעול לאלתר לתיקון הליקויים שהועלו בדוח, לשיפור השירותים הניתנים לנפגעים ולהעמקת הטיפול והפיקוח על הפוגעים. על אותם גורמים גם להיערך לעלייה במספר המקרים המדווחים ובחומרתם ובמספרן הגדל של התלונות המוגשות, ולהתאים את עצמם למתן הטיפול הנדרש".

עבירות רכוש

המבקר ציין בדוח כי מנתוני המשטרה עולה שיותר מ-40% מהתיקים הפליליים שנפתחו בין 2017-2015, הם עבירות רכוש. על פי הממצאים של סקר ביטחון אישי של הלמ"ס, בשנים האחרונות מסתמנת מגמה לפיה חלה ירידה בהיקף עבירות הרכוש, אך במקביל נמצא כי מרבית מנפגעי עבירות אלה כלל אינם מדווחים למשטרה על כך. כמו כן, רבים שכן דיווחו אינם שבעי רצון מטיפולה של המשטרה. נמצא כי המשטרה לא דנה בממצאי סקרי הביטחון האישי ולא ניתחה את ממצאיהם.

בחודשים אפריל עד ספטמבר 2018 בדק משרד המבקר את טיפול המשטרה בעבירות רכוש – היקף תופעת העבירה ושיעור הדיווח עליה במשטרה, הפעילות הרגולטורית של המשרד לביטחון הפנים וטיפול המשטרה בתיקי החקירה ומיצוין. לפי המבקר, הנתונים שבדק הראו כי הרוב המוחלט של תיקי עבירות הרכוש נסגר, ובמרבית החקירות בעבירות הרכוש המשטרה לא מצליחה לבסס ראיות שיביאו לידי הגשת כתב אישום. למעשה, רק אחד מכל 15 תיקים מגיע לכדי כתב אישום. מכאן קובע שפירא כי המשטרה לא משיגה הרתעה שתביא לצמצום המקרים.

כמו כן, המבקר הוסיף כי מרבית תיקי החקירות נסגרים בעילת עבריין לא נודע בתוך שבוע מיום פתיחתם – כשליש מהם נסגרים בתוך יומיים בלבד. "התוצאה מחייבת פעולות הערכה ותיקון ממשיות שיבטיחו מיצוי של כל מערכי החקירה העומדים לרשות המשטרה", נכתב בדוח.

נוסף על כך, משרד מבקר המדינה ערך בדיקה אקראית לבחינת טיפול המשטרה בתיקי עבירות רכוש בחמש תחנות שונות. שפירא מצא כי למרות המשקל הרב של עבירות הרכוש, לא קבעה המשטרה נהלים ופקודות בנוגע לאופן הטיפול, לרבות קריטריונים ותבחינים להפעלת אמצעי החקירה הקיימים במשטרה. כמו כן, המשטרה לא הקפידה לתעד בתיק החקירה הממוחשב את המאפיינים הייחודיים של רכוש גנוב, מה שמצמצם את יכולתה לזהות פריטים, לאתר את הבעלים ולקשור חשוד למעשה.

במקביל, בבדיקות האקראיות נמצא כי בתיקי גניבת כרטיסי אשראי המשטרה לא גבתה מהמתלונן את פרטי הכרטיס לא בדקה האם נעשה בו שימוש. כמו כן, מנתוני המשטרה עולה כי קיימת אי התאמה בין ההיקף המצומצם של הידיעות המודיעיניות הקשורות בעבירות רכוש ובין מספרם הרב של תיקי החקירות שבטיפול המשטרה. לפי המשטרה, הסיירים איחרו להגיע לכ-28% מהאירועים הקשורים בעבירות רכוש.

ההמלצות העיקריות של מבקר המדינה הן שעל המשרד לביטחון הפנים והמשטרה לבחון ולנתח את ממצאיו של סקר הביטחון האישי והמסקנות העולות מהם, ולפעול להגדלת שיעורי הדיווח ולשפר דרכי הטיפול. כמו כן, לפני שהמשטרה סוגרת תיק, עליה למצות את השימוש בכלים ובאמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותה, למצות את החקירה בתיקים שבהם מעורב טלפון סלולרי ולהחזירו לבעליו ולהפעיל את סמכותה לקבלת מידע מחברות האשראי על השימוש בכרטיסים גנובים.

