אופוריה מופרכת: הניצחון הכי גדול - לכפות על נסראללה הפסקת אש כעת
גם כשהלך הרוח הציבורי מתנגד להפסקת אש עם חיזבאללה, לאחר שנה של שיגורים בלתי פוסקים לצפון, ישראל תיטיב לעשות אם תקבל את ההצעה המונחת על השולחן, תגרוף לעצמה לגיטימציה בינלאומית - ותכפה על נסראללה את ניתוק הזירה הלבנונית מהחזית העזתית
על רקע הקולות בקואליציה הדוחים מכל וכל הסכם להפסקת אש זמנית בין ישראל לחיזבאללה, שהציעו הבוקר (חמישי) ארה"ב וצרפת, נראה כי התבלבלנו מרוב אופוריה מופרכת, לאחר ימים של תקיפות יעילות בלבנון. דווקא כעת, ישראל צריכה להודיע שהיא מסכימה להפסקת אש, ואם מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה יסכים גם הוא לעסקה - יהיה זה ההישג הכי גדול עד כה במלחמה.
הסכמה של נסראללה להפסקת אש עם ישראל בגבול הצפון, ללא הסכם שנראה באופק להפסקת אש בעזה, תהווה בפועל כניעה מבחינתו. אין ניצחון גדול מזה, שכן זהו בדיוק ניתוק הזירות שישראל ניסתה לכפות עליו. יתרה מכך, במידה ומזכ"ל ארגון הטרור ידחה את ההצעה בעוד שישראל תקבל אותה פומבית - הלגיטימציה הבינלאומית להמשיך את תקיפות צה"ל בלבנון, בגיבוי אמריקני, רק תתחזק.
סירוב להצעתם של הנשיאים ביידן ומקרון תתפרש כיהירות ישראלית חוצת גבולות. על אף שהרצון לסרב נובע מתחושות נקמה מוצדקות, אחרי כמעט שנה של ירי בלתי-פוסק ליישובי הצפון ולעומק שטח הארץ שהביא להרוגים, פצועים והרס רב - סירוב יהיה צעד המנוגד לכל ההיגיון האסטרטגי של מלחמה בגבול הצפון.
נניח ולא תהיה הפסקת אש בצפון, וראש הממשלה נתניהו יסרב להצעה ברקע ההתנגדות בממשלתו - לאן אנחנו חותרים? הרי גריעת יכולות חיזבאללה, ברמה כזו או אחרת, לא באמת תביא לשינוי אסטרטגי. יכולות, ובכללן תשתיות ונשק, אפשר לבנות מחדש. אם כן, מה התוכנית של מקבלי ההחלטות? להמשיך ולהכות במטרה שחיזבאללה ייעלם? ייכנע?
המקסימום שישראל יכולה לקוות לו בגזרה הצפונית הוא ניתוק הזירות, ובתוך כך הפסקת אש בצפון ללא הפסקת אש בעזה, לצד הסגת חיזבאללה לאחור. זה מה שניצב כעת על הפרק בחסות בינלאומית, ומוטב שישראל תממש את ההזדמנות.
ועל רקע ההודעות הסרבניות שמיהרו לפרסם גורמים רבים במערכת הפוליטית, סחטיין לראש האופוזיציה יאיר לפיד שמעז, למרות הסנטימנט הציבורי, לתמוך חלקית בהפסקת האש.