דניאלה גלבוע קעקעה על הזרוע פרפר שציירה בשבי: "סגרתי מעגל"
התצפיתנית ששוחררה משבי חמאס פרסמה בחשבון האינסטגרם שלה את הקעקוע החדש שלה וכתבה: "ברגעים הקשים ניסיתי לדמיין ולחשוב על הרגע שאחזור, ובאותם הדמיונות הוא הקעקוע הזה". היא הוסיפה: "לקחתי שם מחברת והתחלתי לצייר, אבל לצערי זה הרגיש לי רחוק מדי בשביל להתקיים"
דניאלה גלבוע, התצפיתנית ששוחררה לפני כשבועיים וחצי משבי חמאס, פרסמה היום (שני) בחשבון האינסטגרם שלה את הקעקוע החדש שלה וכתבה: "אתמול סגרתי מעגל שחיכיתי כל כך הרבה זמן לסגור. ברגעים שהיו לי קשים השנה, ניסיתי כמה שיותר לדמיין ולחשוב על הרגע שאחזור. ניסיתי לדמיין מה אעשה, את מי אפגוש, לאיפה אצא… בין הדברים שעלו לי למחשבה באותם הדמיונות הוא הקעקוע הזה".
"לקחתי שם מחברת והתחלתי לצייר, ולנסות סקיצות וכל מיני וריאציות של אותו הרעיון, ובסוף החלטתי מה אני רוצה, אבל לצערי, זה הרגיש לי רחוק מדי בשביל להתקיים", הוסיפה, "מי היה מאמין שאחרי שלושה חודשים מאז שהחלטתי לגביו, הנה אני. סגרתי מעגל. תודה ליסמין המדהימה שעזרה לי לסמן וי ברשימה ארוכה של משאלות".
View this post on Instagram
בשבוע שעבר מסרה דניאלה תגובה ראשונה אחרי השחרור, ובפוסט שפרסמה באינסטגרם היא כתבה: "היי אהובים, איזה שנה הזויה עברה עלי ואני לא יודעת מאיפה להתחיל. אני חושבת שקודם כל אגיד לכולם תודה. לאנשים שבמשך שנה ושלושה חודשים תמכו במשפחה שלי, שלא עזבו ולא התייאשו או איבדו תקווה לרגע. תודה שחיכיתם לי, תודה שלא האמנתם לשמועות הנוראיות, תודה שהמשכתם להתפלל בשבילי במשך כל התקופה הזו. זאת הייתה הבקשה האחרונה שלי לפני שנחטפתי. לא רציתי להתייאש ולהיפרד, אז במקום התפללתי והאמנתי בכל ליבי שהסוף שלי הוא לא שם, במיגונית הזאת".
"התפללתי על כל הבנות שאיתי במשך חצי שעה כי הרגשתי שלא יכולתי לעשות שום דבר יותר טוב חוץ מזה באותו הזמן", הוסיפה, "לא יכולתי לאחז בביטחון שאולי יתן לי הצבא ואולי יבוא להגן עלי, לא יכולתי להאחז בבטחון שאולי תתן לי המיגונית, כי לא מדובר רק בטילים, לא יכולתי להאחז באותו רגע גם בבנות הבודדות שהיו חמושות. ידעתי שהדבר היחידי שיכול להציל אותנו זה האמונה. אתמול בבוקר קראנו אני, קרינה, נעמה, לירי ואגם את ברכת ״הגומל״ בבית הכנסת. לרגע הזה חיכיתי מהיום ששרדתי את השביעי באוקטובר. להודות לה׳ שכנגד כל הסיכויים הציל אותנו מהדבר הנורא מכל".
בהמשך סיפרה דניאלה על רגעי השחרור: "לפני שמונה ימים, אחרי 477 ימים בשבי, נפגשתי סוף סוף עם האהובים שלי, עם המשפחה שחשבתי עליה ודאגתי לה יותר משדאגתי לעצמי. עם האנשים שהיו איתי שם אומנם לא פיזית אבל בלב, שלא ויתרו ועשו הכל כדי שאחזור. הם חיזקו אותי כל הזמן אפילו בלי שהם ידעו".
"תודה לכם משפחה יקרה שלי. תודה לכם חברים וחברות אהובים שנלחמו עלי עד שאחזור. תודה לך רועיקו שלי, אהבת חיי שנתן לי כוח כל כך גדול מרחוק. היית בא לי בחלומות, במחשבות שלי כל שעה ביום. היינו יותר משנה ביחד בלב וברוח. אני אוהבת אותך. ותודה לכל החיילים הגיבורים שנלחמו באומץ לב ענק ולאלו שמסרו את נפשם במטרה אחת גדולה מול העיניים: למצוא ולהחזיר את כולם הביתה. את כל אחד ואחת מאיתנו. אני כל כך מעריכה ואוהבת אותכם ושולחת לכם חיזוקים גם להמשך, אתם א ל ו פ י ם".
