כמה את שווה: מדוע נשים מעריכות את עצמן בעבודה פחות מגברים?
מה עומד מאחורי 30 אחוזי השכר שמפרידים בין ההכנסות של נשים לעומת אלו של גברים? הנשים המצליחות שפרצו את מחסום הבושה והחליטו שנמאס להן להיות פראייריות - מספרות על המאבקים שבדרך
מאה שנים עברו, שרפנו חזיות, יצאנו להפגנות והיה גם "מי טו" בדרך. אבל במקום שבו זה חשוב באמת, בכיס שלנו - אנחנו עדיין הרחק מאחור. זה לא משנה אם את שחקנית מהליגה הראשונה בהוליווד או הסמנכ"לית של "פייסבוק", זו פשוט המציאות - בישראל 2020 נשים עדיין מרוויחות 30% פחות מגברים. חישוב פשוט מראה שאם המגמה תימשך יידרשו עוד 80 שנה עד לשיוויון בשכר. אחת הבעיות המרכזיות - נשים לא מצליחות לדרוש את מה שמגיע להן במקומות העבודה. ולא משנה איפה את עובדת, זה שלידך איכשהו תמיד מרוויח יותר.
רונית כפיר הייתה במשך שנים מגישה בגלי צה"ל ובטלוויזיה. בדרך גם למדה לשכלל את כישורי המשא ומתן שלה, והפכה למנטורית בתחום. האסרטיביות אמנם נראית עליה טבעית אבל כשזה הגיע לרגע בו הייתה אמורה לדרוש את מה שמגיע לה, משהו שם לא עבד. "התחלתי לעשות קריינות פרסומות ולא היה נעים לי לבקש סכום גבוה עבור העבודה. אחרי שכבר הייתי מצליחה לעבור את המשא ומתן על עצם השכר - לא היה נעים לי לגבות". מישהי נוספת שיודעת דבר או שניים על המלחמה היומיומית של נשים בתפקידים בכירים, היא אוה מדז'יבוז'. מהצד זה נראה כאילו היא מחזיקה בקורות החיים מהמרשימים שאולי נתקלתם בהם, אבל הדרך, זה כבר סיפור אחר: "על קבוצת 'מעריב' אני הרווחתי פחות בשכר מהמנכ"ל שלפניי ומהמנכ"ל שאחרי. אין לזה סיבה טובה, אני קיבלתי את זה וזה עצוב. מרגישה פראיירית".
ניסוי שנערך ברשת "איי-בי-סי" ניסה להסביר איזו הטיה מובנית יש לנו לגבי גברים ונשים במקום העבודה. הרשת הציגה לנסיינים ריאיון עבודה של גבר ואישה. שניהם השתמשו בדיוק באותו טקסט והגיעו עם אותם קורות חיים. נחשו במי הנסיינים בחרו כקולגה שאיתו היו מעדיפים לעבוד. הכול מתחיל בילדות כמובן. פרופ' תמר שגיא, פסיכולוגית חברתית, הסבירה כי "מחקר די מדהים הראה שכשילדה בת שלוש משחקת עם כלי מלחמה, שופטים אותה באופן יותר שלילי מילדה שמשחקת בבובות. ניקח את זה 40 שנה אחר כך, כשהילדה הזאת, ששיחקה במלחמה, הבינה שזה לא ראוי ושאולי פחות יאהבו אותה, במקום העבודה היא לא תילחם. היא כבר הפנימה שבעצם יהיה עונש חברתי על התנהגות שהיא אסרטיבית, שהיא דומיננטית".
רויטל הנדלר ייסדה את חברת "אולג'ובס" כמעט בעצמה. האישה החזקה, שנבחרה לאחת הנשים המשפיעות בעולם ההייטק, גילתה בגיל 33 שמבנות - לא מצפים לשחק בצעצועים של בנים. "כמנכ"לית 'אולג'ובס' הרווחתי הרבה פחות ממה שיכולתי להרוויח. יום אחד השגתי טבלת שכר לפי מחזור ומספר עובדים של מנכ"לים, גיליתי שהייתי אמורה לקבל כפול ממה שקיבלתי, פראיירית". הנדלר החליטה לעזוב. חשוב לומר כבר עכשיו, זה לא שנשים לא יודעות לנהל משא ומתן. נשים, כך לפי מחקרים, מנהלות משא ומתן מצוין, רק לא בשביל עצמן. בעבור אחרים הן עושות את זה יופי. "ברגע שהאישה נדרשה לעשות משא ומתן עבור עצמה, אז בעצם את רואה את ההבדלים. הן מבינות שהן צריכות לא להיראות מדי תוקפניות, חמדניות, אסרטיביות", הסבירה פרופ' שגיא.
מדז'יבוז' סיפרה כי "הייתי בוועדת איתור, ישבו שם בערך ארבעה-חמישה גברים ואישה אחת. סיפרתי מה עשיתי, דיברתי היסטורית, ממש עובדות קרות. ואז הסתכל עליי אחד מהם ואמר לי 'את יודעת, את נורא מלאה בעצמך'. אמרתי לו 'אם גבר היה יושב פה ומונה את הדברים שאני עשיתי, היית אומר 'אתה אסרטיבי', 'אתה מקצוען'. קיבלתי את התפקיד בסופו של דבר". אז אוה קיבלה את התפקיד, רויטל היא כבר מזמן יזמת סדרתית ורונית מייעצת לנשים איך להתמודד במשא ומתן אבל יש עוד דרך לעבור. למהפכות לוקח זמן. מה שברור הוא שהן לא היחידות שמבינות שהשינוי כבר התחיל והוא כאן כדי להישאר.