"סליחה שלא הייתי בשבילך ב-7.10": עודד ליפשיץ נטמן בניר עוז
ליפשיץ, בן 83, נרצח בשבי לאחר שנחטף. אלמנתו, שורדת השבי יוכבד ליפשיץ, אמרה בהלווייתו בניר עוז: "נלחמנו למען השלום - וחטפנו מכה קשה מהאנשים שעזרנו להם". הרצוג קרא לוועדת חקירה ממלכתית: "סליחה שלא הגנו עליך, ושלא היינו שם ביום הארור"
"אבא, חזרת הביתה, לניר עוז, הקיבוץ שממנו נחטפת באכזריות. אנשים פה מסרו את נפשם, חלקם עזבו את ביתם כשרוצחים מסתובבים סביב ואחרים נלחמו בבתיהם. על המנהיגים לכפר על טעויותיהם, ולשלם כל מחיר כדי להחזיר את מי שעדיין שם". ימים ספורים אחרי שגופתו הוחזרה בפעימת החללים, הובא היום (שלישי) עודד ליפשיץ (83), תושב קיבוץ ניר עוז שנחטף ונרצח בשבי, למנוחת עולמים. המונים ליוו עם דגלי ישראל את מסע ההלוויה שיצא ב-11:00 בראשון לציון - שם הוצב תחילה ארונו - ולאחר מכן ב-12:15 בצומת סעד ובניר עוז ב-12:45. הוא נטמן בקיבוצו ב-14:00. בהלוויה נשא דברים נשיא המדינה יצחק הרצוג, והזמרת נורית גלרון ביצעה את השירים "ילדות נשכחת" ו"כי האדם עץ השדה".
יוכבד, אלמנתו של עודד, פתחה את הספדה המרגש בפנייה לבעלה שנרצח: "עודד יקירי, מוזר לי ובלתי נתפס שאני עומדת מול קהל ומספידה אותך. הבמה הייתה תמיד שלך, ואני לצידך. אתה כתבת בכישרון רב, ואני הייתי הצלמת האישית שלך. אני רוצה להודות לך על מסע חיים מוצלח של 67 שנים שצעדנו יחדיו. הקמנו משפחה לתפארת, דור המשך שיש במה להתגאות בו! אני רואה אותך ממשיך להתקיים בכל אחד מילדינו, נכדינו ונינתנו".
"בחיינו המשותפים הצלחנו לעודד אחד את השניה בהתפתחות האישית והמקצועית שלנו", המשיכה יוכבד, "גידלנו ילדים וקקטוסים, טיילנו בעולם ובהנאה רבה לקחנו את נכדינו, כל אחד בתורו, שיחוו איתנו את שכל כך אהבנו".
"חטיפתנו ומותך מערערים אותי", הודתה יוכבד, "לחמנו כל השנים למען צדק חברתי, ולמען השלום. לצערי חטפנו מכה קשה מהאנשים שעזרנו להם בצד השני. אני עומדת פה המומה, לראות את כמות הקברים, וההרס הנורא של קהילתנו שהופקרה ב7 באוקטובר באופן מוחלט".
בהתייחסות להמשך המאבק להשבת החטופים שנותרו בשבי, הוסיפה: "חטופינו עדיין אזוקים בשלשלות, מורעבים ומעונים מתחת לפני האדמה בעזה מעל ל500 ימים. אפשר, וחובה מוסרית היא למדינת ישראל, להחזיר את כולם, עכשיו, בפעימה אחת. אין בי ייאוש, אמשיך בדרכינו, ואמשיך במאבק לשחרור כל החטופים עד האחרון שבהם".
לסיום אמרה יוכבד: "בדירה שבה אני גרה כעת, עומד ומחכה כבר שנה פסנתר חדש. כל כך חיכיתי לשמוע אותך מנגן פעם נוספת בדרכך המיוחדת וכישרונך הרב. המציאות טופחת על פני והכאב גדול. ימים ספורים לאחר שחזרתי מהשבי הופעת בחלומי בפעם היחידה ואמרת: אני שולח לך את השיר שלנו: לא אבקש את ידיך, ביצועו של יוסי בנאי לשיר של ברסנס. אנחנו יודעים עכשיו ששלחת לי את השיר ברגעיך האחרונים. אם אתה שומע, תהנה גם אתה".
בנו של עודד, ארנון ליפשיץ, אמר בפתח ההספד: "חזרת בעסקה כי לא היית מוכן שמישהו יסכן את עצמו כדי לחלץ את גופתך. המשפטים 'נאה דורש נאה מקיים', 'ואהבת לרעך כמוך' היו תמצית חייך. התסכולים שחשת היו לגבי מצב החברה והעולם. לא קינאת מעולם באיש וידעת תמיד לפרגן ולעזור לכולם".
יזהר ליפשיץ, בנו של עודד שהוביל את המאבק הציבורי לשחרורו, ספד: "אבוש, סליחה שלא הייתי בשביל ב-7 באוקטובר. שניסית להגן על אמא לבד. קהילתך הומתה ונשרפה בממ"דים, נמצאת כאן באדמה. סליחה שאני קובר אותך, כמה עצמות, כשהלב והנשמנה שלך בעזה עם החללים והחיים".
