מה באמת קורה במועדוני החשפנות?

בכל המועדונים שמגדירים עצמם כ"מועדוני חשפנות" לא ידברו על מין. זה אסור בחוק, זה עלול להביא לפשיטות של המשטרה ולאחר מכן אף להוביל לצווי סגירה, אך גם אלה, לרוב, למשך חודש בלבד. מצלמה נסתרת שתיעדה במשך שבועות כמה מועדוני חשפנות במרכז הארץ, גילתה פינות אפלות, חדרים צדדיים, שם החשפניות ממש לא עסוקות רק בריקודים. אך בעיקר, המצלמה גילתה שהעסק הוא פחות מועדון - והרבה יותר בית בושת.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

ישנם גם מועדונים שהתעלו על עצמם: הם הגדירו את החשפנית כ"אמנית" ואילצו אותה לחתום על כתב התחייבות בו הצהירה כי הובהר לה שמתן שירותי מין במקום ו/או במהלך הופעותיה ואספקת שירותיה הוא אסור. למי שחשב שבעלי המועדונים יוצאים מגדרם למנוע זנות, כדאי שיחשוב שוב. "הבנות בכל המועדונים בארץ עובדות על טיפים", מספר ו', מנהל מועדון חשפנות, לצעירה שהגיעה להתקבל לעבודה.

בעלי מועדוני החשפנות, מתברר, לא בררנים במיוחד. כל מה שדרוש להתקבל לעבודה זה ריאיון קבלה קצר ותקופת התמחות של כמה שעות בודדות. בעצם, למה שיקפידו אם אפשר לנצל מצוקה של צעירה, ולהעסיק אותה מבלי להוציא שקל מהכיס? "אין משכורת. בעל הבית לא משלם משכורת. לא פה ולא בשום מקום אחר", הוא מסביר לה.

כמה דקות לאחר הריאיון, הצעירה עוברת לחפיפה אצל העובדת הוותיקה במועדון. זו תסביר לה איך ניתן להשיג כמה שיותר טיפים מכמה שיותר גברים, הכול באופן טכני, לקוני, חלק משגרה. "הוא יושב עם המכנסיים שלו, את יושבת עם המכנסיים שלך, את פשוט עליו לבד", מסבירה העובדת הוותיקה. "אם הוא זורם, את צריכה לזרום גם. מה שהוא רוצה. אם את מחייכת, זורמת איתם ונעים להם לשבת איתך, הם יכולים להביא לך טיפים של 200, 300 או אפילו 1,000 שקל".

בהמשך, העובדת הוותיקה מלמדת מניסיונה כיצד ניתן להקל את העבודה מבחינה נפשית. "אם את שותה אלכוהול בימים ראשונים זה יעזור לך", היא ממשיכה. "בהתחלה תשתי כמה שוטים, להיות רגועה. אני עכשיו יושבת עם בן אדם, אני רואה רק ארנק. אני לא רואה אותו בתור גבר. אני למדתי לשחק איתו".

"הרסו לי את הרצון לחיות"

"בחשפנות הגברים היו אלימים, משפילים וגרמו לי לרצות לשרוף אותי ואותם ביחד ופשוט להיעלם", מספרת עדותה של ל', שבגיל 16 עבדה במועדוני חשפנות. "את לא קיימת. את התחת שלך או החזה שלך ולא יותר. את כלי ריק מתוכן שמשמש את הרצונות המיניים של הגבר שמולך. לקחו לי את הגוף שלי, את האנושיות שלי. הרסו לי את הרצון לחיות, נהייתי אובדנית, רק רציתי למות".

ספק רב אם בעיריית רמת גן חשבו ששיפוץ מתחם הבורסה ושינו קטן בתכנית בניין העיר יכולים להעלים סופית את מועדוני החשפנות בכל הארץ. ברחוב הראשי, תובל, ניצבים בגאווה כבר עשרות שנים לא פחות מארבעה מועדוני חשפנות, שהפכו מזמן לחלק מהנוף תחת ההגדרה הרשמית בחוק: בידור, עד שבית המשפט פסק בסוף השבוע אחרת.

למרבה ההפתעה, או שלא, בתוספת לחוק רישוי עסקים מופיע סעיף מיוחד שמכשיר אותם ומכנה אותם "מקום הצצה על מעשה מיני". עד עכשיו המשטרה אישרה להם לעבוד כרגיל וכך גם העירייה. "לא הייתה שום דרך לאכוף את זה. אין אכיפה. כי אין חוק שלא התיר להם את זה", מבהירה אביבית מאור נמרודי, יו"ר ועדת תכנית בנייה ברמת גן.

"אני הבעלים של המקום", אומר ב', בעל מועדון חשפנות. "אני עובד לפי חוק, לפי מה שדרשו מאתנו. עשו לנו סדום ועמורה ופתחו לי מעל 20 תיקים במשטרה, כאילו שאני מנהל איזה בית בושת, וזה לא בית בושת. איך זה ניצול? כשפיקאסו מצייר אישה ערומה ומקבל מיליונים, זה לא ניצול?".

כעת בעירייה רוצים כאן יותר מעונות לסטודנטים, היי-טק ודיור מוגן, אבל בעלי המועדונים לא מוותרים בקלות על הכסף הקל והמיקום המרכזי. הסכוך עבר לבית המשפט, והשבוע קבעה השופטת מיכל אגמון-גונן כי בידור מיני אינו בידור כלל, וכי הסוגיה אינה הנדל"נית, אלא המוסרית.

בינתיים, עד ששאלת חוקיות המועדונים תגיע לבית המשפט העליון, אפשר רק להרהר במסר שהעבירה המדינה לאזרחיה במשך עשרות שנים, כשאפשרה את קיום המועדונים, את מיקומם המרכזי, ובעיקר את המשך ניצול הנשים שבפנים. כיצד קרה שעד עכשיו כולם קיבלו את המצב ואיש לא עשה דבר?