המקור: רצח ששון נוריאל • איירפורט סיטי

חשיפה: האמת מאחורי רצח סייען לשב"כ בגדה
כתבתו של ישראל רוזנר

ב-2005 נחטף ונרצח ששון נוריאל על ידי חמאס. רק עכשיו מתגלה לראשונה הסיפור המלא שהוביל למותו הטרגי: שכנועו לשמש כמתווך לגיוס מודיע עבור השב"כ, ההסתבכות וההתרעה שהתפוגגה עם הזמן. "אמרו לנו פיגוע, לרגע לא עלה בדעתי דבר כזה", אומרת אלמנתו.

"עצם זה שלא ידענו על זה מראש, שהיינו צריכים לשמוע כל מיני שמועות שיש איזשהו קשר וכל הזמן אמרתי שזה לא הגיוני בכלל", אומרת רונית נוריאל שבעלה נחטף ונרצח בידי מחבלים ב-2005, אולם רק לאחרונה גילתה את האמת מאחורי מותו. "היה להם הרבה יותר נוח אם לא היינו שואלים ולא מגיעים למידע. אז מת אדם, נהרסה משפחה. זה לא משנה".

21 בספטמבר 2005. ששון נוריאל, תושב ירושלים בן 50 שעבר במפעל לייצור ממתקים, נחטף על ידי חמישה אנשי חמאס באזור רמאללה. רק שבוע לאחר מכן הותר דבר חטיפתו לפרסום. לפני שנרצח, צילמו החוטפים קלטת בה התחנן לחייו. דבר אחד לא היה ברור תחילה: למה בחרו המחבלים דווקא בנוריאל?

למשפחה נמסר כי נוריאל נרצח רק בגלל היותו יהודי. "אמרו לנו שהוא נחטף. פיגוע, חטיפה ורצח", משחזרת נוריאל. אבל המשפחה לא הצליחה למצוא מרגוע והחלה לחקור. משהו בסיפור של הפועל הערבי שאיתו עבד ששון במשך שנים וחטף אותו רק מפני שהוא יהודי, לא הסתדר להם. "הוא היה אזרח רגיל שעובד קשה", מספרת רונית. "לרגע לא עלה בדעתי דבר כזה".

בשנה וחצי שאחרי הרצח חיה משפחת נוריאל בתוך חרושת שמועות שהבעל המסור היה סוכן שב"כ, שהרוצחים חיפשו אותו ודווקא אותו. מצד שני, שום גורם רשמי לא מסר להם מידע. "אחרי תקופה ארוכה אחנו מנסים לאסוף פרטים. עוד פרט, עוד מידע, עוד עדות ומנסים להרכיב משהו שנראה כמו תמונה", משחזר חובב נוריאל, בנו של ששון. "אנחנו בעצם יצרנו קשר בחלופת מכתבים עם משרד ראש הממשלה כסוג של ירייה באפלה, לא יודעים לאן לכוון או מה אנחנו בעצם שואלים".

בתגובתו הראשונה, נמסר ממשרד ראש הממשלה למשפחה כי נוריאל נחטף על מנת לשמש קלף מיקוח לשחרור אסירים ונרצח בשל היותו יהודי. עם זאת, נמסר לראשונה למשפחה מידע חדש: "מאחר שבעבר סייע באופן מזדמן פעמים בודדות לגורמי הביטחון, נראה כי מעבר לעובדה שהיווה מטרה קלה יותר לאור ממשקיו עם ערביי איו"ש, גם קשריו אלה עם גורמי הביטחון עמדו לנגד עיניהם של חלק מחוטפי ורוצחיו בעת ההחלטה לחוטפו ולרוצחו".

אחרי שקיבלו אישור לכך שיש יסוד של אמת לשמועות, נוצר קשר עם השב"כ שהסכים להיפגש עם המשפחה. במשך כמה חודשים נפגשו נציגי שירות הביטחון עם בני המשפחה לשיחות שהקלטותיהן הגיעו לידי "המקור". "בדיעבד", אמר לבני המשפחה נציג השב"כ, "אנחנו גם מבינים שבשורה התחתונה המחיר שהוא שילם היה המחיר הכי כבד".

