עומר שם טוב בהצהרה ראשונה: "דחוף להוציא את כולם מהגיהנום"
פחות מחודש אחרי ששוחרר מהשבי, עומר שם טוב נשא דברים בכיכר הרוקדים בהרצליה, לצידם של חבריו שורדי השבי מיה ואיתי רגב, ואמר: "כל יום דמיינתי לעצמי את הרגע שבו אני משתחרר ואת הדברים שאעשה כשאהיה חופשי". הוא הוסיף: "אני כאן בשביל כל אלה שנשארו שם מאחור. אני יודע מה הם מרגישים, ואני מבין כמה דחוף להוציא אותם מהגיהנום שהם נמצאים בו"
שורד השבי עומר שם טוב, ששוחרר משבי חמאס לפני פחות מחודש בפעימה השמינית של העסקה, נשא דברים הערב (חמישי) בהצהרה ראשונה בכיכר הרוקדים בהרצליה, שם מתקיימת עצרת בכל יום חמישי מאז שנחטף. לצידם של חבריו שורדי השבי מיה ואיתי רגב, הוא אמר: "אני מאוד מתרגש, פעם אחרונה שהייתי על במה זה היה בעזה". הוא קרא "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", והוסיף: "קוראים לי עומר שם טוב - ואני חופשי!".
"נחטפתי ב-7 באוקטובר ובמשך 505 ימים הוחזקתי בשבי", אמר בפתח דבריו, "לרגע לא איבדתי תקווה, תמיד האמנתי שאחזור הביתה, ותמיד הרגשתי את ההרגשה והשמירה שיש עליי, למרות שהיו רגעים קשים מאוד. אחרי שאיתי הוחזר, הרגשתי בודד מאוד. הועברתי למנהרה בעומק 40 מטר, לבד, בתוך תא סגור במשך 50 ימים, עם מעט אוכל ואור. היה לי פנס שמצאתי, והשתמשתי בו לכמה דקות ביום, שלא תיגמר לי הסוללה".
"ביום ה-50, כשהייתי על סף יאוש גמור, אחרי חמישה ימים בחושך מוחלט, כשנותר לי לאכול ביסקוויט ביום עם מעט מים רותחים לשתות, התפללתי לאלוהים שיוציא אותי משם. 5 דקות אחר כך הגיע השובה והודיע לי שאני עובר למקום אחר. הועברתי למנהרה אחרת, ואז הבנתי שגם במנהרות יש מצב רע ויש מצב רע מאוד. ברוך השם, במנהרה החדשה היה לי אור וכמות האוכל גדלה".
"את 400 הימים הבאים העברתי שם לבד", המשיך עומר, "וכל יום דמיינתי לעצמי את הרגע שבו אני משתחרר ואת הדברים שאעשה כשאהיה חופשי. דמיינתי איך אני מניח את הראש על הברכיים של אמא והיא מלטפת לי את הראש, כמו שתמיד אהבתי. דמיינתי את עצמי רוכב עם אבא על האופנוע, מרגיש את הרוח והחופש. דמיינתי איך אני, דנה ועמית יושבים בסלון ורואים יחד סרט עם פופקורן, ואת הטיולים שאני עושה עם לוקאס בשדות".
הוריו של עומר שם טוב בריאיון: "שמע עברית - וידע שצה"ל קרוב למנהרה"
"אז הדמיון הפך למציאות, וברוך השם אני כאן - ואני כאן בשביל כל אלה שנשארו שם מאחור. אני יודע מה הם מרגישים, ואני מבין כמה דחוף להוציא אותם מהגיהנום שהם נמצאים בו. בכל יום שם לא ברור אם תישאר בחיים או תמות מרעב או מהתעללות פיזית ונפשית. חייבים להוציא את כולם משם – את החיים לשיקום, ואת החללים לקבורה".
"ולכם, אזרחים יקרים, אני רוצה להגיד תודה. תודה שלא ויתרתם עליי. תודה שתמכתם, עטפתם וחיבקתם את המשפחה המדהימה שלי. כל תפילה או אנרגיה ששלחתם לי – הרגשתי, גם כשהייתי במקום הכי חשוך. הרגשתי ניצוץ של אור, וזה בזכותכם. אמא, אבא, דנה ועמית – איזה מזל שאתם המשפחה שלי. אוהב אתכם כל כך. תודה לכח שם טוב מכיכר הרוקדים – אתן אלופות! תודה לעיריית הרצליה על התמיכה במשפחה שלי, ועל כך שדאגתם שבכל מקום יראו את התמונה שלי".
"מעל לשנה הייתי לבד, ואני לומד עכשיו להתרגל לחיים חדשים שלא הכרתי. אני מודה לכם על כל האהבה שאתם מרעיפים עליי, ויודע שלכל אחד ואחת מכם מגיע חיבוק גדול. תודה על ההבנה שאני זקוק לעוד קצת זמן. אוהב אתכם ממש. עם ישראל חי".