טל חיימי הובא למנוחות: "זה הסוף שמגיע לך, אתה יכול לנוח"

יותר משנתיים אחרי שנפל בקרב ונחטף ב-7 באוקטובר, בבית העלמין בניר יצחק הובא היום (רביעי) למנוחות החלל החטוף טל חיימי, מפקד כיתת הכוננות של הקיבוץ, שהושב אתמול לישראל. עשרות מתושבי המועצה האזורית אשכול ליוו אותו בדרכו האחרונה עם דגלי ישראל ושלטים בצומת הכניסה לקיבוץ. אלה חיימי, אשתו של טל, ספדה לו: "ליווינו אותך היום בשיירה גדולה ומרגשת, שמשתתפיה היו תחנות בחייך: הוביל אותנו ג׳יפ של שועלי אשכול, אחיו טנדר של חטיבת הצנחנים, רכבים של רבל, השומר הצעיר, מטה משפחות החטופים וכמובן אנחנו, המשפחה. כמה תכננתי את היום הזה, כמה חיכיתי לו. זה הסוף שמגיע לך טל, שום דבר ממה שעבר עליך בשנתיים האחרונות לא תואם את מי שהיית. אני שמחה בשבילנו חזרת, אבל עוד יותר אני שמחה בשבילך. אתה יכול לנוח, אתה מוגן, לא יכול לקרות לך יותר כלום. אני איתך".

"לא ניתן לאף אחד בעולם לפגוע בך", הוסיפה, "נפרדתי ממך היום בצהריים, חזרת אלינו לבוש ושלם נגעתי בכל חלק וחלק ממך, היית מרוצה לדעת שאפילו החולצה של מסייעת 9255 הייתה איתך ושרדה. סיפרתי לך מה עבר עלינו בשנתיים האחרונות מאז שנפרדנו ומה עם כל ילד וילדה. יש ילד אחד שלא הספקת להכיר, אבל הוא כבר מכיר אותך מצוין. השמעתי לך הקלטה שלו אומר אבא ומצחקק, אני מקווה שהצלחת לשמוע. בשום תרחיש לא דמיינתי שאלד ואגדל תינוק בלעדיך, אבל אז אני מסתכלת עליו והכל נעשה אפשרי יותר. הילדים האלה הם ההצלחה הגדולה ביותר שלך, כל אחד בדרכו לקח ממך משהו. הם גאים בך כל כך אבל גם מתגעגעים".

עוד אמרה: "לך ולליאור היה קשר מיוחד ועמוק שנרקם על אף פער השנים, ליאור היה לך כמנטור ואתה תלמיד סקרן. נחשפנו בשנה האחרונה לסיפור הקרב לפרטיו, ביחד עם חברי כיתת הכוננות חתרתם למגע ועשיתם כל מה שיכולתם לשמור ולהגן, ואנחנו לנצח נהיה אסירי תודה. בטח יגידו פה היום שהיית גיבור ואמיץ. זה נשמע רחוק ממי שהיית, כי מבחינתך זאת היתה עוד משימה. אנחנו רגילים לדברים היומיומיים שלך שהם רחוקים מגבורה, הם פשוטים. איך שאתה שוכב בערב על הספה ומתווכח איתי כמה חשוב גם לרבוץ בנחת, אחר כך אתה שוטף כלים מתוך שינה ומכין את הכריכים למחרת. כשהינו יוצאים כל המשפחה למסעדה לא היית מזמין, כי בנית על השאריות של הילדים. כשהינו יוצאים לטיולים היתי מעבירה לך רשימת ציוד, היית מארגן הכל ואם היית שם לב שחסר משהו לא היית מגלה כי אתה פועל רק לפי הרשימה".

"הגעגוע אליך טל מתגנב כמעט בכל רגע", הוסיפה אלה, "כשיש דלת חורקת או כשנשרפת מנורה, האוטומט הוא שאתה תטפל. כשיש אירועים גדולים שהינו עושים אני פתאום לא יודעת מה לעשות, מחפשים מחליפים, זה תמיד כמה מחליפים כי אחד לא יספיק. טל הייתי גאה להיות אשתך. אני גאה להיות אלמנתך. תודה על 22 שנים משותפות. היית תו תקן של איכות בעולם הזה, כשהיו לנו כל מיני בקשות מבעלי תפקידים בקיבוץ, היו מאשרים לנו רק אם הינו מזכירים את השם שלך. אני יודעת שההספד צריך להיות מרוכז בך, אבל לא הגענו עד הלום לבד וחשוב לי שתדע. שתדע שהמשפחות שלנו מאוחדות ולא מפסיקות לעטוף ולהיות סביבנו, גם החברים מהקיבוץ ומחוצה לו. פגשנו בשנתיים האחרונות כל כך הרבה מקומות וגופים ועמותות שאני לא רוצה למנות כי מפחדת לפספס. הינו חלק ממטה משפחות החטופים שהיה לנו בית וקיבלנו ליווי ממוסדות המדינה בראשם ראובן היקר שלנו".

