דרור אור הובא למנוחות: "נקבר באדמת בארי שכל כך אהב"

בבית העלמין בארי הובא היום (ראשון) למנוחות דרור אור, החטוף האחרון מהקיבוץ, שנרצח ונחטף ב-7 באוקטובר והושב בשבוע שעבר לקבר ישראל. משפחת אור ומטה משפחות החטופים הזמינו את הציבור להצטרף למסע הלוויה שיצא מקיבוץ רעים אל בית העלמין בבארי, ואלפים הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון ועמדו בצד הדרך עם דגלי ישראל. הוא נטמן לצד רעייתו יונת, שנרצחה ב-7 באוקטובר, ובניו יהלי ונעם שנחטפו גם הם ושוחררו בעסקה הראשונה הקריאו קדיש יחד עם אלעד, אחיו של דרור. הספידו אותו הוריו דורית ויובל, אחותו דנה, שותפו לעבודה ב"מחלבת בארי" וחברו הטוב דגן פלג, מנכ"ל דפוס בארי וחברו הטוב בן סוכמן, והמוזיקאי אהוד בנאי ביצע את השירים "בוא הביתה" ו"בלוז כנעני".

נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר: "786 ימים מאז מרצחי החמאס שלחו ידיהם המרושעות על מיטב בנותינו ובנינו בקיבוץ בארי ובכל הנגב המערבי, והיום, סוף סוף, אחרי למעלה משנתיים של כאב וייסורים - מלווה דרור אור, החטוף החלל האחרון של הקיבוץ מהטבח הנורא - למנוחת עולמים באדמת הקיבוץ אותו כה אהב".

הנשיא הרצוג הוסיף: "כאב וצער גדול מלווים היום את עם ישראל יחד עם משפחת אור וקיבוץ בארי כולו - קהילה מופלאה שנפגעה קשות אך מעולם לא איבדה את רוח האדם והערבות ההדדית. זכרו וזכר כל יקירי הקיבוץ יאירו לנו את המחויבות להמשיך לאחד לבבות, להגביר אור ולפעול בכל יכולתנו להשבת שני חטופינו שעדיין שם".

[brightcove_iframe video_id='news-flash-part-2511301435' autoplay='0' credit='' desc='אהוד בנאי מבצע את "בלוז כנעני" לזכרו של דרור אור' poster='' kid='1_gmycja11' duration='306']

"יובל, אביו של דרור, ספד לו בהלווייתו: "נהגנו לומר: 'כשדרור בשטח – יורד המתח'. אכן, דרורי שלנו כאן. לא כפי שפיללנו, אבל לנו טיפ-טיפה יורד המתח. אנחנו כואבים, עצובים מאוד-מאוד ונורא-נורא מתגעגעים לדרור, ליונת, ולכולנו של לפני האסון הנורא. נבקש להוסיף כמה מילים: תודה ענקית לכל חברינו ושותפינו, הישנים והחדשים. תודה לקהילות רעים ובארי, ולכל מי שליווה אותנו ומלווה אותנו בנאמנות ואהבה לאורך כל הדרך. לרגע לא היינו לבד. תודה עליכם ולכם, וקצרה היריעה מלפרט".

"חברים ושותפים יקרים, המאבק לא תם. יש סירוב לחקור את האסון של השביעי לעשירי ומה שהוביל אליו. עוד רב הדרך. עוד רב הדרך עד שנשב לבטח בישראל הדמוקרטית, הסולידרית ושואפת השלום. לא נוותר, כי זו דרכנו ומהותנו. זו הייתה גם דרכם של יונת ודרור. בשקט ובצניעות, ובדרך הפרטית בה ביטאו את זה ואת עצמם. אני מאמין ומקווה, וקורא לכולם להיפגש במאבק על דמותה של ארצנו האהובה. והלוואי, הלוואי ותהיה ארצנו בדמותם ובשמם: של ה"אור", ה"דרור" (החופש), ו"יונת" השלום. תודה".

אימו של דרור, דורית אור, הקריאה בהלוויה את קורות חייו: "דרור נולד בקיבוץ רעים ב-10.1.1975, אח אמצעי לדנה ואלעד. ברעים השתייך דרור לכתת "תאנה", ולמד בבית הספר היסודי ברעים ובאורים, ובתיכון האיזורי "מעלה הבשור". מגיל צעיר היה דרור איש של אנשים, חיפש כיצד לעזור לחבריו והיה דמות מקשרת ומחברת בין אנשים בכל סיטואציה. הוא התחיל לדבר מוקדם מאד, וכך היה מסביר למטפלות מה מציק או מפריע לחבריו לקבוצה. דרור שיחק כדורסל מגיל צעיר, ולאורך כל שנות היסודי והתיכון. בכיתה י"ב שיחק בשתי קבוצות של "הפועל אשכול", בנוער ובבוגרים, והצטיין בתפקידו כרכז. דרור ראה את המשחק, ואת החיים בכלל, בראייה רחבה ושם את הדגש על תפקודה של הקבוצה כולה, ושל כל שחקן בתוכה. לאחר התיכון יצא לשנת שירות ב"נוער העובד" בראשון לציון. גם במהלך שנה זו המשיך להתאמן בכדורסל בהתמדה. שנים של אימוני כדורסל הובילו לפציעה בברכיים, ולהורדה בפרופיל. כך יצא שאיש החופש שירת בצבא במשטרה הצבאית, כמדריך כלואים בכלא 4".