על המשטרה לבחון את הדרכים שיאפשרו לה להגדיל את היקף החשיפה המודיעינית הקשורה לעבירות הרכוש, כדי לשפר את סיכוייה למצות את החקירה ולהביא את העבריינים לדין. המשטרה צריכה לפעול כך שהסיירים שלה יגיעו לאירועים בתוך זמן ההגעה המרבי שקבעה.

לסיכום כתב המבקר כי "תחושת הביטחון האישי מושתתת במידה רבה על האופן שבו תופסים האזרחים את היכולת של המשטרה ורשויות המדינה לאכוף את החוק . המשטרה בתיאום עם המשרד לביטחון הפנים נדרשת לבצע בחינה מערכתית של דרך הטיפול בעבירות רכוש, לגבש מתווה פעולה סדור וליישם אותו, כדי שיביא לידי שיפור ההרתעה והאיפה ולהגברת אמון הציבור ביכולתה לטפל בעבירות אלה".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "המשרד פעל ללא לאות כדי לצאת לדרך עם מאגר מקיף, מסודר ורציני של עובדי הוראה ממלאי מקום. במסגרת המאגר עברו כל ממלאי המקום בדיקה פרטנית וקפדנית. מאגר זה ישרת גם את מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים. מנהל בית ספר נדרש לבדוק מראש במערכות המשרד אם ממלא המקום מאושר לעבודה. אם הוא לא אושר, חל איסור להעסיקו".

מהמועצה לשלום הילד נמסר הגיבו ליישום המסקנות וההמלצות ממקרה המורה הפדופיל שאול שמאי: "לא עובר חודש מבלי שמגיעות למועצה לשלום הילד פניות בנוגע לחשד לביצוע עבירות מין על ידי אנשי צוות בתלמידים. מוסדות החינוך אמורים להיות מקום בטוח עבור התלמידים השוהים בהם. משרד החינוך צריך לשאול את עצמו האם מעגלי ההגנה שאמורים למנוע פגיעה חמורה כל כך בתלמידים אכן פועלים כנדרש. כ-70 תיקים נפתחים במשטרה בממוצע מידי שנה בגין עבירות מין מצד עובדים במוסד החינוכי נגד תלמידים. זהו נתון בלתי נסבל ואי אפשר לקבל אותו".

"בדיקת המרשם הפלילי של העובדים במוסדות החינוך חייבת להיות מעגל ההגנה הראשון והמיידי על התלמידים בגנים ובבתי הספר. למיטב ידיעתנו ורק לאחר שהפצרנו במשרד החינוך כמעט שנתיים, אמנם הוקמה מערכת ההתראה המיידית שאמורה להקפיץ מידע על עובדי מוסדות החינוך, שנחקרו, שנעצרו או הוגש נגדם כתב אישום, אבל לא ברור כלל כיצד עובד המנגנון, ע"פ אילו כללים וקריטריונים הוא עובד ומי מפקח עליו. המועצה לשלום הילד רואה במשרד החינוך אחראי על כל מה שקורה בתוך המוסד החינוכי ועל כן על משרד החינוך גם להבטיח שהמנגנון יחול לא רק על עובדי ההוראה אלא על כלל אנשי הצוות במוסדות החינוך".

אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, בתגובה לדוח: "הליקויים שנמצאו בטיפול בקטינים שנפגעו מינית מקוממים ומסוכנים. כ-60% מהפניות אל מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית עוסקות בפגיעות שהתרחשו בילדים ובילדות מתחת לגיל 18, ורואים את ההשלכות ההרסניות של התופעה גם כעבור שנים רבות. חשוב להבין שהנזק לא מסתיים בפגיעה עצמה, ויכול לגדול ולהתעצם גם כתוצאה מהיעדר טיפול מתאים. מהממצאים העולים בדו"ח ניתן לראות שגם כיום, הרשויות מזלזלות בנהלים שמורים לשלוח את הילדים והילדות שנפגעו למרכזי הגנה, ושגם מרכזי ההגנה עצמם, שאמורים לספק את המענים המותאמים, סובלים מבעיות תפקוד רבות. הירידה של 45% בפניות למרכזי ההגנה מעידה על שערורייה אמיתית וכשל משותף של משרד הרווחה והמשטרה ביצירת המודעות לשירות הקריטי הזה".

