חמישה שבועות בלעדיהם: הקהילות שנמחקו והשאלות שנותרו פתוחות

בשעה הזו, בליל שבת ההיא, אזרחי המדינה ישבו בבתיהם ולא יכלו לתאר את האסון שעומד לפקוד את ישראל בתוך שעות אחדות. 1,200 נרצחים זה מספר שאי אפשר לקלוט, אבל לאט לאט למדים איך זה נראה בקבוצות קטנות, מסיפורים טרגיים ומעדויות.

תיבות הדואר האילמות של קיבוץ ניר עוז מספרות את סיפור הטבח בקיבוץ -  שיותר מרבע מאנשיו אינם עוד איתנו. 38 חברים נרצחו ו-75 עדיין חטופים בעזה. בכל בוקר בבית הספר "נופי הבשור" מקריאים את השמות של שמונה תלמידים חטופים, שמותיהם של עשרות הורים לתלמידים שנרצחו ושמות עשרת תלמידים שלא ישובו לעולם.

תמונתן של התצפיתניות מהמחלקת שהייתה בבוקר שבת השחורה בנחל עוז, 25 חיילות וקצינות, חושפת כיצד הן חגגו בערבכ שבת לפני חמישה שבועות בדיוק את שחרורה המיועד של שחף ניסני - שנרצחה כמה שעות אחר כך. אתמול הושלם החלק האחרון בפאזל עם זיהוי גופתה של רוני אשל. 16 מהתצפיתינות הללו נרצחו, שבע נחטפו לעזה, שתיים מהן בלבד איתנו הערב.

חוץ מהשמות והתמונות נותרו שאלות רבות. אביה של רוני, אייל, אסף בחודש האחרון עדויות וסרטונים כדי להרכיב את התמונה המלאה. אף אחד אחר לטענתו לא עושה את זה. למרות ש-35 ימים חלפו, אף אחד לא הציג למשפחות תחקיר על מות הבנות.

הממצאים של אייל מתפרסים חודשים אחורה, מאותן התרעות חסרות מענה שהתצפיתניות העבירו ועד אותו בוקר כשכבר בשעה 5:20, שעה לפני תחילת המתקפה, נשמעות התצפיתניות בקשר מדווחות על התנועות החשודות. בהמשך כידוע הגיעו המחבלים אליהן. למרות מיקומו של החמל כקילומטר מהגדר אף אחת מהן לא הייתה חמושה, אף אחת מהן לא הוקפצה. חמל התצפיתניות נפתח השבוע מחדש, המשפחות עדיין דורשות תשובות.