"בעזרת השם ממש עוד מעט נזכה לראות את כולם, את כל החטופים החיים והמתים, בבית עם המשפחות והאהובים שלהם שוב", סיכמה, "אסור לוותר עכשיו, זה עוד לא נגמר כי יש עדיין אנשים שצריכים לחזור ומי כמוני יודעת שאתם, עם ישראל, אלה שנלחמים בכל הכוח נותנים להם את התקווה הקטנה בחושך הגדול. חשוב לי לסיים ולהגיד שאני מוכירת תודה על ההזדמנות המדהימה שקיבלתי לחיות ולהנציח את כל החברות והחברים שנרצחו באכזריות מהחמ"ל ונחל עוז יהי זכרם ברוך ולא אפסיק עד סוף חיי. אוהבת אתכם מאוד, דניאלה".
במוצאי שבת נשאה חברתה של גלבוע, התצפיתנית קרינה ארייב ששוחררה יחד עמה מהשבי, הצהרה מצולמת ראשונה שהוקרנה על המסך בכיכר החטופים בתל אביב. "למי שלא מכיר אותי - אני קרינה ארייב ואני בת 20, ועד לפני ממש כמה ימים עדיין הייתי חטופה בעזה", אמרה בפתח דבריה, "היום אני יושבת פה מולכם, ועדיין זה מרגיש לי כמו חלום. אני שרדתי, ואני לא יכולה להמשיך כאילו כלום לא קרה. שרדתי בשביל לזכור, שרדתי בשביל לספר ובמיוחד בשביל להשמיע את הקול של החברות שלי שהיו איתי ביום הארור הזה. אעשה כל מה שאני יכולה בשביל לספר כל מה שאני יודעת".
"הימים שם היו סיוט", הוסיפה, "באמת היו פעמים שאמרתי לעצמי - זהו, את לא תצאי משם יותר, אבל אז ראיתי אתכם, וראיתי את כל העצרות ואת האנשים שיצאו לרחובות בשבילנו. נחשפתי לתמיכה הענקית שלכם ולמאבק וזה מה שהציל אותי, זה מה שהחזיק אותי ונתן לי את התקווה להמשיך ולהילחם באמונה גדולה שאני עוד אחזור הביתה".
עוד היא אמרה: "ולכן אני פה, ואני רוצה לומר לכם שאסור לנו לעצור, זה עדיין לא נגמר. יש שם עוד חטופים שצריכים לחזור הביתה ואנחנו חייבים לעשות הכל בשביל שכולם יחזרו, אנחנו הקול שלהם, אנחנו התקווה שלהם. אני מחויבת להחזיר אותם גם הביתה. אני לא שוכחת לרגע את ההקרבה של חיילי צה"ל - ואני יודעת שהיום אני כאן בזכותם, בזכות אלה שנלחמו כדי להציל אותנו ובזכות אלה שהקריבו את החיים שלהם כדי להגן עלינו ועל העם שלנו, יש חיילים שלא חזרו מהקרב הזה, שהקריבו את החיים שלהם כדי שאנחנו נשב כאן היום ואני מודה להם ולמשפחות שלהם מכל הלב. אין לי מילים שיכולות לנחם, אבל אני רוצה שתדעו שאני וכל העם לעולם לא נשכח אותם".
ארייב פנתה גם למי שתמך במשפחתה לאורך הימים הארוכים שבהם הייתה בשבי. "זה לא מובן מאליו", היא אמרה והוסיפה: "רוצה גם לומר תודה לכל משפחות החטופים, שלמרות הכאב הבלתי נתפס, והדעות השונות, הפכתם להיות משפחה אחת גדולה, ואור גדול שהאיר גם את כל העם. אל תשכחו את האחדות הזאת, אל תאבדו אותה, זה מה שהציל אותנו וזה מה שיחזיר את כולם הביתה. וגם אחרי שבעזרת השם האחרון יחזור, אל תשכחו את זה". במסר לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ אמרה ארייב: "תודה שבזכותך התאפשרה העסקה. כעת אנחנו צריכים מנהיגות חזקה שתעזור לנו לעבור משלב א' לשלב ב', ואני באמת מאמינה שיש בכוחך לעשות זאת".