עמירם קופר וסהר ברוך הובאו למנוחות: "מוזר לכתוב בלשון עבר"
בבתי העלמין בניר עוז ובבארי נטמנו החטופים החללים שהושבו בשבוע שעבר לישראל. הנשיא הרצוג ספד לקופר: "אני עומד כאן בראש מורכן ומבקש ממך סליחה". אימו של סהר ספדה לו: "נפרדת ממך פה באדמת בארי שכה אהבת"
בבתי העלמין בניר עוז ובבארי הובאו היום (ראשון) למנוחות עמירם קופר וסהר ברוך, שנרצחו בשבי חמאס והושבו בשבוע שעבר לישראל. מטה משפחות החטופים וניר עוז הזמינו את הציבור לעמוד בכניסה לקיבוץ עם דגלים וללוות את עמירם בדרכו האחרונה. נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לו: "עמירם היקר והאהוב, השארת לנו מילים שיש בכוחן לסמן לנו דרך ולהעניק לנו ביטחון ואמונה. גם כשאתה זוכה כעת למנוחה נכונה, אני סמוך ובטוח שתמשיך ללוות אותנו בקול שלך, הצלול, החם, הנדיב והייחודי; כמו שכתבת במילותיך, שהן כמו טיפות של גשם על השדות היבשים ניר עוז: "כִּי הוּא שֶׁחוֹנֵן לַחְזוֹר לִחְיוֹת נְעוּרֵי זֵרְעוֹן וְנֶבֶט, וְהוּא שֶׁיִּתֵּן לָעֶצֶב מָזוֹר עַד גִּבְעוֹל יַצְמִיחַ שִׁבֹּלֶת דּוֹאֶבֶת. היה שלום עמירם, ותהי נשמתך – ונשמות כל חללי ניר עוז - צרורות בצרור החיים לעד".
"עמירם יקר ואהוב, אנחנו עומדים היום, בלב קרוע, ללוות אותך למנוחת עולמים, כששירך הצורב, הכואב, היפהפה והרואה למרחוק על שפתנו", אמר הרצוג בפתח דבריו, "בקרקע סדוקת מכאוב ושותקת זו כפי שהגדרת אותה; באדמה שאהבת כל כך האדמה שאותה עבדת ולה כתבת את שיריך המופלאים; בקרקע הזו - אנחנו מייחלים שתמצא סוף-סוף מנוחה; ושמשפחתך האהובה, נורית, רותם, רוית, לוטן ושרוליק, הנכדים המתוקים, וכל אוהביך ואהוביך, בהם גיבורות וגיבורי ניר עוז האהובים, יזכו סופסוף למעט ההכרחי הזה - מקום לפקוד אותו, לבכות בו, להניח עליו את הראש".
"בראש דבריי, כנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל והעם כולו, אני עומד כאן, בראש מורכן ומבקש ממך, עמירם, סליחה", הוסיף הנשיא, "את המילה הזו אמרתי לכם - נשות ואנשי ניר עוז האהובים - פעמים רבות בשנתיים האחרונות, וגם בשבועות האחרונים, המטלטלים, המייסרים; ובכל זאת – היא מוכרחה להיאמר, שוב ושוב, במלוא האמת, ובמלוא הצער, ובמלוא הכוונה: סליחה שלא היינו כאן בשעת סכנה, שבר ומשבר. סליחה שמול פני מפלצות האדם עמדתם בידיים חשופות, להגן עליכם ועל ביתכם. סליחה עמירם – שלא הספקנו לחלץ אותך בזמן ממלתעות השבי. סליחה שלקח לנו זמן רב כל כך – רב מידי – להחזיר אותך לנוף מולדתך. סליחה שנחטפת בהיותך בין החיים, ואתה שב אלינו רק כדי להיטמן באדמה. סליחה".
