המקור: מר מאני - כיצד צבר אליעזר פישמן חוב של למעלה מ-4 מיליארד שקלים?

תגובות לתחקיר "המקור"

תגובת אליעזר פישמן: לשאלות בעניין החברה "כלכלית ירושלים" ומר פישמן - "מר פישמן רכש את השליטה בחברה 'כלכלית ירושלים' בשנת 1989, במסגרת הליך התמחרות בו התמודדו הגורמים המרכזיים בכלכלה המקומית באותם ימים (לרבות קבוצת דסק"ש ועוד). בתום הליך ההתמחרות שנערך על ידי המדינה - כחלק מהליך ההפרטה - זכתה הצעתו של מר פישמן - כחלק מקבוצת מציעים - לאור העובדה שהצעתם הכספית הייתה הגבוהה ביותר. חשוב לציין, כי מר אליעזר פישמן לא היה 'מקורב' לשמעון פרס ז"ל (שר האוצר באותה התקופה), לא בתקופה הרלוונטית ולא בכלל".

"במשך כ-30 שנה ממועד רכישת 'כלכלית ירושלים' על ידי חברות בשליטת מר פישמן, הוליך מר פישמן את 'כלכלית ירושלים' - בצוותא עם צוות מנהלים מוכשרים וטובים - להישגים והביא אותה להיות חברה מובילה בישראל בתחומה. לאורך השנים כולן, מר פישמן - בתפקידו כיו"ר 'כלכלית' וחברות הבנות שלה - שקל אך ורק את שיקולי החברה ולא את שיקוליו האישיים".

>> "המקור" - כתבות נוספות:

צבא השיימינג: הלחצים המופעלים על צעירים חרדים לפני גיוס

מה באמת קורה במעון ראש הממשלה? מני נפתלי מדבר על הכל

מה התרחש בגבעתי תחת המח"ט וינטר והמג"ד חג'בי?

לעניין קרן רונית: "במהלך שנת 1984, נקלעה קרן רונית למשבר כלכלי. כפי הידוע, מר פישמן שילם את מלוא חובות הקרן, על אף שלא היה מחובתו החוקית לעשות כן. בעקבות קריסתה של קרן רונית, מר פישמן וכל המעורבים נחקרו ארוכות ע"י רשויות המדינה השונות, לרבות מע"מ, מס הכנסה, רשות ניירות ערך והמשטרה. בעקבות חקירות אלו הוגשו כנגד מר פישמן ואחרים, בשנת 1985, כתבי אישום".

"לאחר כ-5 שנים מר פישמן זוכה מכל סעיפי האישום, ובשנת 1993 ערעור המדינה נדחה במלואו על ידי בית המשפט המחוזי. נאמר מעתה, כי כל הטענות והמענות - לרבות אלו שנטענות במשתמע בשמו של עו"ד שגב - נחקרו על ידי רשויות המדינה ונדחו במלואן על ידי שני בתי משפט".

"לאור זאת, יש טעם לפגם ב'מיחזור' טענות שנבדקו לאשורן, ואשר התברר כי הן חסרות כל בסיס כבר לפני יותר משלושים שנה, לפחות ככל שהן מתייחסות למר פישמן וצוותו".

לעניין השאלות הנוגעות ליחסיו של פישמן עם הבנקים: "כפי המתואר לעיל, לאחר המשבר של קרן רונית והשבת מלוא החובות של הקרן מכספיו, פנה מר פישמן לשקם את חייו הכלכליים, ובשנת 1989 אף הצליח לרכוש את החברה 'כלכלית ירושלים' במכרז הפרטה שערכה המדינה. לאורך כ- 30 שנה מאז, פעל מר פישמן כאיש עסקים במגוון רב של תחומים, כאשר מרבית חייו העסקיים הוא נחל הצלחות לצד כישלונות, במגוון התחומים בהם עסקו החברות: קמעונאות, תקשורת, תעשייה, נדל"ן ועוד, מרביתם בארץ וחלקם בעולם".

