רונן אנגל נטמן, בתו שורדת השבי ספדה: "לא הגיע לך הסוף הזה"

לאחר שהושב בתחילת השבוע לישראל, בבית העלמין בניר עוז הובא היום (שלישי) למנוחות רונן אנגל, בן 54 במותו, שנפל בקרב על הקיבוץ ב-7 באוקטובר ונחטף. במשך יותר משנתיים הוחזקה גופתו בשבי חמאס בעזה. ב-12:00 החל טקס הספדים ברחבת חדר האוכל בקיבוץ, ולאחר מכן נטמן אנגל בבית העלמין. בתו מיקה, שנחטפה גם היא ושוחררה בעסקה הראשונה, ספדה לו: "אבוש, אבא שלי. אני כל כך לא רוצה להשלים ולהבין שאתה כבר לא תהיה איתי. שאני לעולם לא אזכה לחבק אותך שוב, שאני לא אזכה להיות איתך שוב, לקרוא לך אבא שוב. זה היה אני ואתה נגד העולם ועכשיו אני לבד נגד העולם. העולם שקרע אותי למיליון חתיכות ואוכל אותי. איך אני אתמודד בלעדיך?".

"אבא, אני חייבת להגיד לך שאני דומה לך מאוד, אבל תמיד ידעתי את זה, אבל עכשיו אני מבינה עוד יותר איך קיבלתי את האופי שלך, ההומור שלך, הרצון שיהיה צדק וללכת לפי הספר, ולא לחפש קיצורי דרך, על לא לוותר על שום דבר גם אם קשה, וסורי אבל החיים נורא קשים בלעדיך אבל אין מה לעשות. אבוש, כמה אני אוהבת אותך. הלוואי והייתה דרך להסביר לך כמה אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך בכל איבר וגיד בגוף שלי, בכל נים ווריד, בכל נשימה שאני שואפת. ואיך בכל נשיפה אני נזכרת ברגע שסיפרו לנו שאתה מת - ממש אותה תחושה שאין חמצן, אין אוויר. ככה אני מרגישה כל יום, כל היום, כי אתה היית האוויר שלי החמצן שלי".

"אני באמת אהבתי אותך בלי סוף ואני מתפללת שבעזרת השם לילדים שלי יהיה אבא כמוך - ממש כמו בסרטים כי ככה אתה היית. אני רציתי שתישאר איתי לכל החיים. מה זה 18 שנה? זה כלום, זה קצת. עוד לא הספקתי בכלל לחוות איתך דברים, אני מסרבת לקבל את זה שאתה כבר לא תהיה איתי פה, שלא תוכל להחזיק לי את היד, לחבק אותי שאני צריכה ואלוהים יודע כמה אני צריכה אותך. מסרבת לקבל שאני לא אזכה יותר לחיבוק שלך או לחיוך שלך, אני מתגעגעת לחיבוק דוב ולאגרוף המחץ. זה כואב לי שלא אוכל לחוות אותך יותר. הריקנות הזאת שוברת. היא באמת שוברת. היא מרסקת והיא קשה, היא באמת באמת קשה. כל כך ריק פה בלעדיך, החיים כל כך ריקים, הנפש שלי כל כך ריקה, הגעגוע כל כך גדול וחזק שכואב לשאוף אוויר. כל כך כואב בלעדייך. נשבר ונפל חלק כל כך גדול מהלב שלי".