עוד אמר הנשיא הרצוג בהלוויה: "אני מייחל, בכל ליבי, שיחד עם כל תושבי ניר עוז הגיבורים, אצילי הנפש, תזכו כעת לנשום עמוק סוף-סוף, לאזור כוח, ולקום ולהיבנות. בהיותו החטוף האחרון של ניר עוז, שובו של עמירם האהוב מהווה, בזעיר אנפין, מעין סגירת מעגל עבור הקיבוץ הנפלא, הכאוב והמיוסר הזה ותאפשר לרקמות ההגלדה להתחיל להתרקם מעל לפצע המדמם".
"אני רואה אתכם קמים, בונים, זורעים, דואבים כל כך ובכל זאת מאמינים בטוב האדם, בטובה של הארץ, ובבית האהוב הזה. בשנתיים האחרונות ניר עוז הפך לסמל – בישראל ובעולם כולו. סמל של בנייה, סמל של נחישות, של ציונות, של פטריוטיות; עוף חול של ממש – שקם לחיים מתוך עפר ואפר, ומעניק לנו חיים, ומצוה עלינו – חיים. אני אומר לכם היום, יקיריי – באומץ לבכם ובמעשיכם, אתם מהווים מגדלור לכולנו, והאמונה והאהבה והעוצמה שלכם קוראות גם לכולנו לקום, להתנער מעפר, ולבנות מחדש".
"בשעה זו שאנחנו עומדים כאן אחינו החטופים החללים עדיין מוחזקים בידיהם השטניות של אויבינו. מרצחי חמאס הראו את פרצופם האמיתי שוב ושוב בימים ובשבועות האחרונים – את האכזריות, את הציניות, את הזלזול המוחלט בכבוד האדם שנברא בצלם האל, את הנכונות להפוך לסוחרי איברים ממש - במפלצתיות שאין דומה לה, ולנקוט בכל מהלך כדי להמשיך ולפגוע בנו. אני מדגיש: לא נרפה, ולא נחדל לתבוע את השבתם, כדי להעניק להם מנוחה ולחלוק להם כבוד אחרון. כדי שכל משפחה ומשפחה תזכה להתרת הספקות ולחסד המועט הזה – חסד של אמת".
שורדת השבי נורית קופר ספדה לבעלה: "לכתוב על קופר בלשון עבר מוזר לי ביותר. הגעתי לניר עוז בגיל 18 כחברה בגרעין צבר. עוד לפני שהכרתי את קופר שמעתי על בחור אחד בגרעין ניר עוז שכותב שירים ושורק מנגינות. אהבתי את שיריו. בהמשך הכרנו, התאהבנו והקמנו משפחה. קופר היה בעל למופת ואבא חם ואוהב לילדיו ולנכדיו. חיינו חיים מלאים וטובים בניר עוז, היינו תמיד יחד, בלתי נפרדים. אפילו במנהרות היינו יחד. חלקנו את אותו המזרן ואת המזון המועט שקיבלנו וקיווינו לחזור הביתה בחיים. זוהי אבדה גדולה לכולנו. החיים בלעדיו בודדים, אתה חסר לי מאוד ואני מתגעגעת באהבה רבה, נורית".
תמי ברוך, אימו של סהר, ספדה לו בהלווייתו בבארי: "סהר יקר שלי, סוף סוף הוחזרת הביתה, 758 באוקטובר ואתה מובא לקבורה. לא יודעת מה אתה יודע אז אשתף אותך כאן, ביום הפוגרום הנורא בבארי ובעוטף נרצחו כ-1179 אזרחים וביניהם עידן שלנו וסבתך גאולה (אמי). באותו יום מזוויע נחטפו 251 חטופים. מאז בשנתיים האחרונות מתנהלת מלחמה להחזרת ביטחוננו וחטופינו בה נהרגו כ-1,152 חיילים. עכשיו שנתיים אחרי עדיין נשארו עוד 11 חטופים בשבי ורק אחרי שכולם יחזרו, הפרק הנורא הזה בחיינו יוכל להסתיים, ויתחיל פרק חדש של ניסיון שיקום חיינו, הטראומה הקשה הזו תמיד תהיה חקוקה בלבנו".
