18 שנים לאסון ורסאי: הקריסה, הטרגדיה - והסחבת המשפטית
במאי 2001, קרסה רצפת אולם האירועים בירושלים והובילה למותם של 23 אנשים ולפציעת 380 נוספים. מירה ארבלי, שנפצעה לאחר שנפלה שלוש קומות, סיפרה: "לא רציתי פיצויים - אלא רק להיות בריאה"
18 שנים לאסון ורסאי: ב-24 במאי 2001, קרס חלק גדול מרצפת רחבת הריקודים במהלך חתונתם של קרן ואסף דרור, באולמי "ורסאי" שבאזור התעשייה תלפיות בירושלים. כתוצאה מהאירוע, שזכה לכינוי "אסון ורסאי", נהרגו 23 מאורחי החתונה ו-380 נוספים, בהם גם החתן והכלה, נפצעו בדרגות שונות.
המקרה, שהיה לאחד מהאסונות האזרחיים הקשים בתולדות המדינה, הוביל לתהודה ציבורית נרחבת, במיוחד בשל העובדה שתועד במצלמת וידאו ושודר ברשתות טלוויזיה בישראל ובעולם - כך שעוצמת האובדן והנזק היו גלויות לכל. בתיעוד המחריד של האירוע, ניתן לראות את רגע קריסת רחבת הריקודים ואת האבק הרב שמכסה את האולם - למשמע קול צעקות האורחים ההמומים.
בעקבות האסון, נבנתה מול המבנה שבו שכן האולם אנדרטה לזכר 23 ההרוגים. נוסף על כך, הזמרת שרית חדד החליטה שלא לבצע יותר את שירה "לב זהב" - שהושמע בזמן קריסת הרצפה. מחווה מוזיקלית נוספת הקשורה לאסון הגיעה מכיוונם של עוזי חיטמן ושלומי שבת שכתבו והלחינו בהתאמה את השיר "הרי את מקודשת לי" - לזכר הזוג ויקי כהן ומוטי בוטיל שנהרגו באסון.
לכתבות נוספות בחדשות 13 >>
אסון השיטפון: מכינת בני ציון צפויה להודיע על סגירתה לצמיתות
טרגדיה בגיבוש לצה"ל: אוטובוס הידרדר על אוהל - בן 17 נהרג
טרגדיה בטיול: שלוש הרוגות בהתהפכות טרקטורון באזור הגלבוע
(בווידאו: קריסת הרחבה כפי שתועדה על ידי צלם החתונה)
"אמרתי שאיני רוצה פיצויים - רק רוצה להיות בריאה"
מירה ארבלי, שנפצעה באסון לאחר שנפלה בזמן קריסת רחבת הריקודים, שחזרה את הדרמה בשיחה עם חדשות 13: "הגעתי לאירוע בעקבות שכנות של 40 שנים עם המשפחה. בזמן הקריסה הייתי ברחבה, היה בום גדול מאוד ואז סופת רוח כמו שרואים בטלוויזיה". על פציעתה אמרה כי "נפלתי שלוש קומות, עד לחנייה. ריסקתי שתי חוליות בגב ושתי צלעות וקיבלתי מכות ברגליים. השיקום ארך כשנה - חודש הייתי מאושפזת בבית חולים, ולאחר מכן כעשרה חודשים הייתי עם מחוך".
ארבלי, שעבדה באותה העת באגף החירום והביטחון בעיריית ירושלים, הוסיפה כי "הקוריוז הכי מדהים הוא שביום האסון הייתי בטקס עבור עובדים מצטיינים בכוחות הביטחון - המשטרה, כיבוי האש, קב"טים, ומאוחר יותר בערב פגשתי שוב את אותם אנשים - כשהגיעו על מנת לחלץ ולעזור לנו".
על המאבק הארוך של נפגעי האסון לקבלת פיצויים, אמרה: "לאחר האסון, באו אליי ואמרו לי להגיש תביעה. אמרתי שאני רוצה לעמוד על הרגליים שלי, אני לא רוצה לשכב ולראות את התקרה שנה שלמה. אמרתי שאני לא רוצה פיצויים - אני רק רוצה להיות בריאה. בסופו של דבר, קיבלתי פיצויים רק בפסח השנה - 18 שנים לאחר האסון".
הפעולות שננקטו לאחר האסון: חוק הסיוע לנפגעים, הקמת ועדת זיילר והנחיות משרד הפנים
בעקבות האסון, חוקקה הכנסת את "חוק סיוע לנפגעי קריסת הרצפה באולמי ורסאי", במסגרתו הוקמה ועדה לענייני הטיפול בנפגעי האסון ובפיצויים עבורם. כמו כן, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט בדימוס ורדימוס זיילר, שמטרתה הייתה לדון בנושא בטיחותם של מבנים ומקומות המשמשים את הציבור.
