אילנה שוחררה, בן זוגה מתן עדיין בשבי: "הממשלה הפקירה אותנו"

שלוש הפגנות המוניות נערכו הערב (שבת) בקריאה לשחרור החטופים והליכה לבחירות. רבים צעדו מכיכר הבימה אל עבר כיכר החטופים, לכבוד יום הולדתה ה-20 של התצפיתנית החטופה נעמה לוי - אותו תציין בשבי חמאס. משפחות חטופים נשאו הצהרה מיוחדת סמוך לבסיס הקריה בתל אביב, בה תקפו בחריפות את התנהלות ראש הממשלה בנימין נתניהו בנושא שחרור החטופים. בשעה זו, נערכת מחאה נגד הממשלה בצומת קפלן, שחותמת את "שבוע ההתנגדות". במקביל, מתקיימת בקיסריה הפגנה סמוך לביתו של נתניהו.

[brightcove_iframe video_id='news-flash-part-2406221753' autoplay='0' credit='זיגמונד אפרים נגר' desc='צעדה מכיכר הבימה לכיכר החטופים - לציון יום הולדתה של החטופה נעמה לוי' poster='' kid='1_xmelzc6z' duration='52']

אילנה גריצ'בסקי שחזרה מהשבי לאחר 55 ימים, ובן זוגה מתן צנגאוקר עדיין חטוף ברצועת עזה, נאמה בשער בגין של הקריה - ותקפה בחריפות את הממשלה: "נמאס לי. אף שר לא טרח להתקשר אליי. בושה שהפקרתם אותי ומפקירים את החטופים כל כך הרבה ימים שם. אני מרגישה נבגדת. הייתי מספיק טובה בשביל בן גביר כדי להיות מתחת למנהרות - אבל לא כדי להיפגש איתי".

היא הוסיפה: "נחטפתי כאשר הלסת שלי פצועה, האגן מפורק - ואיבדתי את השמיעה באוזן שמאל. שמעתי כל הפצצה, בכל רגע הרגשתי שאני הולכת למות. בכל רגע חווינו התעללות נוראית מצד המחבלים. איבדנו תקווה, ואז ראינו מהשבי את ההפגנות והעצרות, המוני אנשים יוצאים לרחובות - זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שלא שוכחים אותי". היא פנתה לסובביה בהפגנה ואמרה: "כשהטראומות שלי צפות, כשהחרדות מגיעות, אני לוקחת נשימה עמוקה ונזכרת שאני לא לבד, נזכרת שיש ציבור גדול שנאבק יחד איתי ומחזק אותי. אתם הכוח שלי, אתם הכוח של החטופים".

[brightcove_iframe video_id='news-flash-part-2406221948' autoplay='0' credit='בני משי' desc='"אשם": הפגנה סמוך לביתו של נתניהו בקיסריה' poster='' kid='1_fbl67hrh' duration='66']

ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין אמר במהלך ההפגנה נגד הממשלה בצומת קפלן: "ראש הממשלה מנותק מהמציאות ומשוכנע שאם לא יהיה מלך - לנו לא מגיעה ממלכה. הוא הוביל אותנו בעשור האחרון אל תוך משבר אסטרטגי רב-מימדי, הן בתחום ביטחון הפנים, הן בתחום הביטחון האזורי, והן בתחום הבינלאומי. התלכדות כל מימדי האיומים הללו גם יחד, עלולה להביאנו אל הסף הקיומי בטווח הזמן המיידי. מעולם לא היינו עם הרתעה מוחלשת כל כך". הוא קרא לשרי הליכוד: "תתעוררו ותצילו את המדינה מחורבן".

הוא הוסיף: "קצנו לחלוטין בשקריך, בנרקיסיסטיות שלך, ביוהרה האינסופית, ובניתוק המוחלט שלך מהמציאות. על כן אנחנו דורשים מנהיגות אחרת: מנהיגות מובילה ומאחדת, מנהיגות שלוקחת אחריות, מנהיגות אמפתית לשכול, מנהיגות שיודעת להזדהות עם כאבן הנורא של משפחות החטופים ולהכיל אותו. מנהיגות אנושית, מנהיגות שמאוהבת בעמה - ולא בעצמה. חייבים לדרוש בחירות במועד המוקדם ביותר האפשרי, ולפעול לכך שהבחירות יובילו לממשלת אחדות לאומית, ללא המנהיג הכושל ביותר בתולדותינו, ללא קיצוניים וללא משיחיים".

