ההדחה בימינה: בנט יצר מעמד חדש – ח"כ על תנאי

התפטרות השר מתן כהנא כאקט עונשי מקדים הצופה פני עתיד נגד חבר הכנסת לשעבר יום טוב כלפון (ככל הנראה בשל לחץ של ראש הממשלה בנט שכן ניתן היה לדחות את ההדחה למועד מאוחר יותר ככל שהייתה נדרשת הדחה), חשפה בפנינו כי בכנסת ישראל מכהנים נכון להיום שני סוגי חברי כנסת, חברי כנסת מן המניין וחברי כנסת על תנאי.

בפועל חבר כנסת אמור לפעול בהתאם לצו מצפונו, החלטות הסיעה, החלטות המפלגה ואם הוא בוחר לפעול בניגוד לכל אלה, ולא פורש מהכנסת, קיימת סנקציה חוקית – הכרזת חבר הכנסת כפורש. הכרזה שיש לה משמעות כבדת משקל – שלילת האפשרות להתמודד במסגרת רשימת מועמדים לכנסת הבאה שכיהנה בכנסת האחרונה- ראו מקרה חבר הכנסת שיקלי.

הרציונל שעומד בבסיסו של החוק הנורבגי הוא רציונל נכון והגיוני, שר המכהן במשרד ממשלתי, אמור להיות מושקע כל כולו בעבודה של הרשות המבצעת, אומנם לא כל השרים יכולים להתפטר אבל היכולת של מפלגה למנות חברי כנסת במסגרת החוק הנורבגי, כמי שאמורים לבצע את העבודה הפרלמנטרית החשובה, בעלת חשיבות עליונה לתפקוד חברי הכנסת ולהשגת מטרות פרלמנטריות, בקרה, מעקב יישום, ויכולת ביקורת על עבודת הממשלה בוועדות הכנסת השונות, מעניקה למפלגה החברה בקואליציה את היכולת לפעול גם ברשות המבצעת וגם ברשות המחוקקת.

אלא מה? ראש הממשלה בנט, מהפחד שכלפון יערוק, דבר שהוכחש על ידי חבר הכנסת לשעבר, הדגים הלכה למעשה כי שימוש פוליטי בחוק יוצר שני מעמדות בכנסת ישראל, חברי כנסת מן המניין וחברי כנסת על תנאי.

התנהלות ראש הממשלה בנט בפיטורי חבר הכנסת כלפון מעלה שאלה מהותית כבדת משקל, למי חב חבר הכנסת אמון? או במילים פשוטות האם לחבר כנסת אמורה בכלל להיות עמדה, ערכית, מפלגתית, סיעתית, עצמאית או שהוא רק כלי משחק בידי יו"ר כל מפלגה ומפלגה.

בחוק יסוד הכנסת נקבע כי על חבר כנסת סורר, בהצבעות מסוימות, והדגש הוא בהצבעות מסוימות, תוטל סנקציה חמורה ביותר, הכרזה כפורש וזאת בהתקיים תנאים מסוימים. לא בכדי קבע המחוקק כי ראשית יש לבצע פעולה שתפורש כפרישה, ואז יכולה הסיעה לבקש מועדת הכנסת להכריז על חבר כנסת כפורש, לא כל הצבעה כנגד  החלטת הסיעה יכולה להטיל על חבר כנסת סנקציה כל כך קיצונית. משמע גם ההחלטה על פרישה חייבת להיות תחת ביקורת שיפוטית  של ועדת הכנסת ועליה יש לחבר הכנסת אפשרות לערער לבית המשפט.

במדינה דמוקרטית ובהתאם לכללי הצדק הטבעי, ראשית יש לבצע פעולה ורק לאחריה להגיב ולפעול. במקרה דנן  בחר ראש הממשלה להיות גם התובע, גם השופט וגם המוציא לפועל ובכך הגדיל ויצר מעמד חדש של חבר כנסת, חבר כנסת על תנאי, חבר כנסת שאמור להיות אזוק לגחמותיו של היו"ר.

הציניות המרובה בהתנהגותו של חבר הכנסת כהנא היא שהתפטרותו מהממשלה היא לא באמת התפטרות אלא רק בכאילו, ועל זה אמרו הגששים "זה לא באמת, יענו... זה ישראבלוף". נזכיר רק לראש הממשלה החליפי, חבר הכנסת לפיד, שהוא היה זה שעתר כנגד תפקיד סגן שר במעמד של שר בעתירתו כנגד חבר הכנסת ליצמן ששימש באותם ימים כסגן שר הבריאות, ושם קבע בג"ץ כי ההחלטה על מינוי סגן שר במעמד של שר איננה חוקית, כנראה באמת מה שרואים מפה לא רואים משם.

חבל שממשלה שחרטה על דגלה, ערכים שונים מאלו שהיא יצאה כנגדם פועלת כנגד החלטות בג"צ בעניין מעמדו של סגן שר במעמד של שר, ופוגעת במעמדו של חבר כנסת בהיותו חבר כנסת על תנאי התלוי בחיוכו או באי חיוכו של ראש הרשימה.

המסקנה מן האמור שיש למצוא איזון בין החיובי שיש בחוק הנורווגי לבין השלילי כפי שהודגם במקרה של חבר הכנסת לשעבר כלפון, איזון זה יכול להימצא בשינוי חוק יסוד באופן שאם שר או סגן שר בוחר להתפטר מתפקידו ולחזור לשמש כח"כ הוא לא יוכל לשוב ולשמש כשר או סגן שר המהלך הכהונה של אותה כנסת. במקרה כזה לא יהיה ניתן יהיה לעשות שימוש פוליטי  ציני כפי שנעשה במקרה של חבר הכנסת כהנא.

עו"ד שמעון (שימי) בראון שימש כיועץ המשפטי של מפלגות "העבודה" ו"כחול-לבן"

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com