יפרוש או לא יפרוש: הפסטיבל המעיק סביב ניר אורבך • דעה

האופוזיציה הניחה את החוק להתפזרות הכנסת על שולחן הכנסת כדי להביאו להצבעה בקריאה טרומית במליאה ביום רביעי הקרוב. רק שהיא עדיין אינה יודעת האם יהיה ניתן לקיים את ההצבעה בגלל איש אחד – ח"כ ניר אורבך מימינה.

כבר חודש שלם שכלי התקשורת מדווחים על ההתחבטויות, ההתלבטויות, הקשיים שחווה אורבך. כן פורש, לא פורש, כן יצביע בעד פיזור הכנסת, לא יצביע בעד פיזור הכנסת. כן יתמוך בהקמת ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית, לא יתמוך. וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה.

כל הסיפור הזה הפך להיות מעיק. מפת האינטרסים ברורה. פרישה של אורבך וחוסר יכולת להקים ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית תמליך את יאיר לפיד לראש ממשלת המעבר. ראש הממשלה נפתלי בנט, שאורבך הוא מקורבו (לכאורה), לא מעוניין בהמלכת לפיד.

מצד שני, לאורבך נמאס מהניסוי הקואליציוני של שותפות יהודית-ערבית. להבדיל מסילמן, הוא לא בא וחותך וגורם לכולם לתהות ולהעריך מה הוא יעשה. לימין אין רוב להקמת ממשלה חלופית. צריך יותר מדי אלמנטים כדי שבנימין נתניהו ישיג את 61 האצבעות שהוא מייחל להן.

בינתיים, עבודת הכנסת תקועה. רוב החוקים שהממשלה מעוניינת לקדם תקועים – מחוק יו"ש ועד מענקי אומיקרון. אין רוב, הקואליציה מושכת חוקים מההצבעה – והמדינה איך נאמר – רחוקה מלתפקד כמו שהיא צריכה.

אז אפשר להפסיק עם הפסטיבל הזה ולגאול את הציבור מהטלנובלה הלא נגמרת הזו. דבר אחר כן הציבור צריך לזכור – לקחת בחשבון שהפארסה הזו התרחשה על חשבונו.