"אני בטוח שרצית להיות האחרון שחוזר, מנהיג אמת", המשיך יזהר בהספד לאביו, "אנחנו חיים במציאות מורכבת, כולם צריכים לחשוב מה לעשות, וזה שאתה לא יכול להסביר לנו איך להתנהג מקשה את הסיפור. נוח בשלום. אתה פה עם כל החברים, נשאיר מקום גם לאמא כשיומה יגיע. אנחנו לא נשקוט עד שכולם יחזרו, ושכל המדינה תעלה על פס שאתה האמנת בו".
שרון ליפשיץ, בתו של עודד, ספדה לו: "אבא יקר ואהוב, התכנסו כאן, ללוות אותך בדרכך האחרונה. הימיך האחרונים לא היינו איתך, והכאב והזעם על סבלך ומותך שורף את ליבנו. כמה מאות מטרים מהבית והקקטוסים והממלכה שלנו שנחרבה מאש השנאה. חזרת אלינו מזוועות שלא שרדת ולא הצלחנו להצילך מהם. אנחנו נפרדים מהאדם שהיית, אוהב, חסר פשרות, שאמר כי אידיאלים לא מושלמים עדיפים על חוסר אידיאל".
עוד אמרה: "אנחנו נפרדים מהתקווה שתחזור אלינו חי, ומקבלים אותך לשלום ולמנוחה נכונה, עטוף בחיבוק חם של משפחתך. אבא אנו נפרדים ממך בשלום, ומקבלים אותך חזרה אלינו בשלום. אנחנו משלימים שזהו השלם החדש. יהי זכרך שלום ואהבה".
הנשיא יצחק הרצוג הספיד את ליפשיץ בהלוויה וקרא פעם נוספת להקמת ועדת חקירה ממלכתית: "סליחה שמדינת ישראל לא הגנה עליך ועל קיבוצך, ועל כך שלא הצלחנו להשיבך ממלתעות המרצחים בשלום. שלא היינו פה באותו יום ארור. אני יודע שאתם – יחד עם אלפי אנשים, משפחות וקהילות – נושאים עימכם את זוועות אותו יום ארור".
"שמעתי מכם ומעוד רבים כל כך את הזעקה והדרישה הצודקת לתת מקום ראוי לקולות, לסיפורים ולתיעודים של כל מי שעולמו חרב", המשיך הרצוג, "אני שב וקורא להקמת ועדת חקירה ממלכתית שהיא דרך המלך, שהיא אבן דרך קריטית לריפוי אחרי השבר הנורא. יוכ'קה, יוכבד האהובה, ראינו איך את נושאת על לוח ליבך לכל מקום את דמותו של עודד, ששלומו היה קשור בחוט אל שלומך".
בפנייה ליוכבד אמר הנשיא: "יוכבד האהובה – לב העם כולו היה איתך כששבת מהאופל והובלת עם כל משפחת ליפשיץ – הנחושה והאמיצה - מאבק כלל-עולמי להחזרת עודד וחבריו הביתה. מיכל ואני והעם כולו ראינו היטב ומקרוב איך את זוכרת ונושאת איתך לכל מקום – על לוח ליבך – את דמותו של עודד. שלומו היה כה יקר לך, קשור בחוט אל שלומך".
ליפשיץ נחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז בבוקר 7 באוקטובר עם אשתו יוכבד, שהייתה מהראשונות ששוחררו על-ידי חמאס, עוד לפני העסקה הראשונה. הוא נולד בחיפה, וב-1957 חבר לגרעין המייסד של ניר עוז. הוא היה פעיל למען זכויות אדם, ובין השאר עבד כעיתונאי, הגיש תוכניות בגלי צה"ל ופרסם טורי דעה ב"הארץ". מטה משפחות החטופים קרא לציבור שיגיע למסע ההלוויה להצטייד בדגלי ישראל: "אנו מרכינים ראש בצער על הירצחו של עודד ליפשיץ, שנחטף מביתו בטבח 7.10 ונרצח בשבי חמאס - חלוץ מייסד של קיבוצו ניר עוז, פעיל שלום, איש ספר ורוח, איש אדם ואדמה".
ביום חמישי שעבר, אחרי 503 ימים של חוסר ודאות, הודיעו נציגי צה"ל למשפחת ליפשיץ כי עודד נרצח על-ידי מחבלי הג'יהאד האיסלאמי בעזה. ראש המכון הלאומי לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, אישר: "עודד נרצח בשבי לפני יותר משנה". ממשפחת ליפשיץ נמסר: "קיבלנו בצער כבד את הבשורה הרשמית והמרה על זיהוי גופתו של עודד אהובנו. 503 ימים מייסרים של חוסר ודאות הגיעו לסיומם. כל כך קיווינו והתפללנו שהסוף שלנו יהיה אחר".
חמאס ערך טקס אכזרי וציני לקראת העברת הארונות לידי הצלב האדום, ולאחר מכן הם חברו לכוחות צה"ל בשטח הרצועה. בתום טקס בהשתתפות הרב הצבאי חצו הרכבים עם הארונות את הגבול לשטח ישראל, לטובת העברתם לזיהוי סופי במכון לרפואה משפטית באבו כביר. הכוח שקיבל את הארונות בשטח הרצועה היה מגדוד 50 של הנח"ל - שבו שירת ליפשיץ.