"לאחר הצבא, עבד ברפת ברעים ואז יצא להרוויח כסף עבור הטיול הגדול. הוא עבד במסעדת "אל גאוצ'ו" באילת בתור ברמן ואז יצא לטייל בהודו. הוא שב לארץ לתקופה קצרה, המשיך לעבוד, ויצא שוב לטייל - הפעם באוסטרליה, שם שילב עבודה בחוות חקלאיות יחד עם טיול ברחבי היבשת. כשחזר לארץ, הגיע לבארי, לעבוד כבמב"ח בדפוס. בתקופה זו הכיר את יונת, בת הקיבוץ, שהייתה מגיעה כסטודנטית לעשות תורנויות ולתת שעות עבודה בקיבוץ. לאחר תקופה בבארי, עבר הזוג הצעיר לתל-אביב. דרור למד לימודי שף ב"תדמור" ובמקביל עבד במספר מסעדות בעיר, ביניהן מסעדת "בליני". בשנת 2003 החליטו דרור ויונת להתחתן, ונישאו בבריכה של קיבוץ רעים. הם עברו לתקופה לרחובות ובשנת 2004 חזרו לבארי, שם בחרו להקים את ביתם המשותף. בשנת 2005 נולד בנם הבכור, יהלי. כעבור שנה וחצי נולד נעם ובתחילת 2010 הצטרפה עלמה למשפחה. דרור ויונת היו הורים נהדרים לשלושת השובבים הקטנים, וטיפלו בהם באהבה רבה ובסבלנות אין קץ. כשרוב ההורים היו אומרים "אני סופר עד 3 ודי", דרור ויונת היו סופרים בנחת עד שלושים".

"בשנים הראשונות בבארי דרור עבד בדפוס, במחלקת כרטיסי האשראי. בשלב מאוחר יותר, נענה להצעתו של דגן, והצטרף למחלבה. שם מצא את מקומו ואת ייעודו. דרור השתלם בתחום יצירת הגבינות בארץ ובחו"ל, ותמיד חיפש אחר דרכים לגוון וליצור טעמים חדשים ומעניינים. הייתה תקופה שבה ניהל דרור גם קייטרינג צמחוני במסגרת עבודתו במחלבה. בתקופת הכלניות, היה מקים יחד עם מתנדבים ונערים אירועים מושקעים ומוקפדים, עם גבינות טובות ואוכל נפלא. בשנים האחרונות ניהל דרור את המחלבה ותכנן יחד עם שותפיו לעבודה, ליצור מרכז תיירותי גדול ויפה בבארי. במקביל, עסק דרור במשך שנים רבות בתרגול יום-יומי של יוגה, ואף לימד יוגה במשך תקופה. היה לו חשוב להעביר את הידע וההתנסות ביוגה לאחרים, והוא השקיע בכך לצד המחוייבות שלו לעבודה ולמשפחה. הוא היה יוגיסט במובן העמוק של המילה, ואימץ לעצמו את הפילוסופיה והרעיונות של היוגה, מעבר למסגרת התרגול היום-יומי. לכל מקום שהלך, בכל מפגש אנושי, הביא איתו את השקט הפנימי והשלווה היוגית שכל-כך אפיינה אותו".

[brightcove_iframe video_id='news-flash-part-2511301035' autoplay='0' credit='' desc='מלווים את דרור אור בדרכו האחרונה' poster='' kid='1_tjfdv2yd' duration='16']

"בשבת השבעה באוקטובר, דרור ויונת היו עם ילדיהם נעם ועלמה בביתם בשכונת הכרם. כאשר המחבלים כבר נכנסו לבית והחלו להצית אותו, דרור ויונת הנחו את נעם ועלמה לקפוץ מהחלון, לברוח ולהישאר יחד. בכך הצילו את חייהם. נעם ועלמה נחטפו לעזה זמן קצר לאחר שקפצו מחלון הממ"ד. הם חזרו לישראל ב-25.11.23 במסגרת עסקת החטופים הראשונה, לאחר 50 יום בשבי. במשך תקופה ארוכה, דרור נחשב כחטוף-נעדר ורק ב-2.5.24 התבשרה המשפחה שנרצח בבארי בשבעה באוקטובר ונחטף לעזה לאחר מכן. למעלה משנתיים נלחמה משפחתו על השבתו.ב-25.11.25, שנתיים בדיוק לאחר שעלמה ונעם שבו מהשבי, הוחזר גם דרור לקבורה במקום שנשמר לו, לצדה של יונת".