"במסגרת עסקיהן עסקו החברות גם בפעילות פיננסית, לרבות במסחר במטבע חוץ. השקעה בניירות ערך ובמט"ח, כמו כל השקעה אחרת, פיננסית או ריאלית, כרוכה בסיכונים, אך מכאן ועד המסקנה שמדובר ב'הימורים', ארוכה הדרך".
"לגופה של העסקה בלירה הטורקית, הרי שהפוזיציה שבה היה מושקע מר פישמן הייתה הגיונית והתבססה על ניתוח מעמיק ואלמלא הוא נדרש על ידי הבנקים (עקב מגבלות רגולטוריות) לסגור את הפוזיציה, היא הייתה מניבה לחברות רווח משמעותי".

"מטבע הדברים, ניהול עסקים בסדר גודל שכזה מצריך תיאום מלא והיכרות מעמיקה עם נותני האשראי. לאור זאת, מאז ומעולם, היחסים עם נותני האשראי (מקומיים וזרים) היו מבוססים על הערכה, שקיפות מלאה ושיתוף פעולה, תוך מתן גילוי מלא על העסקים, העסקאות, החברות השונות, הנכסים וההתחייבויות, הסיכונים וההזדמנויות".

"הניסיון הבוטה העולה משאלותיכם, לפיו מר פישמן קיבל יחס מועדף מהבנקים ללא שנלקחו במערכת הבנקאית שיקולים כלכליים הנכונים לאותה עת (להבדיל מ'חוכמת הבדיעבד') או לקשור זאת לאחזקותיו של מר פישמן בכלי תקשורת זה או אחר, מוטב שלא היו עולים כלל, והם עומדים בבסיס ניסיונכם להכפיש, להשחיר, לבזות וליצור טיעון עובדתי, יש מאין, אשר אין לו כל בסיס בדין ו/או בעובדה".

"ואסביר - חובות חברת אוניל לבנק לאומי שולמו במלואם. עסקת ידיעות אחרונות נחתמה רק לאחר שהתקבל אישור עקרוני להעמדת המימון על ידי בנק הפועלים. אמנם היום - 20 שנה לאחר רכישת האחזקות - אין ספק, כחכמה שבדיעבד, שההשקעה בידיעות הייתה החלטה עסקית שגויה, אך זאת בעיקר לאור ההתפתחויות שקרו בענף התקשורת, בכלל ובעיתונות הכתובה בפרט, הן בארץ והן בעולם".

"גם הטענה, כי בנק הפועלים לא נקט בהליכים נגד מר פישמן בשל אחזקתו בגלובס מופרכת מיסודה. לאורך כל השנים בנק הפועלים פעל בנחישות (אם כי לא באמצעות בתי משפט) להקטנת החוב של מר פישמן כלפיו. במסגרת זו נמכרו נכסים שהיו משועבדים לבנק, הוצאו נכסים למכירה וננקטו פעולות נוספות. ראוי להזכיר, כי עיקר חובו של מר פישמן לבנק הפועלים נובע מהמימון לרכישת ידיעות אחרונות. כפי שברור לכולם, נקיטת הליכים משפטיים למימוש מניות ידיעות אחרונות, לא הייתה משפרת את מצבו של בנק הפועלים בנושא זה".

"הבנקים והגופים הפיננסיים האחרים לא פעלו בהליכים משפטיים כנגד קבוצת החברות (ומר פישמן כערב), שכן מר פישמן והחברות בקבוצת פישמן שיתפו פעולה באופן מלא עם גופים אלו והיה ברור שאין תועלת כלכלית ומעשית, במקרה דנן, בנקיטת הליכים משפטיים. פעולות מתואמות מראש ומשותפות, תוך שמירה על יציבות החברות שבקבוצה, הועילו יותר לשיקום ול-recovery של החוב או חלקו. במהלך השנים שחלפו, הקטינו הגופים הפיננסים את החשיפות שלהם לקבוצת פישמן, באופן משמעותי".

