מרוץ הסמכויות בין בני זוג שרוצים להתגרש רחוק מלסייע להם

בשבוע שעבר התפרסמה ידיעה, שלפיה בית הדין הרבני באריאל חייב את אישה שנשארה לגור בדירת הצדדים לשלם לבעלה דמי שכירות, למרות שזה מרצה 23 שנות מאסר בפועל, לאחר שהתעלל בה, בבתם המשותפת ובחברותיה, או שהיא תאלץ לעזוב את הבית.

פסיקה מקוממת זו מלמדת על העיוות שקיים במערכת המשפט הישראלית שבה מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים יש לשתי ערכאות משפטיות, אזרחית ודתית, סמכות מקבילה לדון באותם נושאים, מבנה שאין לו אח ורע במדינות העולם.

לשתי הערכאות סמכות מקבילה לדון בעניינים הכרוכים לגירושין (משמורת, מזונות, רכוש). כתוצאה מכך, נוצר "מרוץ הסמכויות", המאפשר לבעל הדין שיקדים את משנהו לקבוע משיקולים טקטיים היכן יידונו העניינים הכרוכים לגירושין.

המשמעות מטרידה ביותר ומנציחה את חוסר הוודאות בפסיקות המתקבלות בערכאות השונות, ומעניקה לגיטימציה לערכאה הדתית, המחויבת לפסיקות בית המשפט העליון, לפסוק על פי דין תורה, גם אם מדובר בפסיקה מנוגדת המעוררת את  השאלה עד מתי יצטרכו אזרחי מדינת ישראל להיטלטל בין סמכות אזרחית לדתית, ולהיות כנועים למרוץ הסמכויות האימתני?

גם חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014, המחייב בני זוג לפנות תחילה להליך של יישוב סכסוך לפני פתיחת הליכים משפטיים, לא גרם להעלמות תופעת מרוץ הסמכויות, אלא הביא להשהייתה, שכן בידו של הזוג שפותח בהליך ליישוב סכסוך לקבוע באיזו ערכאה יגיש את תביעותיו, ולמעשה הוא הקובע את סמכות השיפוט בעניינים אלה לפי רצונו וברוב המקרים מתוך שיקולים טקטיים בלבד ולא מתוך דרך חיים. במציאות שבה אנו עדים לפסיקות שאינן מתקבלות על הדעת, הגיעה העת לשינוי, ויפה שעה אחת קודם.

יש להפריד בין דת למדינה. משכך, יש להביא לשינוי משמעותי שיגביל את סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בענייני נישואים וגירושין בלבד, ולהשאיר את כל העניינים הכרוכים להליך הגירושין בידי בתי המשפט האזרחיים, באופן שחלוקת הסמכויות בין בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה תהיה ברורה ומוגדרת.

אולם מאחר והסיכוי לכך קלוש, נזכיר, כי חברת הכנסת עליזה לביא הניחה על שולחנה של הכנסת ה-23 הצעת חוק ביטול מרוץ הסמכויות (תיקוני חקיקה), התש"ף–2020  (לאחר שהצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת התשע עשרה והעשרים) שמטרתו "לנטרל את ההיבטים השליליים של מרוץ הסמכויות בין בתי הדין הדתיים לבתי המשפט האזרחיים וכן, לקבוע כי לצורך הקניית סמכות עניינית לבית דין דתי תידרש הסכמה חופשית ומודעת מצד כל הצדדים הנוגעים בדבר", כפי שנכתב בדברי ההסבר לחוק. אולם לצערנו, הצעת חוק זו נשכחה והעלתה אבק יחד עם עוד הצעות אחרות ולא הונחה שוב על שולחנה של הכנסת הנוכחית.

גם בימים אלה, ועל פי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, נדרשת הסכמתם של שני הצדדים למתן סמכות לבית הדין הרבני לדון במזונות ילדים במסגרת תביעת גירושין, כך שבהיעדר הסכמה יידונו מזונות הילדים בבית המשפט לענייני משפחה.

מכך שאין כל מניעה להרחיב את הסעיף ולקבוע, שלבית הדין הרבני תהיה סמכות לדון גם בענייני הרכוש, בכפוף להסכמתם של שני בני הזוג. חקיקה חשובה שכזו תביא לייצוב מערכת המשפט בכל הנוגע לתחום דיני המשפחה, ותביא לוודאות שיפוטית וזאת לאחר שנים ארוכות של חוסר וודאות במסדרונות בתי המשפט ובתי הדין הרבניים ופסיקות סותרות, הנובעות מפרשנות סעיפי חוק שיפוט בתי דין רבניים.

עו"ד דלית יניב-מסר מתמחה בדיני משפחה

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com