"אני מקווה שאתה יודע ורואה כמה אני צריכה אותך", הוסיפה מיקה, "אני באמת ממש צריכה אותך, לא רק שתהיה לידי, שפשוט תהיה איתי. אל תגיד לי כלום, פשוט חבק אותי, תסתכל לי בעיניים וכבר הכל יסתדר. נמאס לי כבר לבכות על או עם תמונה שלך אבל אני אתן את הכל רק כדי לבכות איתך! ולא עליך עוד פעם אחת. מתגעגעת לשיחות והודעות עידוד שלך שתגיד לי שאתה אוהב אותי מאוד ושאתה מאוד גאה בי, במי שאני ובדרך שלי. אבל אבוש אני החלטתי שאני חיה בשבילך. אני אעשה את כל הדברים, אני אראה את כל המקומות בשבילך, בשביל שאתה תוכל לחיות ולראות את כל הדברים שלא הספקת בתוכי! גם אני מתתי ב7/10 אבל רק אתה הפסקת לנשום. בעזרת השם ניפגש בגלגול הבא, תשמור לי מקום לידך, תחכה לי אבוש. כל כך לא הגיע לך הסוף הזה. אוהבת אותך לעד".

בתו יובל, שורדת שבי גם היא, ספדה לו: "אבא אני שמחה שחזרת שתישאר לעולם פה בקיבוץ שכל כך אהבת. הקיבוץ שיש לנו זכרונות כל כך טובים ממנו, כמו הפעם ההיא שנסעת מהר ואני עפתי מהג'יפ ואתה צילמת אותי נופלת וצחקת. כי כזה היית: תמיד צוחק מכל מצב, רואה את הדברים הטובים, המצחיקים, תמיד אופטימי ושמח. אבא, אלו היו 10 שנים קצרות אבל מדהימות בהן הייתי הבת הקטנה שלך. לוקחת איתי מיליון זכרונות טובים ואלפי תמונות שצילמת שילוו אותי תמיד. אבא, אתה הגיבור שלי".

קרינה, אלמנתו של רונן, ספדה לו: "רונן שלי. איך בכלל מסכמים אותך במילים. איך נפרדים ממי שתמד אמר יהיה בסדר. היית הלב של הבית זה שידע להצחיק בימים הקשים עם חוש ההומור והאופטימיות הבלתי נגמרת שלך. שתמיד היה עם חיוך, עם משפט שנון שגורם לכולם להסתובב להסתכל עליך ולשאול האם זה אמיתי? ולשמוע "אני דפוק אבל אופטימי". החיים לידך היו לפעמים כמו הרפתקה, מתחת גבולות ולקחת אותנו לקצה כי ככה היית מלא באהבה , צחוק עצבים, בלגן, חברים מוסיקה, טיולים ונשמה גדולה".

"היית חבר ושותף גם לוויכוחים וגם לצחוקים גדולים. עכשיו הבית קצת שקט. אז אנחנו מנסים להיות קצת כמוך. כל חיוך של טום מיקה ויובל, הוא גם קצת חיוך שלך, אני מוצאת אותך במבטים שלהם ומדמיינת אותך איתנו כל רגע. אז אתה לא פה אבל אתה איתנו בכל רגע. אז לא נפרדים פשוט ניפגש בצד השני כי always look on the bright side of life".

רונן נפל ב-7 באוקטובר בעת שהגן על משפחתו מפני מחבלים שנכנסו לביתם - ונחטף לעזה. הוא הותיר אחריו את אשתו קרינה, את ילדיו טום, מיקה ויובל ואת אחיו דני. קרינה, מיקה ויובל נחטפו גם הן בבוקר 7 באוקטובר, ושוחררו בעסקה הראשונה אחרי 52 ימים בשבי.

משפחת אנגל מסרה: "לאחר 744 ימים של געגועים, ספקות וחוסר וודאות - רונן אהובנו חזר הביתה, לאדמת ניר עוז שכל-כך אהב. עתה נוכל להתחיל בתהליך השיקום שאנו זקוקים לו וחיכינו לו כל-כך. עתה יהיה לנו חלקת קבר לבכות מעליה. המעגל שלנו עוד לא נסגר. הוא יסגר רק כשתמיר, אריה ועמירם מניר עוז יחזרו לקבורה ראויה יחד עם כל החטופים שעדיין שם. תודה לכל מי שהיה עבורנו בשנתיים האחרונות. תודה לקהילת ניר עוז, מטה משפחות החטופים והמנהלת. תודה גם לכוחות הביטחון שעשו הכל על מנת להשיב לנו את יקירינו. אנו מבקשים לכבד את פרטיותנו בשעה קשה זו".