המשך התגובה: "חשוב להבין כי החוב לרשות המיסים נובע מרווח הון שנוצר כתוצאה ממכירת אחזקות של המבקש בחברות ששועבדו לטובת חובות של חברות בקבוצה לבנקים. מלוא הכספים בגין מכירת אחזקות אלו, לרבות סכומים שבדיעבד נפסק, כי רשות המיסים היתה זכאית לקבל, הועברו לבנקים שהחזיקו בשעבודים ולא הגיעו לכיסו של מר פישמן. לאור ההפסדים ממט"ח שהיו לחברות, לא הייתה אפשרות משמעותית להתאוששות של החברות, באופן שהיה מאפשר את החזרת החובות הן לבנקים והן למר פישמן".

"מאחר שמר פישמן תמיד ראה את חוב החברות כלפיו כנחות לעומת החובות של החברות כלפי הבנקים (כלומר, הוא תמיד סבר שיש להשיב את החוב לנושים אחרים לפני שמחזירים חוב אליו), הוא מחל על חובות החברות כלפיו, ובכך שיפר את מעמד הבנקים בחברות. לכן, אין כל סתירה בין הטענה של מר פישמן שהוא מקווה שמצב החברות ישתפר וכי עדיף מימוש ללא נקיטת הליכים משפטיים, לבין הטענה של מר פישמן שאלמלא הוויתור על החוב כלפיו היו החברות נמצאות בחדלות פירעון ובוודאי ללא יכולת להשיב את החוב כולו בהליך פירוק (כפי שנטען בהליך מול מס הכנסה). בהקשר זה יש לציין כי בהערכת השווי של רו"ח אלי אל-על, נכתב במפורש כי היא נעשתה בהנחה של מכירות הנכסים ב'דיסטרס' ולכן היא רק מחזקת את הטענה שבדרך כלל עדיף מימוש מתואם ללא הליכים משפטיים".

"נציין שבשנים האחרונות נחתמו מעט מאוד ערבויות אישיות (אם בכלל) על ידי מר פישמן, והן ניתנו רק על חובות קיימים ולא על הלוואות חדשות. כמו כן, הנערבים קיבלו כל מידע שנדרש על ידם בקשר למצבו הפיננסי של מר פישמן. עוד ראוי להדגיש - מר פישמן ו/או הגב' ענת מניפז (בתו של אליעזר פישמן) לא פנו לגלובס לגנוז כתבה כנגד הגב' גליה מאור וכן לא פנו ולא פעלו שהעיתון יגנוז דו"ח שלפי טענתכם היה בידי העיתון בקשר עם בנק הפועלים. זהו שקר מפגיע!".

"לגבי מר צביקה האוזר וירון זליכה, מר פישמן סבר שעמדתם בנושאים שהיו קשורים אליו היו מוטעות מהיסוד והוא ביטא זאת מעל במות רבות ולא היה נדרש שדווקא 'גלובס' יצדד בעמדותיו אלו. למען הסר ספק יובהר, כי מר פישמן מעולם לא ביקש מעיתונאי גלובס לתקוף אותם מעל דפי העיתון, והוא סמוך ובטוח, כי עיתונאי גלובס בהם מדובר, ביטאו את עמדותיהם האותנטיות. חבל שאנשים שממונים לתפקידים ציבוריים אינם מוכנים לקבל ביקורת לגיטימית מעל דפי העיתון".

"כפי שהביע דעתו מר פישמן בעניין בן דב בשנת 2011, גם היום מר פישמן סבור שאדם צריך לשאוף להחזיר את חובותיו. לצערו הרב של מר פישמן, למרות שפעל לאורך השנים על מנת להחזיר את חובותיו לבנקים, אין היום בידיו את האמצעים לעשות כן".

"אין מחלוקת, כי קריסתו העסקית לא נעשתה בכוונת מכוון או בתרמית או כדי לפגוע, ושכל פעולותיו נעשו מתוך אמונה עסקית במהלכים שונים, שנחלו אכזבה, בסופו של יום. מר פישמן היה הראשון להכיר בכישלונו והסדר הנושים המוצע על ידו מבטא נטילת אחריות כלפי נושיו. הכי קל היה להרים ידיים, לפרוש לפנסיה, לגלות אדישות לפגיעה בחברות המוחזקות, לתת לנושים לנהל הליכים משפטיים ארוכים ומורכבים בקשר לסבך החברות, שהרי ממילא כל נכסיו ימומשו לטובת נושיו, אך הוא לא עושה כן ופועל, עבור נושיו, לצורך הקטנת החובות".

