פרשת גל הירש מחייבת: להגביל בחוק את הזמן בין חקירה לכתב אישום

סרטה המטלטל של אילה חסון המתאר את עינוי הדין הכמעט בלתי נתפס שעבר תא"ל במיל' גל הירש, בנסיבות חקירותיו העלה לסדר היום הציבורי את אחת מהרועות החולות המהותיות ביותר בקרב רשויות אכיפת החוק בישראל בכלל, ובהתנהלות הפרקליטות בפרט.

המסקנה המתבקשת מהצפייה בסרט, וכן ונוכח מקרי עבר נוספים שאותם הציבור פחות מכיר, היא כי המחוקק חייב להתעשת ולתחום לתקופה מוגבלת את פרק הזמן שבין תחילת החקירה לבין ההחלטה האם להגיש כתב אישום או לסגור את התיק כמו גם ההודעה לאלו שנחקרו באזהרה, שתיקם נסגר ולא במהלך הדיון שבו מגיעים הם כעדי תביעה מטעם הפרקליטות. הימשכות של המצב הקיים תביא לכך שחשודים רבים ימשיכו לסבול מעינוי דין, שהיא אחת מהתופעות החמורות ביותר במשפט הפלילי המודרני ואפילו במשפט העברי הקדום.

המצב העולה מהסרט מדאיג במיוחד. אדם יושב בביתו וממתין יותר מ-8 שנים להכרעה בענייננו. בינתיים, המפכ"ל שעמו התחרה על התפקיד עת פרצה החקירה כבר סיים את תפקידו, המפכ"ל שבא אחריו כבר נמצא עמוק בתוך הקדנציה שלו – והוא עדיין ממתין להחלטת הפרקליטות בענייננו. לראות, ולא להאמין, כשכל החקירה תולדתה, ממינויו כמפכ"ל ומרצון לסיכול פוליטי של מינויו על דרך חקירה פלילית.

על פניו, עינוי דין אסור בישראל. אומנם לא מדובר בקביעה חוקתית כמו בארה"ב, שם גם קבע בית-המשפט העליון קריטריונים לבחינה האם אכן נגרם לחשוד או לנאשם עינוי דין, אך גם בחוק סדר הדין הפלילי הישראלי ניתן למצוא הוראה מעורפלת המגבילה באופן כללי את משך הליכי החקירה וההעמדה לדין, בהתאם לנוהלים שתגדיר היועצת המשפטי לממשלה.

בפועל, עינוי דין מתרחש בישראל באופן תדיר ושכיח. האמתלה השגורה בקרב גורמי אכיפת החוק, שלפיה יש להעדיף את חקר האמת גם אם הוא אורך זמן רב, לא מחזיקה מים. נדירים המצבים שבהם נדרשות שנים רבות, כמעט עשור, כדי לחקור או להחליט האם להעמיד לדין אדם. אדרבא, הימשכות שכזו רק מחזקת את הסברה כי התיק לא מספיק חזק, וכי יש לסגור אותו מבלי להגיש כתב אישום.

גל הירש הוא רק דוגמה אחת לכך, ואפילו לא החמורה ביותר. כך, למשל, כשמדובר בפוליטיקאי שמעוניין להתמודד בבחירות, הימשכות החקירה יכולה לפגוע פגיעה ממשית ביכולת שלו להיבחר, ובמקרים מסוימים אף למנוע את התמודדותו. זה בדיוק המקרה של ד"ר מיכאל בן ארי, שעדיין מחכה שיוגש כתב האישום שהיועץ המשפטי לממשלה קבע בעבר שיש להגיש נגדו.

במצב דברים זה, אין מנוס אלא להגביל בחוק את משך הזמן שניתן לגופי החקירה והתביעה. בניו-יורק, למשל, נקבע כי למעט בתיקי רצח ובמקרים מיוחדים נוספים, התביעה צריכה להיות מוגשת בתוך 6 חודשים מרגע פתיחת החקירה.

אסור לשכוח שכלפי אותם עדים שמגיעים למשפט ונחקרו באזהרה במשטרה, הפרקליטות בוחרת בכוונת מכוון שלא לקבל החלטה בעניינם עד הדקה התשעים, כך תוכל היא להשפיע על רענון הזיכרון, שכן אותו עד מחכה שהחרב המתהפכת תחליט שלא להגיש נגדו כתב אישום, וכך יינצל. בנסיבות אלו, חובה גם להודיע עם הגשת כתב אישום כלפי נאשם אחר, את ההודעה כלפי העדים שמופיעים בכתב האישום- מה מעמדם, ואם הוגש נגדם כתב אישום או נסגר נגדם התיק.

הגיעה העת שהמחוקקים, שמרבים להתנגח בפרקליטות ובמשטרה, פעמים רבות לצורך עשיית הון פוליטי, ירימו את הכפפה וידאגו לאינטרס של זכויות נחקרים וחשודים. גם שר המשפטים גדעון סער שטען השכם וערב כי הוא מקדם חקיקה שתעגן זכויות של חשודים ונאשמים, נדרש לשנס מותניו ולמנוע סיכול פוליטי על דרך הגשת כתב אישום, שבכלל אינו קשור לנושא החקירה כמו במקרה של גל הירש,  ויפה שעה אחת קודם.

עו"ד אייל בסרגליק הוא מרצה ומומחה למשפט פלילי, צווארון לבן וחוקתי וכן משמש כיו"ר הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com