"ולקראת סיום, אני מכריזה שמשפחת חיימי חזרה הביתה לניר יצחק. זה מה שהיית רוצה לו יכולת, זה מה שהילדים דרשו. תודה לכם ניר עינב אודי ולוטן שאתם כל עולמי וביחד אנחנו הכי טובים בעולם, בדיוק כמו שאבא לא הפסיק לבקש ממני עוד בחייו. לעוד 13 משפחות מגיע להחזיר הביתה את אהובם כמונו. אנחנו לא נוותר ולא נפסיק לדרוש זאת עד שיגיעו כולם בימים הקרובים. למרות חזרתך טל, יקח זמן עד שהקיבוץ שלנו והמדינה האהובה שלנו יתאוששו. כאבנו מספיק ונמאס לנו לריב בתוכנו. אני פונה אל ההנהגה שלנו ואל נציגה היושב כאן, תעשו שיהיה פה טוב יותר, תעשו שיהיה בטוח לחיות כאן. אחרי שיחזרו כולם המאבק הבא יהיה על איחוד העם מחדש".

זהר חיימי, אביו של טל, ספד לו: "טל שבת אלינו אל משפחתנו הפרטית האישית הגרעינית והקיבוצית. אמנם לא כפי שהיינו רוצים - לחבק אותך כשאתה עוד בחיים,כדי שתוכל להיות אב לבת ושלושה בנים ושותף לאלה שכבר שנתיים מנהלת בית יתומים, אח לאחותך אור ובשבילי הבן שעלינו בגופו הגן וגם דוד לכל האחיניות האחינים וחבר לכל החברות החברים - כי כזה אתה איש של משפחה ואנשים. ובחלוף הימים גוברים הגעגועים אל עיניך הכחולות הכל כך טובות אשר אלינו מביטות בליווי החיוכים הזעירים שלפעמים הם שובבים או קצת מבוישים ובראש אני מבין שאתה עכשיו לא בין החיים אך אצלי בלב בפנים אתה מלא חיים וכל הזמן רואה אותך ברור מול הפנים".

"כל כך רוצה אותך לחבק חיבוק אדיר אבל מוצא את עצמי מחבק אויר. כל הזמן מתגעגע ולעתים גם קצת דומע ואין מספיק מילים כאן להביע את היגון והכאב השורף לי את הלב אשר אליך הוא יוצא אל הילד שאני כל כך אוהב. וזה הפרק תם אך לא נשלם לא נשקוט ולא ננוח ולא נגמר לנו הכח, את כל החטופים חובה להחזיר כי אין לזה שום קשר למחיר. ומחכים בקוצר רוח שליאור אל משפחתו כבר יחזור ואליך יחבור. תודה לכל מי שליוו אותנו בשנתיים האחרונות וקצרה היריעה כדי למנות את השמות".

לסיום אמר האב השכול: "תודה למשפחתי המאוחדת המאד לי מיוחדת אשר ללא לאות במסירות אין קץ תומכת ועוזרת. לקהילת ניר יצחק הנמצאת איתנו בזמנים קשים של עצב ושל דחק. ובכל זאת תודה אחת ומיוחדת, לאיש אחד ומיוחד שאת המשפחה לאורך כל הדרך לא משאיר לבד. פותר כל בעיה ועל כל קושיה עונה או מאתר חפץ שאבד. תמיד לנו זמין גם אם זה באמצע החמין, תומך ומארגן כן זהו ראובן. שנתיים שאתה איתנו תודה ממני,מהמשפחה ומכולנו. ולקהילת רביבים, רביב - רב"ל תודה על שאתם זוכרים את דמותו ופועלו של טל".

אתמול נשאה אלה חיימי הצהרה ואמרה: "יש לנו סוף סוף מקום לבכות בו. החזרה של טל לקבורה היא לא סוף הסיפור, היא תחילתה של תקווה. זו סגירת מעגל אישית ועצובה. לא ננוח עד שכל הבנים ישובו הביתה. כל משפחה שמחכה היא לב פועם של מדינת ישראל. ההתנהלות של ארגון הטרור ביחס להעברת החטופים החללים היא אכזרית. כל עיכוב בהחזרת ובשחרור היא פגיעה מכוונת בזכויות האדם והכאב האישי של משפחותיהם. כל יום משפיע. אנו דורשים את העברת החללים החטופים ללא דיחוי, בכבוד הראוי ובאופן מיידי. במקביל, אנו קוראים לקהילה הבינלאומית ולממשלה להפעיל לחץ כדי להביא לקבורה ראויה של החטופים. המסע שלנו תם, המשפחה חזרה לניר יצחק".