ממטה משפחות החטופים נמסר: "משפחות החטופים והשבים מחבקות בשעה זו את משפחת אנגל אשר יקירה רונן ז״ל הושב אתמול לישראל לקבורה ראויה. לצד העצב וההבנה שהלב לעולם לא יהיה שלם, השבתו של רונן ז״ל היא בגדר מזור כלשהו למשפחה שחיה באי וודאות וספק מייסרים מעל לשנתיים. לא ננוח ולא נשקוט עד להשבת אחרון החטופים".

מקיבוץ ניר עוז נמסר: "נזכור את רונן תמיד כאיש משפחה מסור, אופטימי חסר תקנה, בעל חוש הומור ועם שמחת חיים וחיוך תמידי שהקפיד להקשיב ולעזור לסביבה. היום, המעגל של משפחת אנגל שנחטפה כמעט כולה בשבעה באוקטובר, נסגר. יהי זכרו ברוך". דני, אחיו, אמר בתוכנית "העולם הבוקר": חיכינו לרגע הזה. עכשיו המאבק על השבתו הסתיים".

"קיבוץ ניר עוז מודיע על השבתו לקבורה של יקירינו, רונן אנגל ז"ל, שנפל כאשר הגן על משפחתו ונלחם מול מחבלים בבוקר השבעה באוקטובר. רונן, בן 54, נשוי לקרינה, אב לטום, מיקה ויובל ואח של דני, צלם, מתנדב מסור במד"א, אוהב טיולים ורכיבת שטח, אוסף וינטג' ומעל הכל - חבר אמת, יצא להגן על משפחתו עם פריצת חוליית המחבלים הראשונה לביתם וניהל עמם קרב, בסופו נפל ונחטף. רונן היה אב מסור לילדיו, אוהב בעלי חיים, אדם אופטימי שתמיד מסתכל על הצד החיובי, חייכן ושמח. בשנים האחרונות התנדב כחובש רפואת חירום במד"א במקביל לעבודתו כהנדסאי מים, ובקיבוץ עסק בלול ובחידוש ושיפוץ רהיטים ופריטי וינטג'".

ממשרד ראש הממשלה נמסר: "לאחר השלמת הליך הזיהוי על ידי המרכז הלאומי לרפואה משפטית, בשיתוף משטרת ישראל והרבנות הצבאית, הודיעו נציגי צה"ל למשפחתו של החטוף רונן אנגל ז״ל, כי יקירם הושב לישראל והושלם זיהויו. ממשלת ישראל משתתפת בצערה הכבד של משפחת אנגל ושל כל משפחות החטופים החללים. הממשלה וכלל מערך השו"נ של מדינת ישראל נחושים, מחויבים ופועלים ללא לאות על מנת להשיב את כל חטופינו החללים לקבורה ראויה בארצם. ארגון הטרור חמאס נדרש לעמוד בהתחייבויותיו למתווכות ולהשיבם במסגרת יישום ההסכם, לא נתפשר על כך ולא נחסוך כל מאמץ עד שנשיב את החטופים החללים כולם, עד האחרון שבהם".

הלילה זוהתה במכון לרפואה משפטית גופתו של החלל החטוף רב-סמל מתקדם (מיל') טל חיימי, בן 41 במותו, מפקד כיתת הכוננות של ניר יצחק שיצא בבוקר 7 באוקטובר להגן על הקיבוץ ונפל בקרב. במשך יותר משנתיים הוחזקה גופתו בשבי חמאס, עד שהושבה אמש לישראל. הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, אחד מהם נולד אחרי מותו. 15 חללים חטופים עדיין מוחזקים בשבי חמאס בעזה.