המכון לרפואה משפטית: היכן שהזמן באמת עצר מלכת ב-7 באוקטובר

המסדרונות במכון לרפואה משפטית צרים, הריח שבוקע מחלק מהחדרים חריף, ונדרש להתרגל אליו. המבנה שימש במקור בכלל כבית מגורים. הבריטים החרימו אותו, והשתמשו בו כמקום אסטרטגי לפעילות צבאית שהיו צריכים לבצע. המיקום בזמנו היה מכריע: סמוך לכביש לכיוון ירושלים, שעבר באותה עת בסמוך לאבו כביר. מבית מגורים, המקום התגלגל להפוך להיות מה שהוא היום, התחנה שאחרי "התחנה הסופית", המוות. מאז 7 באוקטובר, המכון שינס את מותניו ונכנס למציאות שחריגה בהיקפה: צורך לזהות, במהירות, גופות רבות, שמרובן נותרו שרידים מעטים.

המכון לרפואה משפטית, צריך להגיד כבר בהתחלה, ניחן באנשי מקצוע מעולים - אבל כמעט ללא כלים. המבנה הישן הזה מכיל שבעה רופאים שאמורים לתת מענה לחקירת אלפי מקרים של מיתות משונות ואכזריות בישראל מדי שנה, וזה עוד לא כולל את המלחמה האיומה שנקרתה עלינו.

התקן הבינלאומי מדבר על רופא משפטי אחד לכל מאה אלף תושבים, ובישראל היו אמורים להיות לפחות תשעים, אבל כרגע יש אחד, עבור יותר ממיליון ומאתיים אלף תושבים. חלק מתוך השבעה כבר צפויים תכף לפרוש. המדינה מקצה תקנים, אבל במשכורות נמוכות, ואנשים לא רוצים לבוא. בניגוד ליתר מקצועות הרפואה, רופא משפטי לא יכול לפתוח קליניקה פרטית לחקירת מיתות משונות. הקריירה היחידה שלו תהיה כעובד מדינה. לכן, התנאים צריכים להיות ממש טובים כדי שמישהו יסכים לעשות זאת לאורך זמן. והם אינם כאלה.

מחבלי החמאס הארורים ביצעו שפטים בקורבנות הקדושים של שנטבחו ב-7 באוקטובר. הם קשרו חלק מהקורבנות, אנסו, ואז רצחו אותם בשלל דרכים אכזריות: צרורות ירי, ניתוץ וכריתת איברים, דריסה, שריפה. כל מה שפורסם, (ומטורפים בעולם ניסו להכחיש), כמו עריפת ראשים וזוועות נוספות - מתועד כאן בתמונות ובהוכחות, שמי יודע אם יתפרסמו אי פעם. קשה לראות את זה. אבל התיעוד קיים. ראיתי.

כדי להתמודד עם הזיהוי הרב של הקורבנות, הוקם במחנה שורה ברמלה מתחם זיהוי ענק שאליו הובאו החללים הרבים. אלא שרק באמצעות הטכנולוגיות והמכשירים הקיימים במכון לרפואה משפטית ניתן לזהות את הגופות שהושחתו בצורה קשה. אלו הוצאו משורה והובאו למכון, שם זיהו אותן. רופאים משפטיים מחו"ל הגיעו להתנדב למשימה.

כפי שכבר פורסם בעבר, ומעדויות של משפחות החללים, עולה כי בשורה המשטרה העדיפה לפעול במהירות כדי לזהות את כלל הגופות, ו"שכחה" חלק מאוד חשוב: תיעודן. כלומר, המשטרה פעלה ביעילות גדולה מאוד ובזריזות כדי לזהות כל קורבן שהגיע לשורה ולמסור את הבשורה המרה למשפחתו, אך לא פעלה כלל על מנת לתעד את סיבות המוות. כך, כאשר במשפט עתידי שיתקיים, בישראל או בבית משפט בינלאומי, ירצו להגיד שפלוני אלמוני נרצח כתוצאה מסיבה מסוימת, בנוגע לקורבנות שזהו בשורה - הדבר לא יתאפשר. המשטרה לא תיעדה זאת. הראיות הפורנזיות לא קיימות.

גם המשפחות שיבקשו לדעת כיצד יקיריהן נרצחו לא יקבלו את המידע מהמשטרה, כי היא לא תיעדה זאת כאמור. חלק ממעשי הרצח תועדו בידי המחבלים, וזה כמובן יוכל לשפוך אור על נסיבות הרצח, אבל אם מדברים במישור שנוגע לחיבור דו"ח שלאחר המוות, עם תיעוד הממצאים הגופניים שנמצאו - באשר לגופות שזוהו בשורה - זה לא בוצע.

במכון לרפואה משפטית התקבלו מאות שקים, המכילים חלקי גופות, עצמות, ואיברים. באופן מזוויע, כך ממש "נבנה" השלד של הקורבנות, באמצעות ממצאים שהגיעו בשקים שונים. במכון, הזמן באמת עצר מלכת ב-7 באוקטובר. גם היום, מעל לחודשיים אחרי התאריך הנורא, מובאים הנה ממצאים נוספים מהשטח, על מנת לזהות את הקורבנות אליהם הם שייכים. השאריות בין היתר מגיעות כתוצאה מעבודה של רשות העתיקות, שמסננת עפר בשטח הקיבוצים ובסביבה, ומצוותים מסייעים של זק"א.

כך, באמצעות הממצאים האלה, ובאמצעות מידע מודיעיני שצה"ל אוסף - נקבעים למשל גורלות של חטופים שנלקחו לעזה. לעיתים, חלק מהחטופים תועדו בסרטונים, אך היה קשה לקבוע על סמך התיעוד האם הם בחיים או לאו. המידע המודיעיני שחלק מהחטופים ששוחררו מסרו, לצד ממצאים נוספים שנמצאו בשטח (אך גם לא אפשרו לקבוע מוות באופן חד משמעי בתחילה), ובנוסף לסרטונים - אפשרו לייצר תמונת מודיעין מחודשת, ולקבוע "מרחוק" מוות של חטוף או חטופה. קביעה שכזו כוללת גם גורמים דתיים, ונעשית בכל כובד הראש הנדרש.

בניגוד לעבודת המשטרה הלקויה, לקורבנות שהגיעו למכון הוכנו דו"חות מוות, הכוללים פירוט ותיעוד מלא של כלל הממצאים הפורנזיים. חקירת המידע שהוביל למוות, לצד הממצאים שהובאו מהשטח ופוענחו במכון, יובילו לעיתים לפתרון תעלומת הזיהוי. כל פתרון תעלומה כזאת יעניק למשפחה את היכולת לקבור, גם אם אלו שרידים מעטים, את היקר לה. משפחות שנותרות בערפל, עדיין, יקבלו סוף סוף תשובה וזיהוי של יקיריהן.

מאיר מרציאנו הוא כתב חדשות 13 לענייני בריאות