בדוח ביניים שפרסמה ועדת זיילר, נכתב בין היתר כי "כבר בשלבים הראשונים של העבודה נחשפנו למידע שהצביע על הסיכון הטמון בשיטת ה'פל-קל'. הסיכון גלוי וברור – מדובר בשיטת בנייה מסוכנת שאין להתיר בנייה בה". הממשלה החליטה לאמץ את דוח הביניים של הוועדה, וקבעה כי אין להתיר בנייה חדשה בשיטת ה"פל-קל".
במאי 2007, שש שנים לאחר האסון, פרסם משרד הפנים חוזר מנכ"ל מפורט עם הנחיות לרשויות המקומיות כיצד לנהוג לגבי מבנים שנבנו בשיטת ה"פל-קל". הרשויות המקומיות התבקשו לבדוק את יציבות המבנים, לבצע בהם חיזוקים ולהטיל מגבלות שימוש ועומסים בשל הסכנה הרבה. נכון לשנת 2018, עדיין היו קיימים מבנים שנבנו בשיטה זו שעדיין לא חוזקו או נהרסו. כמו כן, המידע אודות שיטת הבנייה המסוכנת לא חשוף במלואו לציבור ולבעלי הנכסים.
חקירת האירוע: כשלים חמורים וניסיון להסתרת הפגמים ברצפה
החקירה הראשונית של האירוע שללה את האפשרות שמדובר היה בפיגוע, שכן אורחים רבים שהגיעו לחתונה באותו הערב העידו על כך שברצפת האולם הופיעו שיפועים מסוכנים זמן קצר לפני הקריסה. עם התקדמות החקירה, עלתה הסברה כי שיטת הבנייה "פל-קל" שבה נעשה שימוש לבניית הקומה השלישית - נושאת בחלק גדול מהאחריות לקריסה, ואף נמצאו כשלים רבים ועבירות בטיחות חמורות שבוצעו על ידי בעלי תפקידים שונים, שהובילו לאסון.
עוד עלה כי תקופה קצרה לפני האירוע, הבניין עבר שיפוצים שבמהלכם הוסר קיר באולם הקומה השנייה - שתמך ברצפת הקומה השלישית ומנע את שקיעת התקרה עד אותו שלב. נוסף לכך, השיפוצים התבצעו ללא פקחים מעיריית ירושלים או ממכון התקנים.
מהחקירה עלה גם כי רצפת הקומה השלישית החלה לשקוע לאחר הסרת הקיר מתחתיה. השקיעה החלה להיות בולטת לעין שבועות אחדים לפני האסון, אך הבעיה לא טופלה - אלא במקום זאת הוסיפו חול וריצוף נוסף מעליה בניסיון לטפל ברצפה. הפעולה הסתירה את הבעיה - אך למעשה החמירה אותה בכך שנוספו על הרצפה עומסי משקל חדשים של מאות קילוגרמים.
ממצאי החקירה הסופיים אישרו את ההשערה לפיה המשטח שקרס היה רצפת הקומה השלישית - ששימשה שני אולמות אירועים בבניין. אותה רצפת "פל-קל" הייתה מסוג לא תקני שנבנה באופן רשלני, היא לא עמדה בלחץ המשקל שהופעל על הדפנות - וקרסה בקטע המלבני שבין ארבעת העמודים שתמכו בה.
בסופו של דבר בערב החתונה, כאשר הרצפה הייתה קרובה לקריסה, נוסף עליה משקלם של עשרות האורחים שרקדו עליה. הקריסה הייתה פתאומית כאשר שטח רחבת הריקודים נתלש מהדפנות ונפל יחד עם אלו שהיו עליו.
החלטת בית המשפט: מאסר לבעלי האולם ולמהנדסים
לאחר משפט שארך כמה שנים, הורשעו באוקטובר 2004 שלושת בעלי האולם אורי ניסים, אפרים אדיב ואברהם עדי - בגרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות, ונגזרו על כל אחד מהם שנתיים וחצי מאסר בפועל. ערעורם של השלושה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ובהמשך על ידי העליון, והם החלו לרצות את מאסרם באוגוסט 2010. נוסף על כך, ממציא שיטת ה"פל-קל", המהנדס אלי רון, הורשע בגרימת מוות ברשלנות יחד עם שלושת מהנדסי המבנה האחרים. על רון נגזרו ארבע שנות מאסר בפועל ועל המהנדסים הנוספים 22 חודשים.
חברת הביטוח "הראל", שהייתה בעלת חברת הביטוח "סהר-ציון" שביטחה את האולם, סירבה לפצות את בעלי האולם על נזקיהם, בטענה שהפוליסה אינה מכסה את הנזקים. בעלי האולם תבעו את חברת הביטוח, ולאחר יותר מעשר שנים של דיונים משפטיים נפסק כי הפוליסה מכסה נזקים שנגרמו למבנה ולתכולה וכן אובדן רווחים, ולכן על חברת הביטוח לפצות את התובעים.
רק באפריל 2017, 16 שנים לאחר האסון ובסופו של עיכוב בלתי נתפס באורכו שנבע מחוסר הסכמה בין הרשויות - שהטילו אחריות אחת על האחרת, אישרה עיריית ירושלים תקציב סיוע של כ-70 מיליון שקלים לנפגעי האסון.