לעניין טענות עו"ד בנקל: "טענות המנהל המיוחד חסרות בסיס עובדתי או משפטי. תגובות מסודרות יוגשו בעניין לבית המשפט".

תגובת עיתון "גלובס": "אין שחר לטענה שאנשים שפגעו באינטרסים העסקיים של פישמן הותקפו בשל כך מעל דפי 'גלובס'. גם אם נכתבו מאמרים או ידיעות שביקרו אישים אלו או אחרים, הדבר נבע מביקורת עניינית ועצמאית לחלוטין של הכותבים, וללא קשר לאינטרסים העסקיים של פישמן. לעניין חוק הריכוזיות, יש להדגיש כי חוק זה כלל לא נגע לעסקיו ואחזקותיו של פישמן. פישמן או מי מטעמו לא שוחח עם עורך 'גלובס' על האישים המוזכרים ועל הפרסומים הנ"ל".

"בעניין כתבת הפרופיל משנת 2003 אודות גליה מאור, מנכ"לית בנק לאומי דאז, מדובר במחזור של טענה מלפני 13 שנים. להלן התגובה כפי שנמסרה בזמנו: 'גלובס דוחה בתוקף את האפשרות שגניזת הכתבה קשורה במישרין או בעקיפין בלחצים ובניסיונות מצד סביבתה הקרובה של גליה מאור למנוע את הפרסום. הכתבה לא פורסמה פשוט מפני שעד עכשיו היא לא עמדה בקריטריונים עיתונאיים ומשפטיים'".

"נוסיף, כי באותה תקופה פורסם מגזין 'אנשי השנה'. במקום החמישי הייתה גליה מאור ובכתבה אודותיה הוזכרה פרשת המעילה בשווייץ וגם העובדה שב-1983 כשמערכת הבנקאות התמוטטה היא הייתה המפקחת על הבנקים. באותה תקופה דיווחנו על כך שיו"ר רשות ניירות ערך משה טרי זימן את מאור ואת יו"ר הבנק איתן רף לשיחת אזהרה בעקבות הגיוסים החריגים לאחת הקרנות. הסיבה לאי פרסום הכתבה דאז הייתה עיתונאית מקצועית ולא שום הסבר אחר".

"אין ולא היה בידינו מידע כי באותה תקופה ניהל פישמן עם בנק לאומי מו"מ על פריסת חובותיו. פישמן או מי מטעמו לא פנו בבקשה לגנוז את הכתבה. בשנת 2011 הגיע לידי כתב 'גלובס' מסמך שהכיל רשימת חובות בעיתיים לבנק הפועלים. מפאת רגישות המידע והנזק המשמעותי לו יכול לגרום הפרסום באם מדובר במידע שגוי, נתוני המסמך נבדקו דרך מספר מקורות".

"לאחר בחינה מדוקדקת, נמצא כי הנתונים אינם מדויקים ולא הצלחנו לאמת אותם. בנוסף, טען בפנינו מקור מתוך הבנק כי המסמך אינו אמין ומדויק. לאור זאת התקבלה החלטה להימנע מפרסום המסמך. פישמן או מי מבני משפחתו לא ביקשו ולא פנו בבקשה להימנע מפרסום מסמך זה. לגבי שיקולי הבנק בנקיטת הליכים כנגד פישמן, אתם מוזמנים לפנות לבנק. כל כוונה לייחס ל'גלובס' מניעים נסתרים אחרים, אינה נכונה".

"עמוס שוקן הוא בעל אינטרס מסחרי שבבעלותו עיתון המתחרה ב'גלובס', ועל כן אנחנו ממליצים לצופים לקחת את הטחת ההאשמות שלו בערבון מוגבל. לאורך השנים סיקרנו ב'גלובס' את התחום הכלכלי והעסקי באופן אובייקטיבי וללא כל הטיה לטובת אינטרסים של אדם זה או אחר, לרבות אליעזר פישמן. בבדיקה פשוטה ניתן לראות כי לעסקיו של פישמן אין כל קשר לחוק הריכוזיות, וכי 'גלובס' מסקר לאורך השנים את תחום הבנקאות באופן מאוזן, הכולל גם ביקורת קשה המוטחת בדמויות שונות במערכת הבנקאית. עיתון 'גלובס', בניגוד לעיתון 'הארץ', לא מדבר בקול אחד ומשמש במה למגוון דעות וכותבים".