"הכוונה הייתה רק שישמש איזשהו גשר"

שנות ה-90. ששון עבד כיצרן ממתקים באזור התעשייה במישור אדומים. אחד האנשים שעמם עבד במשך שנים היה פועל בשם עבדאללה עראר שאחיו, סעיד, היה פעיל חמאס. משפחת נוריאל מספרת על יחסי עובד-מעביד. בשנת 99' מנסים סוכני שב"כ לגייס את עבדאללה כמשתף פעולה. אחרי פגישה ראשונה, עבדללה מסכים לפגישה נוספת עם השב"כ, אך מתנה זאת בתיווך של המעסיק שלו, ששון נוריאל, שמסכים לעזור.

"הכוונה הייתה שיסייע לנו להקים קשר עם עבדאללה. הכוונה הייתה רק שישמש איזשהו גשר", שיחזר איש השב"כ באוזני המשפחה. בוקר אחד ב-99' לקח נוריאל את עבדאללה ברכבו לירושלים מבלי שהאחרון ידע על מטרת הנסיעה. "ששי, כמו רבים וטובים נוספים אחרים שמתנדבים למשימה מהסוג הזה, אכן הביא אותו לפגישה בירושלים", אמר נציג השב"כ. בירושלים הם נפגשו עם הסוכן מ' בדירת מסתור.

"מבחינתו, זה כאילו ששי עשה את הדבר הזה?", תהתה נוריאל. "אני מעריך שההתבטאות שלו, ההתנהלות שלו מול ששי, הייתה בסך הכל טבעית לכל אדם שנמצא בסיטואציה כזאת, שהוא מפתח איזשהו סוג של אנטגוניזם, כעס כלפי המעסיק שלו. מתי הסתובב לו הסוויץ' והוא אמר: 'או-קיי, אני הופך את תחושת השנאה שלי למעשים אקטיביים' - אנחנו רואים שעברו שש שנים".

אלא שגיוסו של עבדאללה נכשל. "להפתעתנו", אמר איש השב"כ, "עבדאללה חוזר בו משיתוף הפעולה. הוא נשאל מדוע, והוא אומר שהוא פוחד מאלוהים והוא חושש מהחברים שלו בכפר. השיחה הסתיימה באווירה טובה. הערת המנהלים בעניין הזה הייתה לא להמשיך לערב את ששי בניסיון הגיוס".

"הדיווח עורר היסטריה אצלנו"

זה היה מאוחר מדי. ששי היה מעורב, בין אם רצה ובין אם לאו. כשעבדאללה חזר אל כפרו, הוא חשף את ניסיון הגיוס ועד מהרה הוא נלקח לחקירה בביטחון המסכל הפלסטיני בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל. "ואז אמרתם לאבא?" שאל חובב את נציג השב"כ. אחרי שתיקה קצרה הוא השיב: "בשלב הזה, לא".

אוגוסט 2001, שנה וחצי אחרי ניסיון הגיוס. לשב"כ מגיע דיווח חמור. כדי לנקות את עצמו, מאיים עבדאללה לרצוח את ששי. "זו הייתה התבטאות של עבדאלה בפני איש שלנו שלא היה נלווה לזה איזשהו תכנון או אנשים נוספים שמעורבים בזה", סיפר נציג השב"כ. "הדיווח הזה עורר די היסטריה אצלנו". השב"כ מתדרך את ששי לנתק מגע מעבדאללה ולפטר אותו מיד. כחמש שנים עוברות מאותה ההתרעה ובהן לא התקבלה שום אינדיקציה נוספת אצל השב"כ על כוונותיו של עבדאללה. מנגד, גם לא הייתה הרחקה שלו מאזור התעשייה או מעקב אחרי תנועותיו.

