פרישת סילמן: בנט הצליח להפוך לראש ממשלה ונכשל כראש מפלגה

מהרגע הראשון של הקמת הממשלה הזאת היה כל פעם משהו "שהציל" את ראש הממשלה נפתלי בנט וחייב אותו להתעסק במשברים גדולים - הקורונה שתפסה את מירב זמנו, בהמשך הגיעה המלחמה באוקראינה שהוא ניסה להתחזק בה מדינית ולהכניס את עצמו לעמדת המתווך - ועכשיו גל הטרור.

הדרמה הפוליטית לאחר פרישת סילמן - כתבות נוספות:

סילמן פורשת מהקואליציה: "לא אוכל עוד, קוראת להקים ממשלת ימין"

שרידות, ממשלה חלופית או בחירות: התרחישים בעקבות פרישת סילמן

סילמן במכתב הפרישה ששלחה לבנט: "ניסינו, הגיעה העת לחשב מסלול מחדש"

בסוף, ממשבר למשבר והניסיון שלו לייצב את מעמדו כראש ממשלה שיודע לא פחות טוב מנתניהו להילחם בקורונה או לדבר עם מנהיגי העולם, הוא לא שם לב מה קורה לו בתוך הבית. הח"כים בימינה הלכו ונהיו יותר ויותר ממורמרים והאופוזיציה עבדה בזה מהרגע הראשון.

[brightcove_iframe video_id='vod-news-vod-the-main-edition-clips-part-1001222036' autoplay='0' credit='' desc='ההקלטות מישיבת ימינה בחודש ינואר: "אשמים בכל הרע ולא מקבלים כלום מהטוב"' poster='' kid='1_qpcmt2av' duration='265']

נוצר מצב שבו הקואליציה מפסידה בהצבעות בכנסת, אביר קארה עושה שרירים וקשה לניר אורבך, ובקואליציה עוברים לסדר היום, אבל לכל רגע כזה הייתה משמעות. בכל חוק שאתגר את חברי ימינה, הקואליציה אמנם צלחה את הלחצים והמבוכה במליאה, אבל זה היה עוד קש ועוד קש על גב חברי הכנסת שספגו מהיום הראשון.

בנט לא הקפיד לכנס את סיעתו, לא תמיד הגיע לישיבות הסיעה ולא ממש ניהל את מפלגתו. כשלא הגיע, ישבו הח"כים בכנסת בימי שני כשהגורם הבכיר ביותר בחדר הוא איילת שקד, כשבהקלטות שחשפנו בחדשות 13 ביטאה בעצמה את המרמור המוכר "אנחנו אשמים בכל הרע ולא מקבלים כלום מהטוב בממשלה הזאת". בנט אמנם בחר בעצמו כל אחד מחברי רשימתו, אוסף מורכב של אנשים שאין הרבה שמחבר ביניהם, אבל למרות שרובם חייבים לו את מקומם בכנסת, הוא לא הצליח להיות לפיד.

אפשר לבקר רבות את שלטון היחיד של יו"ר יש עתיד, אבל מבחינתו, הוא לפחות הצליח לייצר מצב שבו כולם מיושרים. בנט לא הצליח כראש מפלגה לסחוף אחריו את אנשיו בנאמנות ובעקביות ולייצא מצב שבו ברור שבבית יש חילוקי דעות- אבל בחוץ כולם כאיש אחד.

והאמת שהמשימה הזאת הייתה בלתי אפשרית מלכתחילה, גם כן באחריותו של בנט. כשמבקשים כל כך הרבה זמן מהח"כים שלך להתגמש מול האידיאולוגיה ומול ההבטחות שהופרו (לא לשבת עם לפיד ולא לשבת עם מנסור עבאס), קשה להתמודד עם הזעם של הציבור שהצביע להם והתאכזב.

בנט יצר לעצמו מציאות שבה לא יכול היה שלא להפר הבטחות בדרך למשרד ראש ממשלה. וסילמן, אורבך וחבריהם לא זכו להיות ראשי ממשלה, הם בסוף ספגו בכנסת ובציבור שלהם יום יום והתבקשו להמשיך להיות הילדים הטובים של הקואליציה. לו בנט היה מזהה מוקדם יותר את עומק התסיסה בתוך מפלגתו, משקיע מזמנו מעט יותר בתחזוק אנשיו, ולא רק נעמד על רגליו במליאת הכנסת מול חברי האופוזיציה כמגונן בגופו על הח"כים שלו, אולי לא היה מופתע הבוקר מהודעתה של סילמן, שבסבירות גבוהה עתידה לפרק את הממשלה שלו.