דויד גרוסמן בקפלן: "עכשיו זה זמן להילחם; להיות לעם או לא להיות"

דויד גרוסמן נשא נאום חריף גם הוא - והקריא שיר: "פתאום טסה זעקה, מִשום-מקום, בצליפה חדה וחריפה, הֵעירה אותנו משינה טרופה – זעמה: 'תגידו, אתם השתגעתם או מה? על כל זה לוותר? ככה, כבר, להתייאש בלי להילחם ממש?' עזבי, אמרנו, תני להיאסף אל תוכנו, לְבַכּוֹת את מתינו, לחכות שייגמר כבר הדבר הזה, שאין מילים לתארו, כאילמים אנחנו מול כובד צערו, מול הזוועה של חטופינו - אז תני להיות, רק להיות, בלי להבין, בלי לחשוב, עד שתפסיק לכאוב הארץ הנבזזת, הנרמסת, הארץ הנאנסת.

"לרגע רעדו אורות, לרגע ייללו מנהרות, והעולם היה שחור לבן. והעולם היה פחם וקרח. ובאמצע הלילה קמנו לברוח - אשתי, ואני והילד;  והזעקה על כתפי מוטלת, והתקווה על כתפי האחרת, מונשמת ומורדמת – 'כי כמה אפשר ככה', אמרה אשתי בשקט, שהילד לא ישמע, שלא תכה בו האימה, 'היינו הכי הייטק שבעולם, וסטארט-אפ ניישן היינו, וכעת מסתבר שהיה בנו מום, שבעצם היינו רק להקת החימום - של ההוא בכיכר שצעק, 'סרק! סרק!'

"'תראה', לחשה אשתי, 'הנה ככה זה קורה, 'ככה זה נראה כשזה ממש קורה' - ראינו – ראינו שיירות ארוכות, דוממות, זורמות מן ההרים אל העמקים, ונבלעות באוניות, שנבלעות בימים, 'כאילו ביום אחד של זוועה נעשתה הארץ הזאת תובענית מדי, מעל לאמצעים שלנו', אמרה אשתי בתימהון. 'לא לא', לגלג בחור חולף על קורקינט, עם אקדח באבנט, 'לא, לא, אלא שביום אחד של אימה דעכה בכם, אולי אבדה לכם, אולי מעולם לא הייתה לכם, התשוקה לארץ משלכם'. 'וזה לא שאנחנו בורחים', אמרתי לאשתי, 'אנחנו רק משנים מצב צבירה, רק עושים רילוקיישן, פנימה".

"פתאום דיבר הילד: 'יאללה, קומו, הורים, מהאפר; הפחד והייאוש עושים לכם בית ספר - כך דיבר בננו ומול עינינו הלך והתעצם, הציג תמונות שלו מאלבום שלא היכרנו, של ילדות מדממת, ילדות מלחמה, עריסה הרוסה, פה ושם גם תמונות של ילדות עצימה. 'כי אם לא נָקום מהאפר כעת', אמר הבן, 'לא נקום כבר, לעולם" - 'או שנקום כל כך שונים', אמרה אשתי, 'כל כך זרים ונוראים, כל כך קשים ומרים, ושונאים – עד שלא נהיה שוב לעולם הדור הלא נכון".

"'עכשיו זה רגע אחרון', נהם הבן, 'וגם אם זה נשמע כמו קלישאה, כלומר 'כלי לשעה', הרי ממש כעת הכללים נכתבים: אנשים שנעזבו - עוזבים. אנשים שננטשו - נוטשים. דבר אליי, אבי, תנשים, אני הולך ומזדקן, אבי, אני על הקרשים, עייפה נפשי לסבבים, עייפה. 'תן לי תקווה, תן לי סיבה - 'אתה שותק, אבי, אומר זאת במקומך: עכשיו הזמן להילחם, אנשים, נשים - עכשיו הזמן לצאת לרחובות ולכבישים, ויש למען מי להילחם, ויש על מה, כי מתנה כזאת, מהחיים, לא נקבל שוב לעולם, ולא תצמח לנו שוב מדינה מתוך המדנים. ויש למען מי להילחם, הכול כעת תלוי בכם, עכשיו הזמן לקום, לחיות, להיות לעם או לא להיות, להיות אדם או לא להיות - ויש למען מי, ויש למען מה, והכול תלוי על בלימה".

