כשהפנדה והעיט נפגשו - האם אנו בדרך למלחמה קרה נוספת? | דעה

בשבוע שעבר פורסם בתקשורת על נסיעתו המתוכננת של ראש הממשלה בנימין נתניהו לסין, ובמהלך הביקור בבייג'ינג הוא צפוילהיפגש עם נשיא סין, שי ג'ין-פינג. הביקור עורר הד גדול בתקשורת, כאשר העיניים הישראליות נשואות אל עבר החברה הכי טובה - ארצות הברית.

בשני העשורים האחרונים התפתח המאבק בין ארה"ב לסין על ההגמוניה בזירה הגלובאלית, והדבר קיבל ביטוי בשינוי המדיניות עליו הכריז הנשיא ברק אובאמה בשנת 2011, לגבי הצורך להתמקד בזירה האסיאתית, שכן בזירה זו טמון המפתח לשימור הדומיננטיות האמריקנית. במסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי שפרסם ממשל ביידן באוקטובר 2022, ובנאום לאומה של הנשיא בפברואר השנה, סין תוארה כאיום הייחוס המרכזי, וכמדינה היחידה שמציבה אלטרנטיבה ממשית, בשל שאיפותיה הגיאו-פוליטיות ויכולותיה הטכנולוגיות.

יתרה מזאת, סין מגלה מעורבות גוברת במזרח התיכון, בעיקר בהרחבת שיתופי פעולה כלכליים עם מדינות המפרץ. הדבר בא לאחרונה לידי ביטוי בביקור הנשיא שי בסעודיה לקראת סוף 2022, ובתיווך הסיני בהסכם הפיוס בין איראן לסעודיה. בראיית ארה"ב, הגברת המעורבות הסינית במרחב מסכנת את האינטרסים המיוחדים שיש לארה"ב במזה"ת בכלל ומול המפרץ בפרט.

התפיסה האמריקנית כלפי סין באה לידי ביטוי גם ביחסים מול ישראל, ובהגבלות הקשות שהממשל מטיל על ישראל בכל הקשור לשיתופי פעולה צבאיים וטכנולוגיים. כך, בתחילת שנות האלפיים אילץ הממשל האמריקני את ישראל לסגת משתי עסקאות שחתמו למכירת מטוסי ביון מדגם פאלקון ושיפוץ מל"טי הארפי. מאז, הממשל האמריקני דורש מישראל חדשות לבקרים להגביר את הפיקוח על ייצוא ציוד רגיש לסין, בייחוד בכל הקשור לטכנולוגיות צבאיות ובתחום הסייבר.

ניסיון הרפורמה במערכת המשפט גורמת לערעור היחסים בין ישראל לארה"ב, אותה תופס הנשיא ביידן כערעור על היחסים המשותפים בין שתי המדינות. הערכים המשותפים הללו הם לב ליבם של היחסים המיוחדים בין שתי המדינות. ביקורו הצפוי של ראש הממשלה בבייג'ינג, במקביל ליחסים המתוחים בין ישראל לארה"ב, אינו מבשר טובות. האם מצאנו את עצמנו בדרך למלחמה קרה גרסה 2.0, בה מנהיגת העולם החופשי מתחרה כנגד דיקטטורה סוציאליסטית-קומוניסטית על ההשפעה ברחבי העולם?

למרות התדמית הנוקשה והבלתי מתפשרת, סין אינה דיקטטורה. אמנם מדובר בשלטון ריכוזי מאוד, שבראשו עומדת המפלגה הקומוניסטית, אך ישנן עוד כמה מפלגות קטנות, שרואות את תפקידן כמבקרות ומייעצות לשלטון. גם הנשיא המכהן שי הוא מנהיג חזק מאוד, ודאי אל מול קודמיו, אולם לא ברור מי חזק יותר - המנהיג או המפלגה. מבקריו טוענים שהוא חזק כלפי חוץ, אולם מראה חוסר ביטחון ותבונה במיוחד בעניינים הקשורים ביחסי החוץ של סין, ולראייה הם מציגים את כישלונותיה האחרונים של סין, דוגמת החבירה לרוסיה ויישום "דיפלומטיית הזאב", שגרמה לירידה משמעותית באהדה לסין בעולם.

מבחינה כלכלית, סין מתנהלת לפי רעיונות קפיטליסטיים, אך גם בהם היא עשתה טוויסט מסוים לכיוון של ריכוזיות והמשק אינו שוק חופשי. ישנן חברות פרטיות, אך מעל גודל מסוים, וגם הן מחויבות על פי חוק להחזיק בחברה נציג מפלגה, שלרוב גם נושא תפקיד בכיר בניהול החברה. החיבור הזה פועל גם לטובת החברות, שכן נגישות למפלגה מאפשרת לחברה לקבל מידע ותקציבים, בהתאם לכיוונים אליהם מכוון השלטון.

