דיור לא מוגן: המפגש של עובדי בתי האבות עם בכיר משרד הבריאות
איתמר גרוטו יצא השבוע לראשונה לביקור בכמה מוסדות לקשישים, כדי להתעמת עם הטענות הקשות על הפקרת הצוותים והדיירים. עם זאת, הוא מסרב לקרוא לסוגיה מחדל: "עשינו טעויות"
כ-60 דיירים בבתי אבות נמנו עד כה מבין המתים במגפת הקורונה, מספר גדל והולך של גברים ונשים שהלכו לעולמם בבדידות נוראית, ומסתכמים לסטטיסטיקה של המחדל. מכל נבואות הזעם סביב המגפה הזו, זו היחידה שהתגשמה. כולם ידעו שהגיל הוא הבטן הרכה של ההתפרצות אבל דווקא שם, במשרד הבריאות, גררו רגליים. השבוע, לראשונה מאז המשבר, ירד פרופסור איתמר גרוטו, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, לביקור בכמה מרכזים כאלה כדי להתמודד עם הטענות הקשות על הפקרת הצוותים והדיירים, שמקווים שאולי עכשיו יתחילו להתייחס אליהם - גם בשגרה. ואי אפשר שלא לתהות, האם לא מאוחר.
"אם הייתי יכול לעשות לפני חודש, הייתי עושה", ציין גרוטו. "מהיום הראשון היו איתם בקשר ממשרד הבריאות, אז אל תציגו כאילו שצריך לבוא מנכ"ל משרד הבריאות לכל מקום. אני, לאורך כל האירוע הזה, מסתכל קדימה ולא אחורה. השימוש במילה 'מחדל', כל דבר הופכים ישר ל'מחדל'. נעשו טעויות". אז אף אחד לא ממהר להודות בטעות אבל במשרד הבינו שהגיע הזמן לשנות את הגישה. קרוב לשליש מסך הבדיקות שנעשו בימים האחרונים הופנו לטובת בתי האבות. במשרד גם הקימו מוקד מיוחד לטיפול בשאלות המשפחות והביאו פרוייקטור שיעמוד בראש ההתארגנות מחדש, ומאחורי הקלעים התחילו לפעול גם אנשי סיירת מטכ"ל והממסד הביטחוני שהצטרפו לסיור של גרוטו השבוע - אבל השאלה בעינה עומדת.
מבחינת מי שיושב בצד השני של הסיפור הזה, האנשים שמתפעלים את האירוע בשטח, המחדל התחיל בכלל בנקודה אחרת. הרבה לפני שמגפה עולמית התגלגלה לפתחם. הם ניסו להבין איך מקיימים בתי אבות בתקציב שמשרד הבריאות מעביר לכל דייר. אחת העובדות במקום סיפרה שהיא פרסמה משרה במקום, ולא קיבלה אפילו פנייה אחת. כן, גם בימים של יותר ממיליון מובטלים אף אחד לא מוכן לעבוד בשכר שמציעים בבתי האבות.
אילנית פולק, מנהלת קשרי לקוחות בבית האבות הספרדי שבחיפה: "אנחנו נותנים את הנשמה, באמת את הנשמה למען הדיירים שלנו. תשמרו אותנו על המפה". בלי תקנים, עם שכר מינימום, עם הגירעון שהולך ותופח על הוצאות הקורונה, בתי האבות מתקשים להבין איך ממשיכים מכאן. האם אחרי המגפה מישהו באמת ידאג לשנות את סדרי העדיפויות בטיפול בקשישים? מי יודע. מה שברור בינתיים הוא שבבתי האבות מבינים שהמציאות החדשה תלווה אותם לפחות בשנה הקרובה, בזמן שאצל כל השאר כבר מתחילים להריח את הסוף.