דני, אחיו של איציק אלגרט החטוף בעזה, אמר בהצהרת משפחות החטופים: "נתניהו, מה עשית השבוע כדי להציל את החטופים? נפגשת עם משפחות חללים, במקום להביא את החיים. בחרת לעשות פוליטיקה קטנה - להתעמת עם ארה"ב במקום לקדם איתם עסקה. במקום פדיון שבויים - סידרת ג'ובים לרבנים. במקום לחזק את מפקדי צה"ל - אתה תוקף אותם".

"אחרי שחיבלת שוב בעסקה שאתה יזמת", הוסיף אלגרט, "יש לך זמן, אתה מחכה לחמאס שיסכים להיכנע וייתן תשובה חיובית, אך אתה יודע שאם החטופים חוזרים אתה הולך. ואתה בוחר להקריב את החיים של אהובינו בשביל הישרדות פוליטית. אתה רוצה לקבור את כל החטופים. עוד מעט תיפגש עם כולנו - כי כולנו נהיה משפחות חטופים חללים".

עינב, אימו של החטוף מתן צנגאוקר, תקפה: "כל עוד נתניהו חש יציב על כיסאו לא תהיה עסקה, לא יהיה פתרון לצפון ולא יהיה פתרון למדינה. הוא מפקיר ומחריב בכל דקה שהוא על ההגה, ולכן הציבור כולו חייב להתגייס בדחיפות להפלת נתניהו וממשלתו. לא תהיה עסקה ולא תהיה תקומה בלי ששלטון נתניהו ייפול".

אילה מצגר, כלתו של החטוף יורם מצגר, שנהרג בשבי, הוסיפה: "החטופים מתים בשבי כי נתניהו לא רוצה עסקה. הדם של החטופים על הידיים של נתניהו והממשלה שלו. מה עשיתם בשבוע האחרון כדי להחזיר את 120 האזרחים שהפקרתם? למה אתם נותנים לחמאס לנהל אתכם במקום ליזום? איפה החתירה לעסקה, להשבת כולם? זהו, אתם יושבים רגל על רגל ומחכים לחמאס?".

יפעת קלדרון, בת דודתו של עופר קלדרון החטוף בעזה, אמרה: "איך אפשר להכריז על הכרעה - אם החטופים עדיין בידיים שלהם? נתניהו הוא המכשול לעסקה ולמדינה, שבמקום לנצח קורסת, והחטופים והחיילים משלמים במחיר דמים - וזה לא פוסק. הפתרון למשבר ההיסטורי שבו נתונה ישראל עובר קודם כל בסיום המלחמה בדרום, כחלק מעסקת חטופים שתחזיר את כולם. זה יקרב אותנו לפתרון גם בצפון, ירגיע את כל החזיתות ויאפשר לצבא ולמדינה להתארגן מחדש ולהתחיל להשתקם ולהתחזק".

[brightcove_iframe video_id='news-flash-part-2406221903' autoplay='0' credit='' desc='ראיון עם איילת שחר לוי, אמה של החטופה נעמה לוי ' poster='' kid='1_r1cotqfy' duration='369']

לאחר הצעדה למען שחרור  נעמה לוי, שמציינת יום הולדת 20 בשבי חמאס, אמה, איילת שחר לוי, אמרה בריאיון לחדשות 13: "היא הופקרה ב-7 באוקטובר וממשיכים להפקיר אותה כל היום. כל הכוחות וכל המחשבות מרוכזות להצלת ילדתי בעזרת הסכם - זו אחריות הממשלה. מקבלי ההחלטות צריכים לראות בה כילדה שלהם. ילדה מדהימה וגיבורה, את תחזרי אלינו; אני שולחת לך את החיבוק הכי גדול".

ב-20:00 נערכה בכיכר החטופים שבתל אביב עצרת בסימן "היום הארוך ביותר בשנה, 7 באוקטובר - שנמשך עד היום". בעצרת נאמו שני גורן, שורדת שבי וחברתה של ארבל יהוד, שציינה אמש את יום הולדתה ה-29 בעזה; יעלה דוד, אחותו של אביתר דוד שנחטף מהנובה; ד"ר איילת לוי שחר ויוני לוי, הוריה של נעמה לוי, שתציין מחר את יום הולדתה ה-20 בשבי חמאס; פרופ' אסא כשר ורונה קינן. ליאור אשכנזי הנחה את העצרת - ותקף בחריפות את ראש הממשלה בנושא התנהלותו בסוגיית החטופים.