יש לנו ממי ללמוד על מודל המנהיגות החרדי

כותרות מהדורות החדשות בכלי התקשורת השונים מעידות על כך שהלוויית מנהיג הזרם החרדי-ליטאי הרב קנייבסקי מסתמנת כמגה אירוע מהגדולים שידעה המדינה מהקמתה. מרבית הדיווחים עסקו בצדדים הטכניים שכרוכים בארגון בסדר גודל כזה כסגירת צירי תחבורה, זהות האח"מים שהתייצבו להלוויה וכדומה.

אך מבין השיטין מתגנבת בין הדיווחים גם נימה של פליאה ותמיהה מהולה בקנאה על המהות והמשמעות של התופעה הבלתי נתפסת שבאה לידי ביטוי בעצם היותו של האירוע. שאלה זו מתחדדת לנוכח העובדה כי נוכחותו הציבורית של הרב קנייבסקי הינה נוכחות מינימלית בהיבטי הזמן והפומביות.

מבחינת הזמן ניתן לומר כי מרבית הציבור הישראלי נחשף לראשונה לשמו של הרב קנייבסקי במהלך תקופת הקורונה כחלק מהדיון הציבורי על ההקפדה-אי הקפדה של הציבור החרדי על תקנות הקורונה. למעשה, בהיבט הפומבי הרב לעולם לא נחשף באירוע כלל ישראלי או כזה שעלה לכותרות.

מציאות זו של תשומת לב ציבורית רחבה ועמוקה כל כך בכלל אמצעי התקשורת ובקרב הדרגים השלטוניים למנהיג ציבורי נחבא אל הכלים לא ניתן לפטור בעניינים טכניים מסובכים ומורכבים כל שיהיו. קשה להסביר את התופעה שתיארנו רק בדמותו האישית של הרב קנייבסקי עצמו. אומנם מדובר באדם שיכולותיו, הנהגותיו ודמותו הינם יוצאי דופן בכל מובן שהוא, דמות שבהחלט ראויה להערצה, בוודאי על בסיס האתוסים, המיתוסים והערכים הרווחים בחברה החרדית. אך הסבר הנשען על ההיבט האישי בלבד ייתקל בהבנת המציאות הנוכחית לנוכח הלוויותיהם הצנועות יותר של "גדולי דור" קודמים.

לאור זאת, דומה כי יש לאתר את ההסבר למציאות הבלתי נתפסת הזאת בכלים סוציולוגיים שבוחנים את המציאות של הקהילה החרדית בישראל ממעוף הציפור.

נראה כי המושג הסוציולוגי המתאים ביותר לניתוח והבנת התופעה היא "תרבות הנגד" שפותחה בשנות ה-60 של המאה ה-20 כחלק מניתוח תופעת "דור הפרחים", כשלאחר מכן נעשה בו שימוש רחב לתיאור וניתוח של תופעות רבות נוספות. שני היבטים מרכזיים הנכרכים במושג זה באים לידי ביטוי משמעותי בהקשר לתופעה שאותה ראינו אתמול - מושג המנהיגות וההיבט הקהילתי.

נגד מודל מנהיגות מוחצן, שניתן לכנותו כמנהיגות סלבריטאית שמתבסס על רכיבים חיצוניים לאדם - כסף, יכולות שיווק ומראה חיצוני וכדומה, מציגה החברה החרדית מודל שונה לחלוטין. מודל שבו המנהיג צומח ללא מודעות והכוונה למעמד של מנהיגות שמתבססת על תכונות אישיותיות, דרכי התנהגות וסגנון חיים מופנמים וצנועים.

היבט נוסף הוא, כאמור, מושג הקהילתיות. בזמן שבציבוריות הישראלית, הפרט מוצג כגיבור אולטימטיבי ובעל זכויות ייחודיות בחברה, מציגה החברה החרדית מודל שונה בתכלית שבו המתח בין הפרט לקהילה מוטה לטובת הקהילה. שני היבטים אלה מבטאים באופן משמעותי את "תרבות הנגד" של החברה החרדית לנוכח החברה הכללית בישראל.

הניתוח הסוציולוגי של תרבות הנגד מלמד כי ככל שהניגוד בין התרבות המרכזית לתרבות הנגד משמעותי ובולט יותר - כך הדבקות וההפגנתיות של חברי "תרבות הנגד" את תרבותם הייחודית עמוק ומשמעותי יותר. לנוכח עקרון זה, ניתן לומר כי הניגודיות ההולכת ומחריפה ככל שעוברות השנים בין תרבות הזרם המרכזי לתרבות הנגד החרדית ובמיוחד לנוכח המציאות הפוליטית שבה החרדים הם "האחרים" האולטימטיביים, היא שהוציאה אתמול מאות אלפים ללוויה והיא זו אשר הביאה את הציבוריות הישראלית להתעניינות שיא באירוע וברב קנייבסקי זצ"ל עצמו. ואולי ניתן אף לומר כי יותר מאשר האירוע מלמד על החרדיות ועל גיבורי התרבות שלה הוא יכול לשמש אותנו כמראה ממוקדת ואולי אף ביקורתית על התרבות הישראלית הכללית.

דר' עדו ליברמן הוא מרצה בחוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com