"לפי הממצאים, רק שיעור זעום מבין הפוגעים מרצים עונש מאסר, ובלתי מתקבל על הדעת שרבים מהם אפילו לא עוברים שיקום. עבריין מין שהורשע בפגיעה בקטינים ולא קיבל טיפול מהווה פצצה מתקתקת שכל רגע עלולה להתפוצץ - ויש לקדם שינוי מדיניות מידי מבחינת שיקום עברייני מין הן בכלא והן לאחר השחרור. הממצאים, שאפילו אינם כוללים את כל הבעיות בתחום, דוגמת המחדלים באיתור ובמניעה של פגיעה בילדות ובילדים, מעוררים תחושות קשות של הזנחת הילדים שלנו - היקרים לנו מכל, ומחייבים את הרשויות להתגייס לתיקון הליקויים הרבים שנמצאו".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל פועלת במשך כל ימות השנה לאכיפת החוק וצמצום פשיעת הרכוש בכל רחבי הארץ, משקיעה מאמצים ומשאבים רבים ומבצעת באופן תדיר פעילות אכיפה מוגברת במישור המודיעיני והמבצעי נגד כנופיות ועבריינים. פעילות המשטרה בשנים האחרונות לחקירה ומניעה של עבירות הרכוש בכלל, ועבירות גניבות הרכבים וההתפרצות בפרט – הובילה לשיעור להורדה של 30% בעבירות הרכוש בישראל בחמשת השנים האחרונות, ירידה של 6.5% בשנה החולפת ומנגד עלייה של 26.5% בכמות כתבי האישום שהוגשו נגד עברייני רכוש – נתון המשקף הגברה משמעותית של סיכוי העבריין להיתפס".

"בנוסף, מדי שנה המשטרה משיבה רכוש שנגנב לבעליו בהיקף עצום - מרכבים ועד פלאפונים, והעובדה החשובה ביותר היא שמשטרת ישראל הצליחה להוריד את כמות עבירות הרכוש בישראל לשפל חסר תקדים מזה שנים רבות, על אף הגידול המתמשך בשיעור האוכלוסייה. כמות עבירות הרכוש בישראל כיום ביחס לגידול האוכלוסייה היא הנמוכה ביותר אי פעם. ממצאי סקר התחנות הגדול בו היו 25,000 משתתפים, שערכה המשטרה בשנת 2017 - על פיו נבנו תוכניות העבודה שהובילו להישגים מרשימים, שונים לחלוטין מהממצאים על בסיסם נסמך דוח המבקר".

"לפי סקר זה אמנם עבירות הרכוש, ובפרט פריצות וגניבות מבתים וגניבות רכבים- הם מהנושאים המטרידים ביותר את אזרחי ישראל, אולם אחוז הדיווח בגין עבירות הרכוש עומד על 86% - העבירות בעלות אחוז הדיווח הגבוה ביותר, ושביעות הרצון מהטיפול המשטרתי בהן גבוהה. ממצאים אלו מתיישבים עם העלייה המשמעותית בפניות אזרחים למוקד 100 בשנה החולפת – עלייה של למעלה מ-17% לעומת שנת 2017 ועומדים בסתירה מוחלטת להנחת הדו"ח באשר לשיעור הפשיעה הלא מדווחת ולשביעות רצון הציבור מטיפול המשטרה בעבירות הרכוש. המשטרה תמשיך לפעול כל העת לשיפור איכות השירות, למיצוי טכנולוגיה מתקדמת ויכולות הארגון כלפי עבירות הרכוש, וכפועל יוצא למיצוי הדין עם עברייני הרכוש באשר הם, למען שלמות רכושם וביטחונם האישי של אזרחי ישראל".