"הניסיון להציג את סגן עורך העיתון, אלי ציפורי, כמי שכתיבתו מונעת משיקולים שאינם עיתונאים - משוללת כל יסוד, מופרכת ושקרית - ויעידו על כך מגוון הטורים והנושאים בהם עסק לאורך השנים בהם: תמיכה בעבודה המאורגנת בישראל ככוח מאזן להנהלות כוחניות, הורדת דמי הניהול המופרזים לגופים המנהלים את החיסכון ארוך הטווח של הציבור, חשיפת הטבות מס של חברות הענק, התנגדות להורדה משמעותית של מס חברות, התנגדות לתכנוני מס חוצי הגבולות של תאגידי ענק ונישומים עשירים, תמיכה בהגבלת שכר הבנקאים וריסון שכר הבכירים, הצעת פתרונות למרווחי הריבית הגבוהים בבנקים ועוד. מסוקרים שלא היו מרוצים מהביקורת של ציפורי עליהם, לרבות עמוס שוקן וסגנו גיא רולניק, עושים כמיטב יכולתם כדי להכפיש אותו ואת 'גלובס', ואנו מצרים על כך שאתם בוחרים לקחת בכך חלק", לשון תגובת "גלובס".

תגובת בנק לאומי: "בנק לאומי הפסיק להעניק אשראים לאליעזר פישמן כבר בשנת 2003. ב-2003 נעשה הסכם עם פישמן לפירעון כל האשראים בצורה מסודרת. עד לפני כשנה וחצי פישמן עמד בהסדר ופרע מאות מיליוני ש"ח בהתאם להסכמים".

"משעה שפישמן הפר את ההסכם מ-2003, לאומי היה הראשון לפעול כנגד פישמן לגביית חובותיו, כאשר פנה לבית המשפט ומינה כונסי נכסים על מניותיו ובהמשך מכר את מניות השליטה של פישמן ב'כלכלית ירשלים' אשר היו משועבדות לבנק וזאת עוד הרבה לפני רשות המיסים. בנוסף, מינה לאומי באישור בית המשפט כונסי נכסים לכל הנכסים המשועבדים וכבר מימש את חלקם. לאורך כל הדרך אומי פעל בצורה המקצועית והעניינית ביותר לשם גביית החובות האמורים".

תגובת בנק הפועלים: "אכן, רכישת מניות ידיעות אחרונות ע"י קבוצת פישמן והחוב שנוצר בגין רכישתן, בוצעו החל מ-1997. כלומר, לפני כ-20 שנה. לגופם של דברים, הטענות המועלות כנגד העמדת האשראי אינן מבוססות. באותה העת, ידיעות אחרונות הייתה בתפארתה, יצרנית מזומנים בהיקפים גדולים. איש לא צפה את עוצמת השינויים בענף ותופעת החינמונים".

"במילים אחרות: נראה שלמועד העמדת האשראי, המדובר היה בהחלטה עסקית סבירה, שתאמה את הפרקטיקות שנהגו במערכת הבנקאית באותם ימים שהיו מקובלות בכל הקשור במימון עסקאות לרכישה של מניות, ואשר התקבלה מתוך מטרה לקדם את הבנק ולהשיא את רווחיו. לא יהא זה רציני לבחון החלטות עסקיות לאור תובנות או פרקטיקות בנקאיות שהשתרשו שני עשורים מאוחר יותר. אגב, בניגוד לאמור בשאלה, ידיעות אחרונות חילקה גם חילקה דיבידנדים שבהתאם להסכמי האשראי פרעו סכומים לא מבוטלים על חשבון החוב האמור.

