תמיר אדר הובא למנוחות: "חזרת למקום עליו נלחמת בגבורה עילאית"
בבית העלמין בניר עוז נטמן רס"ר במיל' תמיר אדר, סגן הרבש"ץ של הקיבוץ שהושב לישראל שנתיים אחרי שנפל בקרב ונחטף. אביו ספד לו: "הרבה שנים היינו יחד בכיתת כוננות, ותמיד אמרו לנו שאנחנו מחזיקים מעמד עד שהצבא מגיע. והצבא לא הגיע"
בבית העלמין בניר עוז מובא היום (חמישי) למנוחות תמיר אדר, החטוף החלל שהושב אתמול לישראל. מסע הלוויה יצא הבוקר מבסיס שורה, ורבים עמדו בצידי הדרך עם דגלי ישראל וחלקו לו כבוד בדרכו האחרונה. טקס ההספדים נערך ברחבת חדר האוכל בקיבוץ, ולאחר מכן יחל מעמד הקבורה. הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי הגיע להלוויה, ונשיא המדינה יצחק הרצוג ספד: "סליחה על שנותרת, יחד עם חבריך לכיתת הכוננות, לבדכם אל מול מפלצות-האדם. סליחה שרק כעבור יותר משנתיים, אנחנו משיבים אותך הביתה". משה אדר, אביו של תמיר, אמר מעל קברו: "תמירי אהוב שלי, חזרת סוף סוף הביתה. למקום שבו נולדת, וגדלת, והקמת משפחה. למקום עליו נלחמת בגבורה עילאית עד שלא יכלת להם".
"אתה גיבור, גיבור אמיתי", הוסיף האב השכול, "יצאת בלי לשאול שאלות, כי איך אמרת לי פעם? אצלנו קודם כל עושים ואח״כ שואלים שאלות. הרבה שנים היינו יחד בכיתת כוננות. מטווחים ואימונים ותמיד אמרו לנו שאנחנו מחזיקים מעמד עד שהצבא מגיע. והצבא לא הגיע. סליחה תמירי, שקצת לפני עזבתי את כיתת הכוננות ולא הייתי איתך שצריך, סליחה. היית ידען ומשקיען בעבודה ויורד עד הסוף לפרטים הקטנים. חסרים לי המפגשים הקטנים שלנו, בשדה על הדרך, משהו קטן כזה באמצע היום".
"אתה חסר לא רק לי", אמר בסיום דבריו, "להרבה אנשים אתה חסר כל כך, אבל אתה גם נוכח אצל כולם. השארתי לך משהו קטן ומיוחד לשתות שתיקח איך להמשך. רק שתדע שנטע ואסף מדהימים, מיוחדים והם אתה. הדס שומרת ומגדלת אותם למופת. אוהב אותך".
יעל, אימו של תמיר, ספדה לו: "תמירי - אתה בבית שומע - אתה חופשי בבית. אתה במקום שבבוקר אחד השתנו פניו. המקום המוגן שבו גדלת ואהבת וטיפחת וגידלת הפך ברגע אחד לשדה קרב שאתה ממגיניו המובילים. בזכותך אנשים כאן חיים. אני מדמיינת אותך בתנועה מתמדת וממוקדת - כאן בשבילים נלחם בעוז רוחך ולא מוותר, מכירה אותך ילד שלי - כשאתה עושה משהו, זה בלי הנחות, עם אחריות עד הסוף. דמיינתי אותך אומר: ככה? זה או אני או הם! והמשכת- עד הסוף".
