אין שוויון בנטל - גם בעבודה: איך ישפיע הפטור מגיוס על הכיס שלנו?

ההצעה הממשלתית לאסור על אברכים לעבוד עד גיל 35 במסגרת הצעת חוק הגיוס החדש, הפנתה את הזרקור לא רק לאי-גיוסם - אלא לכך שרבים בחברה החרדית גם לא מסוגלים להתפרנס. נכון להיום, רק 110 אלף חרדים - 55 אחוז בלבד - מועסקים בישראל. זאת, לעומת 77 אחוזים מהגברים הערבים וכמעט 90 אחוז מהציבור הכללי. בממוצע הם מרוויחים כ-8,500 שקלים בחודש, כשבגיל 34 הם כבר צריכים להאכיל 4 ילדים - מול שכר חודשי של 16,000 בממוצע לגבר לא-חרדי, שיש לו רק ילד וחצי.

הפער הזה נובע בראש ובראשונה מבעיית הלימודים: ל-8 מכל 10 חרדים אין תעודת בגרות; מול שאר היהודים הם חלשים יותר ב-20% בחשבון, ב-32% בקריאה, ובכמעט 60% במחשבים. מי מהחרדים שבכל זאת יתעקשו להשתלב בשוק, יגלו שהם דווקא איבדו הטבות ב-5,400 שקלים לחודש: ביטול קצבת האברך, הפסד הסיוע בשכר דירה, ביטול ההנחה בארנונה, וצמצום הסבסוד במעון לילדים.

במילים אחרות, הממשלה מעודדת תלמידי ישיבות להמשיך ולחיות בעוני, מחוץ למעגל העבודה. התוצאה: כיום משפחה חרדית שלמה משלמת מיסים בסך 1,250 שקל בחודש בלבד - רבע ממשק בית ממוצע, ולעומת זאת מקבלת תמיכות וקצבאות ביותר מ-4,000 שקלים, קרוב לפי שניים משאר הציבור. הסיבה שהמדינה מצליחה לממן את כל זה היא פשוטה - כרגע המגזר החרדי מהווה רק 13% מהאוכלוסייה. בתוך 15 שנים נגיע ל-20%, וב-2065, לפי התחזית הדמוגרפית, כל ישראלי שלישי יהיה חרדי.

המשמעות, על-פי משרד האוצר: תוספת של 16 אחוזים למס ההכנסה שאנחנו נשלם, רק כדי להחזיק את מדינת הרווחה החרדית. ברור שחוזה מעוות כזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן, כשהנטל על הציבור המשרת ומשלם המיסים יגדל לממדים מפלצתיים. אז מה חייבים לעשות כבר עכשיו? לאפשר לכל מי שרוצה - לעבוד, בלי קשר לשאלת הגיוס. לדרוש לימודי ליבה כתנאי לתקצוב בתי ספר, וכן, גם לגייס את מי שאפשר כדי להקל על חיילי המילואים. אבל חשוב לזכור, אי-שוויון בנטל לא מתחיל ולא נגמר בצה"ל: הוא נמצא מסביבנו בכל יום, גם, ובעיקר בזירה הכלכלית.