אין צדיק אחד בסדום: איך ממשלת החורבן עדיין כאן? | דעה
טבח 7 באוקטובר אמור היה לזעזע את יסודות השלטון ולהוביל לפירוקה של הממשלה, אך חלפו יותר משנה וחמישה חודשים – והיא עוד פה: שורדת, מתבצרת, מסיתה ומסלפת. הכל כדי להיאחז בכיסא. האיומים של נתניהו, הפחד המשתק מלהפיל "ממשלת ימין מלא-מלא" בזמן מלחמה והחשש מוועדת חקירה ממלכתית. האם באמת אין צדיק אחד בסדום שיניח את המפתחות, ויגיד: "נכשלנו"?
כשנה וחמישה חודשים חלפו מאז אותו יום ארור ב-7 באוקטובר, שבו קרס הגבול הדרומי של ישראל במתקפת חמאס הרצחנית, ששינתה את פניה של המדינה לעד. תוצאות המחדל הנורא, שהגיע לנקודת פיצוץ לאחר שנים של מדיניותו של נתניהו לחיזוק חמאס והחלשת הרשות הפלסטינית, היו אמורות לזעזע את יסודות השלטון, לפרק את הממשלה ולהוביל לבחירות חדשות. אך במקום זאת, לא רק שממשלת "הימין המלא-מלא" שרדה - היא מתבצרת, מתחזקת, ועושה הכל כדי לחמוק מאחריות ולהנציח את שלטונה, אפילו במחיר של חורבן אמון האזרחים במדינה ובמוסדותיה.
מה שמדהים בכל הסיפור הזה הוא לא רק הישרדות הממשלה בכלל, אלא בפרט העובדה שאין אפילו חבר קואליציה אחד שמוכן להניח את המפתחות ולומר "נכשלנו". כולם, ללא יוצא מן הכלל, מהשרים הבכירים ועד אחרון חברי הקואליציה, מעדיפים לטמון את ראשם בחול ולהימנע מלהסתכל לציבור בעיניים. כל אחד מהם יודע היטב שהממשלה הזו איבדה את אמון הציבור, אך החשש מהתקפותיו של נתניהו ומשופרותיו משתק אותם. המסר חזק וברור: השיקולים הפוליטיים והצרים שלהם חשובים יותר מהצורך בשיקום המדינה לאחר המחדל החמור בתולדותיה.
ראש הממשלה, שבמשך שנים טיפח פולחן אישיות חסר תקדים, משגר שוב ושוב מסרים ברורים לקואליציה, בין אם בדלתיים סגורות ובין אם בשם מפלגתו: "מי שיפיל ממשלת ימין בזמן מלחמה ייזכר לדיראון עולם". זוהי סחיטה פוליטית לכל דבר, שמנצלת את המלחמה המתמשכת ואת חוסר הוודאות כדי לקבע את שלטונו. חברי הקואליציה, גם אלו שאולי מבינים בינם לבין עצמם עד כמה הם מזיקים למדינה, אינם מעזים לשבור את השורות. בכך הם מוכיחים מעל לכל ספק כי אין צדיק אחד בסדום.
ולא די בכך שהממשלה הזו אינה מתפרקת, היא גם מתאמצת בכל דרך אפשרית למנוע חקירה אמיתית של חלקה במחדלים שהובילו לטבח. כל ניסיון להעלות הצעה לכינון ועדת חקירה ממלכתית נתקל בחומת התנגדות בלתי עבירה מצד הקואליציה, כאשר חברי קואליציה שכן קראו להקמת ועדת כזו התיישרו מהר מאוד עם "דף המסרים" של הממשלה והעומד בראשה, בהם שר התרבות והספורט מיקי זוהר, שמיד אחרי טבח 7 באוקטובר היה בין הראשונים שקראו להקמת ועדת חקירה ממלכתית, שר הכלכלה ניר ברקת ושר האנרגיה אלי כהן. נתניהו ושריו יודעים היטב שוועדת חקירה אמיתית תהיה ההתחלה של הסוף מבחינת הקריירה הפוליטית שלהם. ההשתקה, ההסתרה והניסיון להימנע מחשבון נפש ולתת תשובות למשפחות השכולות ולמשפחות החטופים רק מוסיפים עוול על חטא.
המאבק של הקואליציה נגד ועדת חקירה ממלכתית הוא אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לעוול שנעשה כאן. ברור לכולם שמערכת הביטחון והמודיעין כשלו כישלון חמור, וברור עוד יותר שחייבת להיות ועדת חקירה שתחשוף את האמת. אלא שבמקום לקדם מהלך כזה, הקואליציה מתבצרת בתוך עצמה במעין "ברית דמים" ומונעת בכל מחיר את הקמתה – מחשש שהאצבע תופנה גם אל הדרג המדיני, ובראשו נתניהו עצמו.
כחלק מהמאבק הזה, הקואליציה גם ממשיכה את קמפיין הדה-לגיטימציה לבית המשפט העליון, מתוך מטרה ברורה: להפוך את השופטים ל"אויבי הציבור", כך שאם וכאשר תוקם ועדת חקירה ממלכתית – ציבור בוחריהם, "הבייס", כבר לא יאמין למסקנותיה. זהו מהלך מסוכן מאין כמותו, שמערער עוד יותר את אמון האזרחים במערכת המשפט, ובסופו של דבר – גם במדינה עצמה. אין ועדת חקירה ממלכתית, אין הפקת לקחים אמיתית - יש רק תמרונים פוליטיים שנועדו להשאיר את נתניהו וחבריו על כיסאותיהם.
נכון, אנחנו בזמן מלחמה. אך האם זו סיבה להותיר את המדינה בידיים של אלו שנכשלו פעם אחר פעם? האם אין חשיבות לכך שמי שהוביל אותנו למחדל הזה לא ימשיך לקבל החלטות גורליות, בייחוד בימים כה קריטיים לעסקה שתשיב את כל החטופים שנותרו בשבי ולא תפקיר אותם לעד באדמת אויב? והחלק המרתיח ביותר הוא העובדה שרוב הציבור כן מעוניין בבחירות חדשות, אך כאמור – הממשלה עושה הכל כדי למנוע זאת. כעת, בהתחשב בעובדה שהאופוזיציה לא משכילה לפעול ביעילות ולגייס "עריקים" מהקואליציה שיפילו אותה, נתונים אזרחי ישראל לחסדי חברי הקואליציה, שכבר הוכיחו יותר מפעם אחת את ערלות ליבם, סדרי עדיפויותיהם וטיב שיקוליהם.
בלה איליזירוב היא עורכת בדסק הדיגיטל של חדשות 13
