התוכנית לטיפול במחירי הדיור: להפסיק לספסר ולהתחיל לשחרר

התוכנית הממשלתית להתמודדות עם העלייה במחיר הדיור נשענת על כמה עקרונות מרכזיים: העלאת מס רכישה למשקיעים, עידוד מימוש הקרקע לבנייה, הגבלות על השכרת דירות לטווחים קצרים, עידוד פרויקטים של פינוי בינוי ושיווק קרקעות מדינה המיועדות לבניית 300 אלף יחידות דיור, כשהיעד שהוצב הוא 500 אלף יחידות דיור לארבע השנים הקרובות.

אין עוררין על כך שליבת התוכנית היומרנית להגדלת היצע ושיווק הקרקעות לבנייה, במטרה להגיע ליעד של 125 אלף יחידות דיור בשנה בארבע השנים הקרובות המהווה גידול שנתי בשיעור של 4.6% במספר יחידות הדיור בהשוואה לשיעור מתון בהרבה של כ-2% בשנה החולפת.

עם זאת, חשוב להדגיש כי שיווק קרקעות לבנייה מצד הממשלה הינו צעד חשוב ביותר, אך הוא לא יספיק לבדו. אכן, צריך ראשית כל לשחרר סופסוף את מדיניות היד הקפוצה של רמ"י (רשות מקרקעי ישראל), שמהווה את הקטליזטור מספר אחת בתדלוק משבר הדיור ולשחרר קרקעות לבנייה, ומאידך לתמרץ קבלנים לבנות באמצעות הטבות מס ויתרון במכרזים לקבלנים שמציבים את יעדי ההתחלה וסיום פרויקט המהירים ביותר.

בנוסף, יש לאפשר לקבלנים לייצר יכולות בנייה בדמות הבאת עובדים זרים לענף הבנייה וכן לקדם שיטות בנייה מתקדמות בזמן קצר תוך שמירה על איכות הבנייה בטכניקות מתקדמות. חשוב לא פחות ליישם את רפורמת הבטיחות בבניה כך שפחות פועלים ייפגעו בתהליך הבנייה והרצון לעסוק בענף ייגבר.

נדבך חשוב שחסר ברפורמה הוא שינויי ארנונה כך שיובילו להעדפת השלטון המקומי בבנייה למגורים על חשבון שטחי תעשייה ומסחר. שינוי כזה ידרוש מהאוצר הכנסת יד לכיס או העלאת שיעורי הארנונה למגורים והכבדת נטל המחיה בישראל ולכן הוא נדחק החוצה מהתוכנית הנוכחית.

עידוד פרויקטים של פינוי-בינוי תוך שינוי כללי ההסכמה של הדיירים לרמה של שני שליש (במקום 80% כיום) צפויה לקדם פרויקטים כאלו, אך במקביל להביא למצוקות בקרב האוכלוסייה המבוגרת שלא תמיד רוצה לפנות את הבית ועל כך התוכנית הנוכחית לא נותנת את הדעת.

בנוסף, כדאי לזכור כי צעד הגדלת המיסוי על משקיעים נוסה בעבר וגרם להסתערות ציבור המשקיעים על דירות על מנת להספיק לרכוש לפני עליית המס ולאחר עליית המס חווינו ירידה דרסטית בביקוש לדירות להשקעה. לכן, מדיניות שמטרתה להקטין בצורה ניכרת את מספר הדירות להשקעה תפחית את היצע הדירות להשכרה ותוביל להעלאת דמי השכירות בפועל שמשמעותה נטל נוסף על השכבות החלשות בישראל.

התוכנית החדשה לטיפול במשבר הדיור מנסה להשפיע גם על צד הביקוש והן על ההיצע, אולם היא אינה מלווה בצעדים אפקטיביים שיובילו ליישומה בשטח ואינה עוסקת כלל בשאלת מימון הדירה על ידי זוגות צעירים וחסרי דיור.

לסיכום, על מנת שבניגוד לתוכניות הממשלתיות הקודמות, הכותרות הגרנדיוזיות לא יסתיימו גם הפעם בקול ענות חלושה, על הממשלה לקחת בחשבון את כלל משתני המאקרו והמיקרו בחשבון. כחלק מהמלצות המכון לחקר כלכלה בישראל - כדי להתחיל בצעדים בוני אמון ראשונים, על המדינה לחדול ולספסר באדמות המדינה, לשחרר קרקעות למכרזים ולהפסיק להערים קשיים רגולטוריים ומסים דרקוניים על היזמים וציבור הרוכשים, בתקווה שהאפשרות לרכישת דירה לא תישאר בגדר חלום רחוק עבור מאות אלפי זוגות צעירים במדינה.

פרופ' גיל כהן הוא ראש החוג לניהול וחבר המכון לחקר כלכלה בישראל במכללה האקדמית גליל מערבי

רוצים לכתוב למדור הדעות של אתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com