בינתיים, ששי נכנס לחובות בגלל האינתיפאדה ומתחיל לחפש מוצא כספי. חצי עשור לאחר מכן האזהרה של השב"כ נראתה כמו זיכרון רחוק, ונוריאל חידש את הקשר עם עבדאללה. "הוא היה בן אדם מקצועי בייצור של ממתקים. הוא היה צריך אותו", מסבירה רונית. חובב: "הוא ממשיך לראות את אותו עבדאללה עובד בעסקים לידו. זאת אומרת, אותו עבדאללה שלכאורה היווה איום ואמרו לו להתרחק ממנו נמצא לידו באותו אזור תעשייה. ואם ככה, ואני יודע שיש לו יכולות מקצועיות, אז כנראה שאין באמת מניעה להעסיק אותו".

"סימנו על הגב של אבא מטרה"

ב-21 בספטמבר 2005 מגיע עבדאללה ומציג לנוריאל הצעה עסקית מפתה. "הם היו שניים. הם הציגו את זה שהם רוצים שאבא יבוא איתם לראות מכונה לשוקולד או משהו בסגנון הזה", מספר חובב. "חזרתי מהעבודה והרמתי טלפון והמנוי לא זמין. ראיתי שזה מוגזם והתחלתי להתקשר לאנשים שהוא מכיר", משחזרת רונית.

עבדאללה וחבר נוסף בחולייה, עלי קאדי, חוטפים את נוריאל באיומי אקדח לדירת מסתור ברמאללה. עבדאלה בורח מהמקום וקאדי עם שני אנשי חמאס נוספים, סעיד שלאלדה וסעיד עראר, מקבלים אחריות על החטוף. בשלב מסוים חוששים החוטפים שישראל עלתה על עקבותיהם ומעבירים את נוריאל לביתוניא - שם הם רוצחים אותו. לידי "המקור" הגיע סרט השחזור של הרצח שנחשף לראשונה.

באותו סוף שבוע מתבצע גל מעצרים שבו נעצרים כמה מחברי החולייה ובעקבות זאת מתגלה גם גופתו של נוריאל. בכרוז הרשמי של חמאס לקחה הזרוע הצבאית אחריות על חטיפתו של "איש השב"כ" נוריאל. גם בחקירתם הודו הרוצחים כי רצו לחטוף חיילים או סוכני שב"כ, אולם כיוון שלא הצליחו לאתר יעד בכיר, הם חיפשו קורבן נגיש וקל. נוריאל ענה מבחינתם על ההגדרה. ארבעה מששת הרוצחים שוחררו בעסקת שליט ובראיונות שבו והתגאו שרצחו איש שב"כ.

"חובב הגדיר את זה פעם נכון. הוא אמר לי: 'אמא, את לא מבינה, הם סימנו על הגב של אבא מטרה", אומרת רונית. "את העובדה שהם לא לקחו אחריות אנחנו רואים לאורך כל הדרך. כל האינטראקציות מולם היו שלנו מנסים לדלות מידע והם מנסים להסוות. היינו מצפים שהם יבינו שמדובר פה לא בכלי ולא בפלטפורמה, מדובר פה באנשים ומשפחות ומבחינתם, אבא הוא כלי או פלטפורמה שבאמצעותו מגיעים למשהו", אומר חובב. "מבחינתי, זה אבא שלי שלא חי ואמא שלי שאלמנה וכל המשפחה שהתפוררה".

מהשב"כ נמסר בתגובה: "מאז שנת 2001 ועד לחטיפתו ולרציחתו של ששון נוריאל ז"ל בספטמבר 2005, לא התקבל בשירות הביטחון הכללי כל מידע רלוונטי נוסף המתריע על כוונה לפגוע בו. לאחר הרצח, נפגשו נציגי שירות הביטחון הכללי עם בני משפחתו של המנוח, ומסרו פרטים שהיו ברשות השירות על אודות הרצח ומבצעיו".

