אייל אשל: "אדוני הנשיא, על 7 באוקטובר לא תהיה חנינה"

הערב (שבת) התקיימו עצרות במספר מוקדים בקריאה להשבתו של החלל החטוף רס"ר רן גואילי - שמחר ימלאו 800 ימים לחטיפתו ב-7 באוקטובר. העצרת המרכזית - במגרש תיכון "מיתרים" במיתר, בהשתתפות ישי מירן לביא, אשתו של שורד השבי עמרי מירן, ואליהו ליבמן - אביו של אליקים ליבמן שנרצח באותה שבת. עצרות גם בצומת הקשתות בשער הנגב ובחניית הספורטק בכרמי גת. ברחבת הבימה בתל אביב התקיימה הפגנה נגד הממשלה, וצעדה של אחים לנשק יצאה מכיכר דיזנגוף.

אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל שנפלה בנחל עוז, אמר בכיכר הבימה: "השבוע נציין 800 ימים לאסון הכבד ביותר שידעה מדינת ישראל. 800 ימים בהם מדינה שלמה עדיין מדממת ודורשת תשובות. ועדת חקירה ממלכתית, הבסיס המינימלי לחברה שרוצה לחזור ולבטוח במוסדותיה, עדיין לא באופק. במקום החלטות אמיצות, במקום אחריות, אנחנו מקבלים ממשלה שבורחת מבשורה. הם לא רוצים לחקור, הם רוצים למרוח את הזמ; להמציא המצאות של ועדות מטעם, ועדות בהסכמה, ועדות אלטרנטיביות. במקום להסתכל לנו המשפחות השכולות בעיניים - נתניהו מעדיף לצחוק לכולנו בפנים.

"אני הערב כאן כדי להגיד מילה אחת פשוטה: לא. לא - בשם ההורים, בשם החיילים, בשם האזרחים שנבגדו, בשם החטופים שחזרו, בשם החטוף שעוד שם ושכולנו זוכרים אותו. במקום להפוך אבן אחרי אבן עד שנגיע לאמת - נתניהו והממשלה הופכים לנו מדי יום את הבטן ואת הלב. בשביל מה? בשביל לשמור על הכיסא מעור הצבי המחומם. הדם שלהם כחול, הדם של רוני שלי היה אדום. זה ההבדל. בזמן שראשי המערכות שהיו שם, וכשלו כישלון מחפיר, התפטרו בזה אחר זה,  כל חברי הכנסת - השרים וראש הממשלה - רק התבצרו עוד יותר בלשכותיהם. אובדן הבושה הפך לנורמה שלטונית. השחיתות, מחלה שהייתה פעם קו דק בשוליים, וכיום חלחלה לצבא, למערכת הביטחון, לכל מה שחשבנו שמעל לפוליטיקה. אין צבא בלי אמון, אין ביטחון בלי ניקיון כפיים.

"כפי שפורסם השבוע בחודשים האחרונים הייתי מפעם לפעם בבית הנשיא, שם השמעתי את קולי האישי החד והברור: אך ורק ועדת חקירה ממלכתית. בלי שטיקים וטריקים, בלי פזילות ימינה ושמאלה. הפרסום על אפשרות של עסקת חבילה שתכרוך בתוכה חנינה תמורת הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא חציית קו אדום. אנחנו במועצת אוקטובר אומרים זאת בקול ברור: לא תהיה חנינה למי שנכשלו באופן שהביא לאסון. אין סליחה בלי חקירה, אין פיוס בלי אמת. הכאב שלנו אינו מטבע פוליטי. הדם של ילדינו אינו פרס לנושאי תפקידים. אדוני הנשיא, על 7 באוקטובר לא תהיה חנינה. אדוני הנשיא, על 7באוקטובר תהיה אך ורק ועדת חקירה ממלכתית. אנחנו כאן כדי להשמיע קול, קול שלא ייעלם עד שתוקם ועדת חקירה אמיתית, עד שהאחריות תיאמר בקול, עד שהמדינה שלנו תתחיל להתרפא באמת".

כרמית פלטי-קציר אמרה בעצרת למען השבת רן גואילי, כי "זה הערב ה-799 - נשאר לנו חטוף אחד בעזה, רן גואילי. חייבים להחזיר אותו הביתה מיד. אני קוראת מכאן לכולנו להילחם על רן כמו שרן נלחם עד הכדור האחרון -  על כולנו. משפחתו לא תוכל לחיות עם הספק וכולנו לא נוכל לחיות עם האימה שגם אותנו עלולים להשאיר מאחור. זו חובתה הבסיסית של מדינת ישראל, להחזיר את כל מי שהופקר. 'תהום מוסרית רחבה ועמוקה מפרידה בינינו לבין אויבינו. הם מקדשים את המוות, אנחנו את החיים'. את המילים האלה אמר נתניהו אמר ואיפשר לאינספור מקרי מוות ורצח לקרות, הפקיר חטופים למותם בשבי, אלעד אחי ביניהם, שלח חיילים לשוב להילחם ולהיהרג שוב ושוב באותם מקומות בעזה, אפשר השבוע לחגוג מוות בכנסת עם סיכת חבל תלייה.