"אתה במקום שבבוקר אחד השתנו פניו", המשיכה, "המקום המוגן שבו גדלת ואהבת וטיפחת וגידלת הפך ברגע אחד לשדה קרב שאתה ממגיניו המובילים. בזכותך אנשים כאן חיים. אני מדמיינת אותך בתנועה מתמדת וממוקדת - כאן בשבילים נלחם בעוז רוחך ולא מוותר, מכירה אותך ילד שלי - כשאתה עושה משהו, זה בלי הנחות, עם אחריות עד הסוף. דמיינתי אותך אומר: ככה? זה או אני או הם! והמשכת- עד הסוף"
"פעם שאלתי אותך - תמירי אתה חייב להיות בכיתת הכוננות? וענית: אם אני לא והוא לא והוא לא - אז מי כן? והמשכתי - וחלילה אתה לא חושש שיקרה לך משהו? ענית כדרכך עם חיוך: אמא - תיאורטית את צודקת, זה יכול לקרות, מעשית הסיכוי שיקרה משהו - נמוך, הצבא מיד מגיע. כלוחם - סמכת עליהם, כי כזה אתה. ובבוקר הזה היית שם לבד… עם קומץ חבריך, ועל הבוקר הזה עוד הרבה ידובר אבל אתה תמיר תגיד לי - אמא, לא עכשיו…. כל דבר בזמנו. אז עכשיו זה רק אתה ואנחנו בדרכך האחרונה".
רוני אדר, אחותו של תמיר, ספדה לו: "אני רושמת לך את זה כשאתה כבר פה בארץ איתנו. שוכב פה באדמת הארץ שאהבת ושיצאת להגן עליה. שאתה נקבר עכשיו ליד החבר הכי טוב שלך. אחרי מלחמה של שנתיים סוף סוף אתה כאן. אני רוצה להגיד לך תודה על 23 שנים לחיות לצידך ולהיות קרויה בתואר אחותך הקטנה. היית האח הכי שיכולתי טוב שיכולתי לבקש לעצמי. אתה גיבור אמיתי. יצאת להגן עלינו על המשפחה על הבית בלי להסתכל לאחור. סליחה שלא באו לעזור לך. סליחה שהיית שם כל כך הרבה שעות לבד רק עם כמה חברים. סליחה שראית מה קורה בקיבוץ. אני אוהבת אותך, תשמור עלינו מלמעלה ותן לנו את הכוח להיות חזקים יותר וטובים יותר. רק בבקשה ממך תמיר עכשיו שאתה שם למעלה תדאג ל-13 החטופים האחרים שיחזרו אלינו כבר כמה שיותר מהר".
ניר אדר, אחיו של תמיר, הקריא את שמות 13 החטופים החללים שעדיין בשבי וספד בדמעות: "אני כועס שביום הקדוש הזה, שזה היום הקדוש שלי, אני צריך להרגיש אשמה ובושה על כך שאני זוכה לפרידה לפני משפחת גולדין האצילה ולפני עוד 12 משפחות אצילות שחולקות איתנו את שותפות הגורל האכזרית הזו. אפילו ברגע הקדוש הזה אנחנו ממשיכים לחוות את הטרור הנורא הזה שפנים רבות לו. בי נשבעתי שלא אשקוט ולא אנוח עד השבת החטוף האחרון כי אני יודע איך זה מרגיש להינטש, להישאר מאחור, להישכח ואנחנו נאבקים פה על משהו הרבה יותר גדול".
נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר בהלוויה: "אני ניצב כאן – כנשיא מדינת ישראל – ובפי בקשת סליחה ומחילה. סליחה על שנותרת, יחד עם חבריך לכיתת הכוננות, לבדכם אל מול מפלצות-האדם. סליחה שרק כעבור יותר משנתיים, אנחנו משיבים אותך הביתה, לקיבוץ. וזו גם בקשת סליחה מכולכם – נשות ואנשי קיבוץ ניר עוז המופלא - שראינו אתכם מהיום הראשון ביגונכם ועוצמתכם. סליחה על שלא הגנו עליכם ועל אהוביכם באותו יום מר ונמהר. אני מבקש להעביר אליכם, חברות וחברי הקיבוץ ומשפחת אדר לדורותיה את תפילתי שתדעו גם נחמה ומזור".
"יחד אתכם, כולנו דורשים מכאן לעשות כל שנדרש כדי להשיב לקבר ישראל את כל חטופינו החללים – עד האחרון שבהם! אתמול נועדתי עם סגן נשיא ארה"ב ג'יי. די. ואנס ובכך עסקה שיחתנו והוא שב וחזר על המחויבות הקדושה הזו. והוא גם שב והדגיש את מחויבותו ונחישותו של הנשיא טראמפ וציוותו להביא לשינוי דרמטי באזורנו ובגבולנו, כדי שניר עוז וכל תושבי העוטף יזכו לשקט וביטחון ולשינוי המציאות גם מול תושבי עזה. אנחנו מחבקים את המשפחות האהובות, החרדות, המיוסרות כל כך בדאגתן שאין לה קץ; ואנחנו מזכירים: זוהי המחויבות הבסיסית והמקודשת שלנו כמדינה וכחברה. יהי זכרך תמיר היקר והאהוב, נצור בליבנו לעד".
