פוטין עשה טעויות רבות באוקראינה - ייתכן שזאת הטעות הגדולה ביותר שלו

המלחמה של רוסיה באוקראינה, שנכנסה הבוקר (שישי) ליומה ה-65, רצופה בטעויות שעשה הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין. הגדולה שבהן עד כה היא כנראה הערכת היתר שלו את צבאו, בעצת יועציו, בעיקר שר ההגנה שויגו והרמטכ"ל גרסימוב, יחד עם הערכת החסר שלו את יכולת העמידה של האוקראינים, בעצת אותם היועצים או כמשאלת לב.

טעות נוספת הייתה העובדה שלא העריך כנראה נכונה עוצמת תגובת המערב והסנקציות שהושתו על רוסיה באופן מהיר וחזק יותר משציפה, ובעיקר את החזית האחידה שהציגו ארצות הברית ואירופה. ביום רביעי השבוע החריף פוטין את סנקציות הנגד שלו, והפתיע את המערב כשהחליט להתחיל ולסגור את ברזי הגז. בשלב הראשון לפולין, באמצעות סגירת צינור "יאמאל" שמגיע מסיביר לאירופה, ולאחר מכן לבולגריה.

הסיבה המוצהרת לסגירת הצינור - סירובן של פולין ובולגריה, כמו גם שאר המדינות, לציית להוראת רוסיה ולשלם על הגז של חברת גזפרום הרוסית ברובל. פוטין ידע היטב שאם ילך רחוק מידי הוא עלול לשלם מחיר כבד, ולכן התחיל בקטן.

ראשית, בבחירת המדינות שלהן סגר את השיבר, פולין ובולגריה, שאמנם חברות באיחוד האירופי אבל אינן חשובות וחזקות כמו גרמניה למשל. בנוסף, על פולין נשיא רוסיה זועם במיוחד בשל עמדתה הניצית כלפיו מתחילת הלחימה, והנכונות, שלא לומר ההתלהבות, שמציגה וורשה שמאפשרת לארה"ב ולמדינות מערב אירופה להזרים אמל"ח לאוקראינה דרך גבולן המשותף באופן חופשי.

שנית, גם הבחירה של פוטין להפעיל את "נשק יום הדין" הכלכלי שלו דווקא בעונת האביב אינה מקרית. לו היה מכריז על סנקציות-נגד בתחום הגז בתחילת המלחמה בסוף פברואר, כשאירופה חווה חורף קשה במיוחד, ההשפעה הייתה רבה יותר.

ייתכן מאוד שגם תגובת הנגד לתגובת הנגד הרוסית מצד המערב הייתה חריפה יותר. כשבוורשה ובקרקוב התושבים מתחילים להסתובב עם ביגוד קיצי, החשש מפני האפשרות שלא יוכלו לחמם את הבית בשל המחסור או המחיר המזנק, נראה פחות מוחשי.

יש לציין שבניגוד לבולגריה, שתלויה לחלוטין בגז הרוסי ותיאלץ לחפש מקורות אלטרנטיביים באופן מידי, לפולין דווקא יש ביטחון אנרגטי גבוה יחסית. אמנם כמעט מחצית מהגז במדינה מקורו ברוסיה, אבל מקור האנרגיה המרכזי שם הוא עדיין הפחם, והעתודות שלו גדולות מספיק. לכן צעד שכזה כנראה לא ישנה בהרבה את עמדתה של פולין, האסטרטגית כל כך במלחמה הזאת, והעוינת כל כך את מוסקבה.

אלא שאת המחיר על סגירת הברז עשוי פוטין לשלם לאו דווקא במזומן לטווח הקרוב, שכן התלות האירופית בגז הרוסי עדיין רבה מאוד ולכן תשקול היטב את צעדי הנגד שלה, אלא באשראי לטווח הרחוק. בעולם יש לא מעט מדינות עתירות גז ואנרגיה, אולם רבות מהן שבריריות ולא יציבות. רוסיה בנתה לעצמה תדמית של ספק אנרגיה אמין, כזאת שחתימה על חוזה עמה מבטיח ביטחון אנרגטי גם שנים ארוכות קדימה.

גם כאשר התגלו קשיים בפרויקטים השונים הקשורים לגז הרוסי, כמו למשל ה"נורדסטרים 2" שהוקפא בינתיים בשל המלחמה, מוסקבה ידעה להפנות אצבע מאשימה כלפי כולם חוץ מעצמה. סגירת השיבר כעת לפולין ובולגריה מהווה צעד תקדימי שמהווה פגיעה אנושה בתדמית הזאת, וצפוי להגביר עוד יותר את השאיפה להתנתק מהצינור הרוסי ולפתח עצמאות אנרגטית.

למעשה תוכנית ההתנתקות המערבית מהאנרגיה הרוסית כבר החלה בשטח, וצוברת תאוצה ככל שמעמיקה הפלישה של צבא רוסיה באוקראינה. ההתנתקות הזאת לא תושלם מחר, וגם לא בעוד שנה, אבל ביום שאירופה תסתדר בלי הגז שמספקת רוסיה, פוטין, או מי שישב בעתיד על כיסאו בקרמלין, יהיו בצרות צרורות.