"היה לי ברור שהוא חי": סיפורו של טל חיימי שהותיר אלמנה בהיריון

רס"מ במיל' טל חיימי, בן 41 במותו, מפקד כיתת הכוננות של ניר יצחק, יצא בבוקר 7 באוקטובר להגן על הקיבוץ ונפל בקרב. במשך יותר משנתיים הוחזקה גופתו בשבי חמאס, עד שהושב לקבר ישראל. ב-13 בדצמבר 2023, חודשיים אחרי פתיחת המלחמה, הודיע קיבוץ ניר יצחק כי הוא נפל בקרב וגופתו נחטפה. הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, אחד מהם נולד אחרי מותו.

מטעם מטה המשפחות להחזרת החטופים ודוברות קיבוץ ניר יצחק נמסר: "קהילת ניר יצחק ומשפחות החטופים והשבים מחבקות בשעה זו את משפחת חיימי אשר יקירה טל ז״ל הושב הלילה לישראל לקבורה ראויה. לצד העצב וההבנה שהלב לעולם לא יהיה שלם, השבתו של טל ז״ל היא בגדר מזור כלשהו למשפחה שחיה באי וודאות וספק מייסרים מעל לשנתיים. לא ננוח ולא נשקוט עד להשבת אחרון החטופים".

עוד נמסר ממטה המשפחות: "טל חיימי ז"ל הוא דור שלישי למקימי ניר יצחק ודור רביעי לתושביו, בן לזהר ואסתי ז״ל ואח לאור. נשוי לאלה ואב ל-4 ילדים, את אחד מהם לעולם לא יכיר. טל עבד כמהנדס מכונות וחבר כיתת הכוננות בניר יצחק. טל אהב לקחת את המשפחה לטיולים בטבע ולקמפינג בשטח, חובב נלהב של כלי עבודה, ותמיד ידע לתת פתרון לכל בעיה שצצה. בבוקר ה-7 באוקטובר יצא להילחם מול עשרות מחבלים בקרב בשער קיבוץ ניר יצחק. טל ושאר כיתת הכוננות נלחמו בגבורה עילאית במשך מספר שעות, ובמהלך הקרב טל נפל ונחטף לעזה. תחילה חשבה המשפחה שטל בחיים, אך לאחר חודשיים קיבלה את הבשורה המרה כי הוא נחטף כשאינו בחיים".

מקיבוץ ניר יצחק נמסר: "טל הושב הביתה, לאדמת הקיבוץ שכה אהב. דור רביעי בקיבוץ ניר יצחק: בנם של אסתי ז״ל וזהר חיימי, אח לאור, בן זוגה של אלה ואביהם של עינב, ניר, אודי ולוטן. ניר יצחקי עד נשמתו האחרונה, הגן על ביתנו האהוב, נהרג בקרב כשהגן על משפחתו וקהילתו. לאחר נפילתו בקרב נחטף לחאן יונס ומשם הושב הלילה. אנו מודים לכוחות צה״ל שהשיבו את טל אלינו. טל לחם לצידו של ליאור רודאיף ז״ל, שגופתו עדיין מוחזקת בשבי. על אף השבתו של טל לקבורה, הקרב עוד לא הסתיים, ולא יסתיים עד שליאור יושב לקבורה לצידו של טל. נמשיך לקרוא ולהיאבק עבור השבת החטופים כולם- עד החטוף האחרון. קהילת ניר יצחק מחבקת את משפחתו של טל בשעה קשה זו ושולחת תנחומים. פרטי לוויה וניחום יימסרו בהמשך".

במקביל, אזרחים רבים הגיעו היום לחלוק כבוד אחרון לחטוף החלל סונטאיה אוקארסרי, אזרח תאילנד שעבד בחקלאות בקיבוץ בארי וב-7 באוקטובר נרצח ונחטף לעזה. מוקדם יותר השבוע הושבה גופתו לישראל לצד החלל החטוף רונן אנגל. הטקס הממלכתי לזכרו התקיים באנדרטת חטיבה 8 בנתב"ג, וגופתו תוטס למולדתו, שם ייטמן. הוא הותיר אחריו אישה וילדה בת 9.

בניר עוז הובא אתמול למנוחות רונן אנגל, בן 54 במותו, שנפל בקרב על הגנת הקיבוץ ב-7 באוקטובר. בטקס ההספדים בקיבוץ ספדה לו בתו מיקה, שנחטפה גם היא ושוחררה בעסקה הראשונה: "גם אני מתתי ב7/10 אבל רק אתה הפסקת לנשום. בעזרת השם ניפגש בגלגול הבא, תשמור לי מקום לידך, תחכה לי אבוש. כל כך לא הגיע לך הסוף הזה. אוהבת אותך לעד

הבוקר זוהו במכון לרפואה משפטית גופותיהם של רס"ר (מיל') תמיר אדר, בן 38 במותו שנפל בקרב על ניר עוז ב-7 באוקטובר, ואריה (זלמן) זלמנוביץ', בן 85 במותו, ממייסדי הקיבוץ, שנחטף בחיים ונרצח בשבי חמאס. 13 חללים חטופים עדיין בשבי בעזה.