משחק "הלווייתן הכחול": מודעות תציל חיים

במציאות חיינו במאה ה-21, לטכנולוגיה ולרשתות החברתיות יש השפעה רבה ודרמטית. לעיתים השפעה זו חיובית ומסייעת, אך לא פעם היא גם מסוכנת עד מאוד. דוגמה אחת כזו ניתן לראות בהקשר להתנהגות אובדנית, במיוחד בקרב צעירים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

מחקרים רבים מלמדים כי הרשתות החברתיות עלולות להיות גורם סיכון לאובדנות בקרב צעירים – בעיקר בשל הקלות של הפגיעה הרגשית העלולה להתבצע דרכם והעובדה שהרשתות הללו משפיעות עלינו ועל מצב רוחנו בכל יום וכל היום – שכן בני נוער צורכים אותם באופן אינטנסיבי מאוד.

לאחרונה עלה למודעות התקשורתי "משחק" רשת אשר נקרא "הלווייתן הכחול": זהו משחק מסוכן וקשה, בו המשתתף מתבקש לבצע משימות פגיעה עצמית וניתוק מהסביבה למשך 50 ימים. חריפות המשימות עולה בהדרגה, כאשר משימה מספר 50 היא ביצוע התאבדות באופן מתועד. ישנן עדויות במדינות שונות לויראליות מסוימת של המשחק, העובר מפה לאוזן דרך הרשת החברתית.

משחק "הלווייתן הכחול" ממחיש באופן חד וכואב את התשוקה של בני הנוער לשייכות וחיבור לאחרים ואת תחושת הבדידות הרבה שצעירים בסיכון חווים. למעשה, המשחק מציע בדרך מעוותת אפשרות להרגיש חלק ושייכות, אך שייכות זו טיבה להסתיים בטרגדיה. הצעיר, שאינו מודע לסופיות של ההחלטה להתאבד לעיתים, עלול לפעול בעצת ה"מפעיל" אשר אינו רגיש לכך שהוא עלול לפגוע באדם אחר (שכן הטכנולוגיה מספקת ריחוק שמשמש כחסם לתחושת האחריות).

באין מודעות, באין ערבות הדדית ובעיקר באין דיבור פתוח על נושא האובדנות ועל גורמי הסיכון - יש סכנה מהותית שמשחק כזה, כמו גם אחרים, ישפיעו על צעירים ויגבירו את שיעורי התופעה. במחקרים אודות התאבדויות צעירים בישראל עולה כי לקרוב מ-60% מהצעירים שהתאבדו במערכת החינוך היה חבר אשר ידע על התוכניות ויכול היה להציל חיים – אך לא עשה זאת בהעדר מודעות וכלים בנושא.

התאבדות היא תופעה שניתן להיאבק בה. יש מה לעשות. הצעד הראשון למאבק זה הוא ביסוס תכנית לאומית מסודרת ויציבה המאגדת את כל הגורמים הרלוונטיים לנושא. לשמחתנו, תכנית כזאת קיימת והיא אף מוכחת מחקרית כיעילה – אך זו עדיין אינה מתוקצבת כראוי ואינה נמצאת במקום הראוי בסדר העדיפויות.

תוכנית YAM היא תוכנית למניעת התאבדות של 5 שעות לימוד (בלבד) בכיתות י'. עיקרה של התוכנית הוא העלאת מודעות לנושאים של בריאות הנפש ואובדנות. התוכנית הוכחה כיעילה עד מאוד במחקר גדול של האיחוד האירופי (שכלל 10,000 תלמידים) והביאה תוך שנה לירידה של 50% במספר נסיונות ההתאבדות של הצעירים! משרד החינוך אימץ את התוכנית אך נדרשת עוד עזרה בכדי לאתר תקציב מתאים לנושא, שיאפשר את הגברת המודעות של הצעירים לסכנות של "לווייתנים כחולים" ולחיזוק הרגישות שלהם למצוקה של חבריהם. לצעירים שיודעים על חבריהם שנגררו להימור על החיים שלהם ב"משחק" הלווייתן הכחול חייבים להנחיל את המסר שדיווח אינו הלשנה: זו הצלת חיים. לשם כך דרושה תכנית לאומית מתוקצבת אשר תתמודד עם תופעות אלו. זה בהישג ידינו.

500 בני אדם מתאבדים כל שנה בישראל. פי 1.5 יותר מאשר הרוגים בתאונות דרכים. ועדיין, למרות שלאחר 69 שנה נבנתה ותוקצבה סוף סוף תוכנית לאומית למניעת אובדנות, שוב אנו עומדים בפני איום על קיצוץ משמעותי של 20% (4 מיליון שקלים) שיצמצם במידה משמעותית את היכולת של המדינה להתמודד עם האתגר הגדול של מניעת התאבדות בישראל. התאבדות אינה גזירת גורל, יש מה לעשות וניתן לעשות. אנו תקווה כי ימצא התקציב המתאים כדי שנוכל להמשיך להציל חיים ולמנוע התאבדות צעירים בישראל גם בשנה הקרובה.

ד"ר יוסי לוי בלז הוא פסיכולוג קליני, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות וראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי במרכז האקדמי רופין. חבר הנהלה בעמותת בשביל החיים. ד"ר אבשלום אדרת הוא יו"ר עמותת בשביל החיים.

במצבי מצוקה, יש מי שמקשיב:
סהר- סיוע והקשבה ברשת
ער״ן- עזרה ראשונה נפשית- 1201
עמותת בשביל החיים - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-9640222