 

איירפורט סיטי - העיר האבודה. העוני בלוד חוגג, אבל מי נהנה מהכסף שלה?
כתבתו של רביב דרוקר

באופן מוזר, מתחם התעסוקה הרווחי "איירפורט סיטי" הממוקם סמוך לשדה התעופה מניב את הכנסותיו דווקא למועצת מודיעין. ומה עם לוד הענייה? לה הבטיחו שהיא תהנה מ-3 פרויקטים עתידיים, שלאחר בדיקה נראה כי הם לא ממש אפשריים. מי שמחליט בנושא עם מספר טייקונים ופוליטיקאים בעלי אינטרסים משלהם.

ברוכים הבאים ללוד. עיר של פשע, סמים ועוני. למה? לא בגלל גזרת שמיים, אלא דווקא בגלל החלטות של פוליטיקאים וטייקונים שמנציחם את לוד כעיר חלשה וענייה. הפוליטיקאים דווקא הבטיחו לאורך השנים לשקם את העיר, אך בפועל, הוקמו לצידה ערים שמשכו אוכלוסייה איכותית שוויתרו על ההתיישבות בלוד, וגם מתחמי העסקים באזור מניבים את כספיהם דווקא למוצעות סמוכות ולא לעיריית לוד.

כדי להבין, צריך להכיר את מתחם "איירפוט סיטי" הממוקם סמוך לשדה התעופה בעיר. המתחם נחשב למרכז תעסוקה שוקק חיים אבל עיירת לוד אינה נהנית מהכנסותיו. מי שכן נהנית היא מועצת מודיעין, מכיוון שהמתחם מסופח אליה. בנוסף, בעלי העסקים במתחם משלמים ארנונה נמוכה משמעותית מזו שמשלמים בעלי עסקים במתחמי תעשייה בלוד, כך שהרבה יותר קל להם להצליח.

אז מי אחראי למצב? מעשה בארבעה מקורבים שהדינמיקה ביניהם אולי משפיעה על העניין. קובי מימון הוא הבעלים של מתחם "איירפורט סיטי" וגם פטרון של ש"ס ומקורב לשר כחלון, והוא כמובן רוצה שהמתחם ימשיך להצליח ושבעלי החנויות ישלמו ארנונה בשיעור נמוך ושהם ייהנו מחוסר תחרות שעלולה להתפתח בעקבות הצלחה של עסקים בלוד השכנה.

מקורב נוסף, הוא שר הפנים, אלי ישי, בעל השפעה על שיעור הארנונה ועל הוועדה הקובעת האם המתחם יחשב לחלק מלוד או מחבל מודיעין. כאמור, מימון הוא פטרון של המפלגה שישי ניצב בראשה. עוד מקורב הוא ראש מועצת מודיעין, שמעון סוסן, שהאינטרס שלו הוא שהמתחם יישאר במודיעין כדי ליהנות מההכנסות, וגם הוא מקורב לשר כחלון.

אז האם הארבעה דנו בנושא? לא בטוח, אבל מה שכן בטוח זה שתפקידו של ראש עיריית לוד, מאיר ניצן, תלוי בהחלטתו של אלי ישי ונראה כי לא הייתה לו ברירה אלא להסכים להצעה הקובעת כי במקום שהמתחם יעבור לחזקתה של לוד שתוכל ליהנות מהרווחים שהיא כל כך זקוקה להם, העיר תסתפק בשלושה פרויקטים עתידיים שאמורים להניב לה רווח. אמנם, מבדיקה בנושא עולה כי ספק אם הם באמת יוקמו. בפעם הבא שמדברים אתכם על לוד ענייה שמאכלסת אנשים חלשים, תשאלו מה הפולטיקאים עשו לגבי "איירפורט סיטי".

תגובת המועצה האזורית חבל מודיעין: "במהלך שנת 2009 סיימה את עבודתה כבר ועדת חקירה דומה - אחרת - שהחליטה לא להעביר את שטח השיפוט. עמדת מתכננת המחוז שגויה. המועצה בחרה בחירה אסטרטגית בשיתוף פעולה עם עיריית לוד על מנת להוריד מסדר היום את הרעיון לקרוע חלקים או הכנסות קיימים מהמועצה ולהעבירם לעיר לוד".