הרים מזיזים מלמטה: כך עושים שינוי בהתמודדות עם משבר האקלים

השבוע יצאה אל ועידת האקלים העולמית בשארם א-שייח' המשלחת הישראלית הגדולה ביותר אי פעם, שלא רק שברה שיאים במספר המשתתפים בה, אלא גם במגוון המגזרים שהיא מכילה: נציגים ממשרדי הממשלה, מדענים, חברות הייטק (קליימטק), ארגוני חברה אזרחית ועוד. יחד עם העובדה הנפלאה הזו שיש לברך עליה, נשאלת השאלה האם אותה ועידה עולמית יכולה באמת לשנות את הלכי הרוח בנושא משבר האקלים בישראל, או שבסופו של דבר השינוי הגדול להתמודדות עם משבר האקלים יגיע בכלל מהשטח.

כאשר מדברים על פתרונות למשבר האקלים, השיח הגובר עוסק ב'מיטיגציה' - הניסיון להפחית את העוצמה של המשבר, ובתוך זה להפחית פליטות גזי חממה. אך אל מול אלו, קיים הצד הפחות מדובר שדורש מאיתנו חשיבה מחודשת ומקורית והוא 'אדפטציה' - כיצד אנחנו מתמודדים עם משבר האקלים שכבר קיים.

מדינת ישראל נמצאת בחיתוליה הרחק משאר העולם המערבי בהתכוננות להשפעות שינוי האקלים. דווקא אנחנו שנמצאים באזור המועד להשפעות מוגברות של המשבר לא מוכנים כלל למה שצופן לנו העתיד: פרקי מזג אוויר קיצוניים - משטפונות, עליית פני הים, עליית קו המדבר ופרקי בצורת, כמו גם השפעה אזורית של פליטי אקלים ומלחמות הנוגעות למחסור במים ובמזון ממדינות שכנות.

אך למרות כל התמונה העגומה הזו, יש מקור תקווה גדול שנמצא ממש כאן - דור העתיד. בשבוע שעבר התקיים מצעד האקלים הישראלי בתל אביב, וצעדו בו 15 אלף צועדים וצועדות - רובם המוחלט ילדים ונוער, מתנועות נוער ועד בתי ספר מרחבי כל קצוות הארץ. האמירה שלהם ברורה ומשותפת: "אנחנו דור העתיד ואנחנו דורשים מורשת טובה יותר עבורנו ועבור הדורות הבאים, עולם שטוב לחיות בו".

המצעד היה אירוע שיא, אבל ברחבי הארץ כבר נטמנים הזרעים של "החינוך האקלימי", השם החדש לחינוך שנוגע בבעיות משבר האקלים, שהולך ומקבל יותר ויותר מקום. אחת הדוגמאות לחינוך אקלימי שצומח הן חוות "התנועה החדשה" של השומר החדש. בשנים האחרונות קמו בעשרות ישובים ברחבי הארץ חוות קהילתיות במרחב הכפרי ובערים, במודל חינוכי המשלב תנועת נוער הצומחת על ערכי העבודה והיצירה, הציונות כאידיאל שאין לו סוף יחד עם אהבת הארץ.

לחוות האלו מגיעים ילדים ונוער לפעילות 'כמו בתנועה', אולם הפעילויות מהותן בחוויה, בנוכחות ברגע, בחיבור לאדמה לא כאל משאב אלא כאל מקור דיאלוגי. השראה וצמיחה - מהפיזי לערכי וחוזר חלילה. חוות אלו פועלות ברוח
הפראמקלצ'ר- חקלאות בת קיימא, גישה לתכנון סביבתי המתייחסת למקורות ולמשאבים הזמינים בסביבה הטבעית הקרובה אלינו.

חוות "התנועה החדשה" של השומר החדש מצויות בערים, מושבים, קיבוצים ובחברה הבדואית, ונוגעות בקשת החברה הישראלית מתוך מטרה לחיבור בין הקהילות השונות דרך נגיעה באדמה. הדרך בה "התנועה החדשה", ובתוכה החוות פועלות, היא בלתת מקום למגוון להיות - למקומיות, לקהילתיות הייחודית, לאנשים, לאקלים ולזהות של כל מקום ומקום. הן מזכירות לנו שהחיבור לטבע ולאדמה הפיזית הוא קודם כל חיבור לעצמנו, לטבע שלנו, לתהליך זריעת הזרע באדמה שדורות על גבי דורות עשו לפנינו.

הדרך להסתגל אל שינויי משבר האקלים מוכרחה לעבור בחיזוק המקומיות, בחיזוק החקלאות הישראלית בכל מקום ובכך שלכל ישוב יהיה חוסן קהילתי משמעותי שיוכל לעמוד בפני משברים. כאשר אנחנו מאפשרים לילדים שלנו לחלום חלומות וליזום, להתחבר לעונות השנה ולאדמה המקומית שלהם, לדעת לגדל מזון מקומי, להיות בחוויה ובחיבור לעצמם ולאחרים בעבודת צוות וקשרי גומלין, כמיומנויות המאה ה-21, אנחנו יוצרים חוסן מקומי-קהילתי ומקום לאופטימיות בנוגע לעתיד הדורות הבאים בצל משבר האקלים. כי שינויים גדולים אנחנו יוצרים מלמטה, וזרעי רעיונות ועשיה הם חומר הגלם הטוב ביותר.

שרונה גז היא רכזת קיימות בתנועה החדשה, השומר החדש