"אותו נתניהו גם אמר ש'ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל'. את המחיר הכבד של ההתנהלות הזו משלמים אנחנו, והוריי ואחי שילמו על כך בחייהם. נתניהו לא מבקש חנינה - ולא ראוי לה. הוא מבקש ביטול הליכים משפטיים, להיות מורם מעל החוק, להמשיך לשלוט בלי בלמים, איזונים, מעצורים. הנשיא הרצוג צריך היה לדחות מיידית בקשה כזו.  אני שומעת סביבי כל כך הרבה אנשים מיואשים, עצובים, מפחדים, רואים את השחיתות והביריונות, האיומים והאלימות שנועדו לשתק ולהשתיק. זו מציאות נוראית על סטרואידים. אנשים נאטמים, מחכים עד יעבור זעם, בתוך הבית, או בחו"ל. כל כך הרבה ישראלים טובים נמלטים מכאן. אני עומדת כאן הערב למרות שמפחיד: מפחיד לכתוב, מפחיד לדבר, מפחיד לצאת נגד ראש הממשלה שפעם נבחר לעמוד בראש תנועה לאומית-ערכית והפך אותה לכת שסוגדת למנהיג אחד שהכל נהיה בצלמו ובדמותו. אני עומדת כאן למרות שמפחיד כי אני אחראית לשלומם ולבטחונם של ילדיי. אני לא מוכנה שהם יגדלו במקום אלים שסותם לכולנו את הפה, אני כאן הערב כי הקול שלנו חייב להישמע.

"אני עומדת כאן גם כדי להדהד את קולן של התצפיתניות מנחל עוז שלא הקשיבו להן. אני עומדת לזכרם של 1990 הרוגים ישראלים במלחמה הארוכה בתולדות ישראל, 923 חללי צה"ל ועשרות אלפי פצועים בגוף ובנפש. אני עומדת מתוך כבוד ל- 300 אלף משרתי מילואים שיצאו ויוצאים להגן עלינו. אני כאן לכבוד אנשי ניר עוז ש-117 מהם, מאיתנו, נחטפו ונרצחו ב-7 באוקטובר. לא קרה לנו אסון, היה כאן מחדל. הרבה מחדלים של ניהול כושל של מערכות צבאיות ומדיניות. המחדל הזה לא התחיל ב-7 באוקטובר ולא הסתיים ב- 7 באוקטובר. ימים רבים כל כך, חיים רבים כל כך אפשר היה להציל - ולא הצילו. זו תמצית ההפקרה".

רובי חן, אביו של סמ"ר איתי חן שבחודש שעבר הושב לקבורה בישראל לאחר שנפל ב-7 באוקטובר והוחזק בעזה, נשא דברים באירוע קבלת שבת אתמול, וקרא לממש את ההסכם שעליו חתם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. "עכשיו הזמן להתעקש לקיים אותו", אמר. "אנו, משפחת חן, נעמוד לצד משפחת גואילי עד החזרתו של רני - זו הערבות ההדדית שדיברנו עליה בשנתיים האחרונות". חן קרא שלא לתת לפילוג הפוליטי להחליש את העם: "אסור שהעם יפול בגלל התעקשות על חוק כזה או אחר. כולם רוצים ועדת חקירה עצמאית ולא פוליטית, וכולם רוצים חוק גיוס שמאחד את כולם תחת האלונקה".

בשבוע שעבר שינתה העצרת השבועית את פניה ולראשונה לא התקיימה במוצ"ש. במקום, נערכה קבלת שבת בכיכר בסימן "עד שרני חוזר" - בתקווה להשבתו במהרה של החלל החטוף האחרון בעזה, רס"ר רן גואילי, רס"ר רן גואילי, לוחם היס"מ שנפל בקרב על עלומים ב-7 באוקטובר ומוחזק כבר 791 ימים בשבי. שירה גואילי, אחותו של רן, אמרה בכיכר: "זו השבת הראשונה שרני נשאר לבד שם מאחור. רגע לפני, אני מבקשת שוב לחזק את הדרישה לא להמשיך לשלב ב' עד שרני בבית. לחייב את החמאס להשיב את רני למדינה שכה אהב. תמשיכו להיות לצידנו, תחשבו על רני שלי, על רני של כולנו. עד החטוף האחרון, כולל".

"רני הוא החטוף האחרון שנותר בעזה אבל הוא הראשון, הוא תמיד הראשון", אמרה שירה בפתח דבריה, "הוא הראשון לעזור, הראשון לסייע, הראשון להציל. רני הוא הראשון לשים את המדים הכחולים ולרוץ אל תוך הגיהנום. רני הוא הגיבור מעלומים, רני הוא הראשון עבור כולנו, המוביל, הכריזמטי, החזק, המרגיע, האמיץ. רני הוא באמת מספר אחד. רני הוא גם הראשון שלי, הוא החבר הכי טוב, אח גדול. הראשון שסיפרתי לו סוד, הראשון שאתו התייעצתי, בכיתי, צחקתי. רני בלב שלי תמיד יישאר הראשון ואני מבקשת שכך, לפחות עד שיחזור יישאר ראשון בליבכם ועל שפתותיכם".

"254 חטופים הוחזרו מעזה ורני שלנו עדיין שם", הוסיפה, "עשינו כל מה שיכולנו בשנתיים שחלפו, הלכנו לפגישות אין ספור, דיונים, והתיעצויות, התראיינו, צעקנו, ביקשנו, התחננו והתפללנו. האמונה בכם, בעם שלנו, בצבא, במשטרה, באנשים הטובים לצד האמונה מחזיקה אותנו מעל המים. האמונה נותנת לנו אוויר. כתבנו ספר תורה על שמו של רני, ספר שיעזור לרני למצוא את דרכו הביתה, שיעזור לנו למצוא את הדרך להמשיך. רגע לפני שהשבת הראשונה הזו ואני מקווה כל כך השבת האחרונה שרני שלנו עדיין שם, אני מבקשת שוב לחזק את הדרישה לא להמשיך לשלב ב' עד שרני בבית. לחייב את החמאס להשיב את רני למדינה שכה אהב".