"דרור ויונת גידלו את ילדיהם המתבגרים לתפארת, אהבו לטייל בעולם, לבלות ולצחוק עם חבריהם הרבים והיוו חלק חשוב ביותר ממשפחת אור. כשמם, דרור ויונת היו אנשי חופש ואור. אנשי רוח ויצירה. הם ידעו לחלום, ולהפוך חלומות למציאות. שניהם השאירו אחריהם מותגים מקומיים שממשיכים את דרכם בעולם ואנשים רבים שחסרים את דמותם הייחודית: קבוצת חברים קרובה איתם אהבו לרקוד ולבלות, משפחה שבה היוו עוגן משמעותי, ואת שלושת ילדיהם, שעל אף שנים מעטות מדי איתם, ספגו לתוכם את האור והטוב שהיה בהם. תהי נשמתם צרורה בצרור החיים. יהי זכרם ברוך".

אור הושב לישראל ביום רביעי שעבר, אחרי שהוחזק במשך 782 ימים בשבי - בדיוק שנתיים אחרי שילדיו נועם ועלמה שוחררו מהשבי בעסקה הראשונה אחרי 50 ימים בעזה. מהקיבוץ נמסר: "קיבוץ בארי מחבק את משפחת אור בשעה מורכבת זו, עם היוודע דבר השבתו של דרור אור ז"ל משבי חמאס. לראשונה מאז ה-7.10, אין בשבי חטופים מקיבוץ בארי עבור משפחת אור, זוהי סגירת מעגל לה ייחלו במשך 781 ימים כואבים, ועליה נאבקו ללא הרף במהלך תקופה ארוכה וקשה מנשוא".

עופר גיתאי, מנהל קהילת בארי, מסר: "יהלי, נעם, עלמה, יובל, דורית, אלעד, דנה וכל משפחת אור היקרים, אנחנו מקווים שכעת תוכלו למצוא נחמה בהבאתו של אבא לקבורה באדמת בארי שכל כך אהב, למנוחה נכונה לצד אימכם האהובה, יונת ז"ל. אנו מייחלים כי חזרתו של דרור תעזור לכם למצוא מעט שקט, ולהתחיל להשתקם מאותה שבת שחורה שנמשכה עבורכם כמעט 800 ימים".

ברצועת עזה נותרו שני חללים חטופים - רס"ר רן גואילי וסותטיסאק רינטלאק - ואמש נערכה בכיכר החטופים בתל אביב העצרת השבועית, בה נאם בין היתר איציק גואילי, אביו של רן, שאמר: "בבוקר 7 באוקטובר, שוטרי ושוטרות משטרת ישראל ו-מג"ב, פעלו בחירוף הנפש להגן על תושבי הדרום ועל משתתפי פסטיבל הנובה. בגבורה ונחישות תחת אש, מעטים מול רבים, הם שימשו מגן אנושי, חילצו בני ערובה, מנעו חטיפות נוספים, חתרו למגע מול המוני מחבלים, והצליחו למנוע את התפשטות מסע הרצח ללב המדינה. באותה שבת, 58 שוטרים ולוחמי מג"ב הקריבו את חייהם בהגנה על אזרחי ישראל. אחד מהם - גיבור ישראל רן גואילי - הבן שלי".

"באותה שבת, רני וחבריו במדים לא חשבו על פוליטיקה, רק על הצלת חיים", הוסיף, "הם לא עצרו לבדוק מה המוצא שלך ומאיפה אתה, הם הגנו במסירות נפש על כל מי שהיה זקוק לעזרה. הם לחמו כתף אל כתף, כאיש אחד ופעלו מתוך ערבות הדדית ואחדות. זאת היתה הרוח שלהם וזאת המורשת שהם שהם משאירים לנו - ביחד, כי זה הכוח שלנו וזה היופי שבנו. ועכשיו המטרה היא להחזיר את רני שלנו הביתה. אנחנו עדיין כואבים עם משפחתו של רון ארד, אנחנו עדיין כואבים יחד עם משפחת גולדין, ודי, מספיק כאב ופצעים פתוחים, אנחנו רוצים לרדת מרכבת ההרים הזאת. הגיע הזמן להחזיר את סוטתיסאק ואת רני ולסגור מעגל".