בניגוד לארה"ב, שביססה את עצמה כמעצמת על צבאית-כלכלית-טכנולוגית לאחר מלחמת העולם השנייה, סין פרצה קדימה בעולם יחסית בשקט. הפריצה קדימה נעשית בפן הכלכלי, שבראשה עומדת תכנית "החגורה והדרך", אך האמת היא, שהתוכנית היא שאין תוכנית. בטווח הארוך, סין שואפת להפוך למדינה חזקה שתוכל למנוע את הישנות ההיסטוריה, בדגש על אירועי המאה ה-19, אז מדינות זרות השתלטו על חלקים מסין, "השפילו" אותה (לפי הסינים) ובסופו של דבר הביאו לקריסת השושלת הקיסרית האחרונה. לכן, סין שואפת לעצמאות ולהובלה במיוחד בתחומי הטכנולוגיה המתקדמת, כי מחסור בטכנולוגיה זו הביאה אותה במאה ה-19 אל אותן תוצאות.

אשר ליוזמת 'החגורה והדרך', למעשה, מדובר בחזון, שמבוסס על פרויקטים סיניים רבים שכבר היו קיימים בעולם או שהיו בשלבי תכנון בעת ההכרזה על היוזמה בשלהי 2012. ניתן למנות למשל את נמל פיראוס שחברת COSCO הסינית הייתה מעורבת בו כבר ב-2006, ויש כאלו דוגמאות רבות. הנשיא הסיני, שזה עתה נכנס לתפקידו, נזקק לחזון דגל שסביבו יגבש את האומה הסינית. יוזמת החגורה והדרך היא דוגמה לחזון כזה והיו גם אחרים, כמו למשל, "מיגור העוני הקיצוני בסין" (החזון האחרון, אגב, הצליח מאוד וסין הרימה מיליונים מעל קו העוני, למרות שמדובר בעוני קיצוני מאוד).

האמריקנים, מנגד, לא עומדים בחיבוק ידיים. באפריל 2023 הטילה ארה"ב קנס חסר תקדים בהיקף של 300 מיליון דולר על חברות שהפרו את מגבלות הייצוא של ארה"ב, כשמכרו כוננים לתאגיד הסיני Huawei. הכוננים אמנם יוצרו מחוץ לארה"ב, אך נעשה בהם שימוש בטכנולוגיות ובציוד אמריקנים. בשנה האחרונה חוקקה ארה"ב שורה של חוקים שנועדו להגביל ייצוא שבבים לסין ו/או העברת סיוע לסין לייצור שבבים, זאת כדי לחסום את היכולות של סין לצמצם את הפערים הטכנולוגיים בייצור שבבים, ובכך לפגוע בתוכניות הפיתוח וההתעצמות שלה.

פרשת בלון הריגול הסיני והמתיחות הגואה סביב טאיוואן הינן ביטוי נוסף לעימות המתפתח בין המעצמות, וסין גם מהווה את המשענת האסטרטגית לרוסיה. הגיבוי הסיני, ובעיקר שיתופי הפעולה הכלכליים וככל הנראה גם סיוע מסוים בתחומים צבאיים, מהווים משקל משמעותי ביכולת הרוסית להמשיך בלחימה. עם זאת, סין נזהרת שלא לחצות את הקווים האדומים של ארה"ב ואירופה, בשל החשש מההשלכות הכלכליות, ונמנעת מהעברת סיוע צבאי בהיקפים משמעותיים.

אך למרות זאת, קשה לדעת לאן הדברים יילכו. חשוב להדגיש שסין מתמודדת עם בעיות קשות מאוד מבית והבכורה העתידית אינה מובטחת לה. בין הבעיות ניתן למנות בעיות כלכליות גוברות, גם בגלל מגפת הקורונה, אבל גם בשל בעיות מבניות בסין, כמו הדור האבוד בעקבות מדיניות הילד האחד, מתן הלוואות רבות לפרובינציות (שכעת מתקשות להחזירן), אבטלה רבה בעיקר בקרב הצעירים ועוד. נוסף על כך, האמינות של סין והתדמית שלה (אותה הרוויחה "ביושר") מקשות עליה לקיים שיתופי פעולה עם מדינות העולם ובמיוחד עם מדינות מפותחות כמו באירופה. הקושי הזה, במקביל לסנקציות שמוטלות על סין יקשו עליה להתקדם טכנולוגית ומכאן שגם כלכלית.

אז האם אנחנו בדרך למלחמה קרה 2.0? ככל הנראה לא, לפחות לא במאפיינים שהיו נהוגים אז, שכן בעולם הגלובלי של היום הכלכלות של כל המדינות, ובכלל זה של ארה"ב ושל סין, שלובות זו בזו. מוצרים רבים כוללים רכיבים שמיוצרים במקומות שונים בעולם, ואין מדינה שיכולה להסתמך על עצמה בלבד. למרות זאת, ייתכנו נושאים מסוימים שבהם כן נראה מידה מסוימת של הפרדה. למשל, ארה"ב פעלה נגד שילוב קווי סלולר של הדור החמישי (5G) בשטחה ובשטח בעלות בריתה. אפשרי שבעתיד הפרישה השונה הזו של קווי סלולר תוביל להפרדת רשתות התקשורת, ונחזור לימים שבהם עברנו ממדינה למדינה ונאלצנו להחליף את המכשיר הסלולרי שברשותנו למכשיר שתואם לטכנולוגיית הסלולר השונה במדינת היעד.

גליה לביא היא היסטוריונית של סין וסגנית ראש מרכז גלייזר למדיניות סין-ישראל במכון לחקר ביטחון לאומי (INSS)

יוסי מצרי הוא קשב בדסק החוץ של חדשות 13