"סכומים מהותיים נוספים על חשבון החוב המדובר נפרעו ממקורות חיצוניים של הלווה, שאינם קשורים בידיעות אחרונות, וזאת מכח היותה של החברה הלווה חלק מקבוצה עסקית עתירת נכסים שנחשבה לאיתנה ובעלת מוניטין. גם השאלות המתייחסות לקריסת הלירה הטורקית והחוב שנוצר בעקבותיה - עוסקות באירועים היסטוריים משנת 2006, היינו - לפני למעלה מ-10 שנים, שהתקיימו על רקע מדיניות ורגולציה בנקאית שונה, שהרלבנטיות שלהם לתקופתנו מסופקת".

"לגופם של דברים, הטענה שהבנק לא 'לחץ' לסגירת פוזיציות - אינה מדויקת. נכון יותר יהיה לומר שהקריסה הדרמטית בשער המטבע לא אפשרה את סגירת הפוזיציה בתנאים שנראו נכונים מסחרית. כדאי להבין שסגירת פוזיציות תוך 'לחץ' עלולה ליצור הפסדים גדולים יותר לעומת סגירה מושכלת ומבוקרת, כפי שבוצעה בפועל. יצוין, שגם במקרה זה הטענות המועלות כנגד הבנק משקפות חוכמה שבדיעבד. על מנת להמחיש זאת, ניתן להציג גם את הטענה ההפוכה, לפיה אילו היה הבנק ממתין תקופה קצרה בת מספר שבועות במהלכה היה נמנע מלדרוש את סגירת הפוזיציה, כי אז היו ההפסדים מוחזרים במלואם. זו טיבה של חוכמה שבדיעבד, שאינה חוכמה כלל. שוב חשוב להדגיש, שאין זה נכון לבחון את התנהלות הבנק ביחס לאשראי שניתן לצורך ביצוע השקעות המט"ח של חברות בקבוצת פישמן לאור המדיניות והרגולציה דהיום, שמעדיפים הקטנה של סיכוני האשראי על חשבון הרווח האפשרי לבנק (העדפה שמיושמת גם ביחס למימון השקעות במט"ח)".

"ההיסטוריה מלמדת שאין זה מן הנמנע שבעוד עשור או שניים המטוטלת סיכון-סיכוי תזוז שוב לכיוון הנגדי, והמדיניות המקובלת כיום תיראה לעיתונאים כלכליים כשמרנית מידי וככזו שמדכאת צמיחה ורווחים. מכל מקום, אופן העמדת האשראי על ידי הבנק בשנים האחרונות הפנימה לקחים רבים, פנימיים ורגולטוריים גם יחד, כפי שאמור הדבר גם בסעיף 6 להלן.

"לאחר שנת 2006 לא הועמדו לקבוצת פישמן אשראים חדשים מהותיים. האשראי שניתן הינו צנוע יחסית שגובה בשעבודים טובים ו/או היה כזה שקידם את אינטרס גביית החוב של הבנק באותם עסקים שלהם הוא ניתן ו/או בקבוצת פישמן בכללותה. היינו - המדובר בפעולות (בהיקפים קטנים יחסית) ששיפרו את מצב הבנק".

"איננו שותפים לדעה המובלעת, כאילו שנכון יותר היה מבחינת הבנק לנקוט בהליכים משפטיים בשלב מוקדם יותר. אופן הפעולה שבו נוקט הבנק נועד לשרת תכלית אחת עיקרית: גביה מקסימאלית של החוב. פעמים שהשגת המטרה האמורה מצדיקה נקיטה בהליכים משפטיים מידיים בסמוך לאחר כשל האשראי. במקרים רבים, עדיף יהיה מבחינת הבנק לנהוג אחרת, למשל, בדרך של מימוש מושכל ומוסכם של נכסים, תוך שיתוף פעולה עם החייב. סוד גלוי הוא שנקיטה בהליכים משפטיים כגון כינוס נכסים עשויה לפגוע משמעותית בתמורה שניתן לקבל בגין הנכסים המשועבדים".

