רומי גונן בפוסט ראשון אחרי השבי: "יש חיים אחרי המוות"
ימים לאחר שמדינה שלמה עצרה נשימתה עם חזרתה מהשבי לצד אמילי ודורון, גונן התייחסה לשחרורה בסטורי מרגש באינסטגרם, וכתבה: "תודה לעם ישראל, למשפחה ולחברים. התפילות והכוחות ששלחתם ליוו אותנו לאורך כל הדרך - ועזרו לנו להאמין שהסיוט הזה בסוף ייגמר". היא קראה לציבור לא להפסיק את המאבק: "יש עוד 94 חטופים שרק מתים שנציל אותם"
ימים לאחר שמדינת ישראל כולה עצרה את נשימתה עם חזרתה מהשבי לצד אמילי דמארי ודורון שטיינברכר, רומי גונן פרסמה הלילה (בין שלישי לרביעי) סטורי ראשון באינסטגרם בו התייחסה לשחרורה מידי חמאס, וכתבה את המילים המצמררות: "יש חיים אחרי המוות".
"רציתי לעצור ולהגיד רגע תודה לעם ישראל, למשפחה, ולחברים. התפילות והכוחות ששלחתם ליוו אותנו לאורך כל הדרך ועזרו לנו להאמין שהסיוט הזה בסוף ייגמר", כתבה גונן בפוסט המרגש. "אתם מרגשים לרמות שהלב לא מכיל ועוד יקח זמן להכיל ולהודות לכולכם. צריך לזכור שיש עוד 94 חטופים שרק מתים שנציל אותם. עם ישראל חי ובעזרת השם נמשיך לקבל בשורות טובות בשבועות הקרובים".
אתמול פורסם במהדורה המרכזית כי משיחות עם רומי, אמילי ודורון עולה כי במהלך שהותן בשבי חמאס הוסתרו חלק מהזמן במקומות מחסה של האו"ם - במאהלים המיועדים לאוכלוסייה האזרחית שהאו"ם הקים במהלך המלחמה, ושאמורים להיות אזורים בו שוהים בלתי מעורבים המספק מזון ומים. המחבלים ניצלו את המאהלים של האו"ם כדי לשכן שם חטופות בידיעה שצה"ל לא יתקוף את המתחם ובכך לספק גם לעצמם ביטחון.
עם חזרתן מהשבי, השלוש החלו לעבור סדרת בדיקות, פגישות עם מומחים לצרכים שונים ולפי סוג הפציעה. כמו כן השבות מקבלות תוספת של ויטמנים אשר חסרים בגופן בעקבות התנאים הדלים בשבי ותזונה המלווה בדיאטנית, וככל הנראה הן ישוחררו לביתן בימים הקרובים. הן יוכלו לבחור כיצד להמשיך את הטיפול שלהן, אם בכפר המכביה או במרפאת השבים במרכז הרפואי או בבתים עם בני משפחותיהן.
ביום שני סיפרו השלוש שמאז שנחטפו, הן שהו גם במנהרות וגם בדירות. לדבריהן, הן נחשפו לשידורי החדשות מישראל בטלוויזיה וברדיו - והיו עדות למאבק לשחרורן ולשחרור כל החטופים מהשבי.
אחת החטופות סיפרה בכאב: "לא האמנתי שאחזור בחיים". כמו כן, אמילי דמארי, ששתי אצבעות ידה השמאלית נכרתו במהלך חטיפתה, סיפרה כי רומי טיפלה בפציעתה הקשה. השתיים הוחזקו יחד מהיום ה-50 לחטיפתן ועד לשחרורן, ודורון שהתה במקום אחר. בדומה לעדויות של חטופים אחרים ששבו, הן סיפרו כי נאלצו ללמוד ערבית בשבי.
בהמשך לתהליך קליטתן הרגיש, לכל אחת משלושת השבות הוצמדו רופאת משפחה וקב"נית, ומחוץ למתחם בו נפגשו עם משפחתן בפעם הראשונה המתינה ניידת טיפול נמרץ. בשל העובדה שהשלוש לא זכו לבצע בחירות משל עצמן במשך שנה ושלושה חודשים, שכן חירותן נלקחה מהן על-ידי מחבלי חמאס שהחזיקו בהן, משפחותיהן התבקשו להביא עימן 3 סטים של בגדים - מהן בחרו רומי, אמילי ודורון מה ירצו ללבוש.