רס"ר (מיל') תמיר אדר, בן 38 במותו, חבר כיתת הכוננות של ניר עוז וסגן הרבש"ץ של הקיבוץ, נפל בקרב ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה. שלשום הועבר ארונו לישראל לצד ארונו של אריה זלמנוביץ' (85), ממקימי ניר עוז, וגופותיהם זוהו במכון לרפואה משפטית. הוא הניח אחריו את אשתו הדס ושני ילדים - אסף ונטע.
בקיבוץ ניר עוז אמרו: "תמיר אדר, דור שלישי בניר עוז, נשוי להדס ואבא לאסף ונטע, יצא כסגן רבש"ץ וחבר בכיתת הכוננות מביתו להגן על משפחתו וקהילתו בשבת השחורה. במהלך קרב הירואי שניהל יחד עם חבריו מול מאות מחבלים, תמיר נפצע קשה מאוד, נחטף ולא שרד את הפציעה. נזכור את תמיר כאיש חינוך מסור, מחובר לטבע ולחקלאות, בן זוג, אבא, בן, אח ונכד אהוב כל כך שחסר לכולנו".
ממטה המשפחות נמסר: "תמיר אדר ז״ל מקיבוץ ניר עוז היה איש משפחה מסור, נשוי להדס ואב לשני ילדים קטנים שהיו כל עולמו. תמיר הוא דור שלישי בקיבוץ ניר עוז. הוא היה שורשי ומחובר לאדמה, אהב את הארץ, נהג לטייל עם תרמיל על הגב, אדם של מרחבים ונחלים. הוא נהג לבלות עם הילדים בטבע ולצפות איתם בשקיעה. תמיר אהב מאוד מוזיקה ובמיוחד את מאיר אריאל. קרוביו מספרים עליו שהיה אדם חברותי ואהוב, איש שיחה עמוק ורגיש ובעל חוש הומור מפותח, אחד שתמיד מחייך ואוהב את החיים בפשטותם".
אתמול הובא למנוחות טל חיימי, מפקד כיתת הכוננות של ניר יצחק שנפל בקרב ב-7 באוקטובר ונחטף לעזה, לאחר ששלשום הושבה גופתו לישראל. עשרות מתושבי המועצה האזורית אשכול ליוו אותו בדרכו האחרונה עם דגלי ישראל ושלטים, והוא נטמן בבית העלמין בקיבוץ.
אלה חיימי, אשתו של טל, ספדה לו בהלווייתו: "כמה תכננתי את היום הזה, כמה חיכיתי לו. זה הסוף שמגיע לך טל, שום דבר ממה שעבר עליך בשנתיים האחרונות לא תואם את מי שהיית. אני שמחה בשבילנו חזרת, אבל עוד יותר אני שמחה בשבילך. אתה יכול לנוח, אתה מוגן, לא יכול לקרות לך יותר כלום. אני איתך. לא ניתן לאף אחד בעולם לפגוע בך".
בניר עוז הובא שלשום למנוחות רונן אנגל, בן 54 במותו, שנפל בקרב על הגנת הקיבוץ ב-7 באוקטובר, נחטף לעזה, וגופתו הושבה לישראל מוקדם יותר השבוע אחרי יותר משנתיים בשבי. בטקס ההספדים בקיבוץ ספדה לו בתו מיקה, שנחטפה גם היא ושוחררה בעסקה הראשונה: "גם אני מתתי ב7/10 אבל רק אתה הפסקת לנשום. בעזרת השם ניפגש בגלגול הבא, תשמור לי מקום לידך, תחכה לי אבוש. כל כך לא הגיע לך הסוף הזה. אוהבת אותך לעד".