"הסיכון לכך גדול יותר כשמדובר בנכסים מורכבים, כגון מניות של חברות תפעוליות. גם לשיתוף פעולה של הלווה יש במקרים רבים השפעה על התמורה שניתן לקבל בגין הנכסים. יצוין, כי במרוצת השנים אליהן אתם מתייחסים (החל משנת 2006) גבה הבנק בדרך זו מאות מיליוני שקלים על חשבון החוב. הטענה שמצבו היה טוב יותר אילו נקט בהליכים מוקדם יותר לא מבוססת".

"למיטב ידיעת הבנק, החלטות כל הגורמים המוסמכים, לרבות ועדת האשראי, התקבלו כשכל המידע הרלבנטי היה פרוס בפני מקבלי ההחלטות. אנו דוחים מכל וכל את הנרמז על ידיכם כאילו הבנק לחץ על עיתון גלובס להימנע מלפרסם דו"ח, כדי, כביכול, שלא להיות מובך וכדי להימנע מנקיטת הליכים נגד פישמן. כידוע לכם, הבנק איננו 'לוחץ' על עיתונאים או על אחרים. גם הניסיון לקשור בין עניין זה לבין התנהלות הבנק כלפי קבוצת פישמן משוללת כל בסיס עובדתי. תיאוריית קונספירציה חסרת שחר. מטבע הדברים, הבנק מחויב בשמירת סודיות בנקאית".

"חשוב לחזור ולהדגיש, שמאז אותן שנות עבר, השתנה עולם הבנקאות בענייני אשראי כמעט לבלי הכר תוך מתן דגש יתר לשמרנות ומזעור סיכונים. לאור זאת, גם הרגולציה השתנתה, כמו גם מדיניות הבנק בקשר לאשראים והופקו על ידו לקחים מערכתיים, שונו נהלים ועוד כהנה וכהנה שיפורים ומדיניות קפדנית עוד יותר משבעבר".

לעניין הטענות של עמוס שוקן: "טענת קשיחות, כביכול, איננה נכונה, נהפוך הוא. כל שהבנק דרש היה, שהלקוח יעמוד בלוח התשלומים שעליו התחייב. זו גם הייתה דרישה טבעית ומקובלת ביחס ללווים בדרך כלל. בהליכי גביית חובות, הבנק נוהג עם כל לווה בדרך המתאימה לנסיבות העניין, מתוך מגמה להביא לגבייה מירבית של המגיע לו. לא היו לבנק שיקולים זרים מעבר לכך ובוודאי שאין בסיס להשוואה המופיעה בשאלה".

תגובת בנק ישראל: "הפיקוח על הבנקים ער לחשיבות אמון הציבור במערכת הבנקאית ופועל כמיטב יכולתו לוודא שהמערכת הבנקאית הישראלית תהיה מערכת הוגנת וגם יציבה. בשנים האחרונות הפיקוח על הבנקים פעל לשפר את תהליכי ניהול האשראי בבנקים ולצמצם את חשיפתם ללווים הגדולים. מהלכים אלה הביאו לחיזוק משמעותי בניהול הסיכונים של המערכת הבנקאית, אבל לא פתרו את סוגיית ההתמודדות עם מורשת האשראים הגדולים שניתנו לפני שנים רבות למספר לווים גדולים ואשר גרמו להפסדים כבדים לבנקים ולציבור, ועדיין מצויים במצב כשל".

"הפיקוח על הבנקים זיהה את הכשלים באשראים אלה עוד בתחילת העשור הקודם ווידא שהבנקים יכירו וישקפו במועד את ההפסדים שנגרמו להם, ובשנים האחרונות הפיקוח העלה לבנקים דרישות בדבר התנהלות גביה מושכלת, לרבות דרישות שהביאו למימוש בטוחות בהיקף משמעותי בעבר. אנו ממשיכים לבחון את הצורך לנקוט בצעדים נוספים, ובמידת הצורך לא נהסס לעשות כן".

"בנוסף, יש להביא בחשבון שבמקרים בהם הלווה נמצא בקשיים זמן ממושך, חלק משמעותי מסכומי החשיפה של האשראי עלול לנבוע מריבית פיגורים שהצטברה במשך השנים ולא מסכומי ההלוואות שהועמדו מלכתחילה".