[brightcove_iframe video_id='news-flash-part-2511021612' autoplay='0' credit='דוברות קיבוץ בארי' desc='אימו של סהר ברוך: "נפרדת ממך פה באדמת בארי שכה אהבת"' poster='' kid='1_2kbomcz3' duration='198']
"זמן רב מידי היית חטוף וזה כבר הפך לחלק מהזהות שלך. לפני היו לך זהויות אחרות רבות כמו טייל, שחקן שח, חותר קייק, תלמיד חכם, חנון, מנוען סטיל, ועוד. קיוויתי בשבילך שיהיו לך עוד זהויות חדשות כמו מהנדס חשמל שרצית להיות, בן זוג, אבא ועוד ועוד, אך זה כבר לא יקרה. יש לנו הרבה אבל לא מספיק זיכרונות יחד. יש בי צער רב שלא ניצור זיכרונות חדשים יחד, שחוויות רבות כל כך לא תחווה בכלל. נפרדת ממך פה באדמת בארי שכה אהבת, ממש פה קרוב הייתי יושבת על אבן בזמן שאתה ואחיך הייתם עושים שוב ושוב מקטעים מהמסלול האדום באופניים. עכשיו אתה קרוב אלינו, לעידן, לסבתא גאולה, ולעוד רבים מאתנו. השיר שבחרנו שישירו לכבוד חזרתך לכבוד קבורתך הוא השיר ששמעתי מאות (טוב אולי אלפי) פעמים מהאמבטיה בזמן שהתקלחת/// אהבתי לשמוע אותך שר ואוהב אותך תמיד, אמא".
סהר ברוך, בן 25 במותו, נחטף בבוקר 7 באוקטובר מבית אימו בקיבוץ בארי, שם הוא היה לצד אחיו עידן. לאחר שמחבלים זרקו לתוך הבית רימונים ועידן נפצע מרסיסים הם ניסו לנעול את עצמם בממ"ד, אך לאחר שהמחבלים הציתו את הבית הם החליטו לקפוץ אחר כך - ואז עידן נרצח וסהר נחטף לעזה. חודשיים לאחר מכן נודע כי הוא נרצח בשבי חמאס, ובתחילת ינואר 2024 הודיע צה"ל כי הוא נהרג במהלך ניסיון חילוץ כושל של כוחות מיחידת מיוחדת.
עמירם קופר היה כלכלן ומשורר, אב לשלושה ילדים וסב לתשעה נכדים. אשתו נורית נחטפה גם היא בבוקר 7 באוקטובר, ושוחררה מהשבי יחד עם יוכבד ליפשיץ ביום ה-17 למלחמה. בדצמבר 2023 תועד קופר בסרטון שפרסם חמאס, לצד חבריו לקיבוץ חיים פרי ויורם מצגר. ביוני 2024 הודיע צה"ל כי הוא נהרג בשבי, לצד מצגר, פרי ונדב פופלוול, בשעה שכוחות צה"ל פעלו במרחב ח'אן יונס, שם הארבעה הוחזקו.
76 בני אדם נחטפו מניר עוז ב-7 באוקטובר, ועמירם היה האחרון שהוחזק בשבי. מהקיבוץ נמסר: "755 ימים לאחר הטבח - בשבי בעזה אין חטופים מקיבוץ ניר עוז. בשבעה באוקטובר, בשעות של מחדל, 76 אנשים נחטפו מניר עוז והבית שלנו הפך למוקד של אסון. מאז, קהילת ניר עוז חיה את אותו יום נורא, ונאבקת להשיב את כלל החטופים. כעת, עם השבתו של החטוף האחרון מהקיבוץ, נוכל להתחיל לעבד, להשתקם ולהתאבל על 65 יקירינו שלא ישובו עוד". לצד סגירת המעגל הכואבת שלנו, ישנן עוד 11 משפחות שמחכות ליקיריהן. נמשיך לפעול יחד עמן להשבת כולם - עד החטוף האחרון".
בסוף השבוע העביר חמאס לצלב האדום שרידים של שלוש גופות שאותרו במהלך החיפושים ברצועה, אך בתום השלמת הליך הזיהוי במכון לרפואה משפטית באבו כביר נקבע כי השרידים לא שייכים לחטופים ישראלים. 11 חללים חטופים עדיי מוחזקים בשבי בעזה.