הפסקת התיאום הביטחוני - איום הסרק הקבוע של הרשות הפלסטינית

בעקבות אירועי האלימות הקשים במזרח ירושלים, בערב החג איימה הרשות הפלסטינית להפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל. זוהי לא הפעם הראשונה, שבה יו"ר הרשות אבו מאזן יוצא בקריאה להחרמת שיתופי הפעולה, ולהוציא מקרה אחד שבו "הושעה" התיאום מאפריל עד נובמבר 2020 (הגם שבפועל התיאום התחזק והיה יעיל במיוחד) הרי שבשאר הפעמים אבו מאזן נזהר מאוד מלבטל את התיאום כליל.

התיאום הביטחוני הקיים כיום שונה מהותית מהמקורי שהוקם ביהודה ושומרון בשנת 1995. התיאום, שבא בעקבות הסכמי אוסלו, היה תיאום "למראית עין" עבור הציבור הישראלי והפלסטיני. הוא כלל סיורים משותפים, ניוד יחידות כוננות, עבודה משותפת בחדרי מבצעים והכיסוי התקשורתי שלו היה חלק אינטגרלי מהפעילות.

עד מבצע "חומת מגן" ב-2002, הרשות הפלסטינית לא הסכימה לשיתוף הפעולה שהכתיבה ישראל. אז היא הבינה כי סיכויי הישרדותה נמוכים ובעקבות שלושת האירועים המכוננים - מות ערפאת ב-2004 ניצחונו המוחץ של חמאס בבחירות 2006 וההפיכה בעזה ב-2007 הביאו להידוק התיאום הביטחוני ביוזמת הרשות הפלסטינית והוא הפך למשמעותי יותר.

התיאום כיום הוא מוחשי ומשמעותי מתמיד בכל הנוגע להמשך קיומה של הרשות הפלסטינית. הוא כולל העברת מידע מודיעיני מהצד הפלסטיני לישראל וסיוע כזה או אחר במעצרים בעיקר של אנשי חמאס, הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני ודאעש. זאת משום שהמשוואה על פיה פועל התיאום הביטחוני כיום משמש למעשה כשכפ"ץ הביטחוני העיקרי והיחידי שמונע מחמאס לשחזר את הפיכת יוני 2007 בעזה.

עדיין זכורות היטב לאבו מאזן ולאנשיו התמונות הקשות של השלכת פעילי פתח מגגות הבתים לצד שורת ניסיונות התנקשות בבכירים משני הצדדים לרבות באבו מאזן , מוחמד דחלאן (פתח) ובאיסמעיל הנייה וסעיד ציאם (חמאס).

צה"ל, על פי משוואה זו, שוהה באזור איו"ש וחולש על כל יישוב יהודי, ציר תנועה או נקודת תצפית. הימצאותו של צה"ל בשטח מהווה בעצם את תעודת הביטוח הבלעדית לכך ששום גורם לא ינסה להשתלט על המוקטעה ברמאללה ועל שאר שבע המפקדות של הרש"פ.

אבו מאזן הכין אמנם כמה גדודי אבטחה פלסטיניים המכונים בשטחים "גדודי דייטון", אך אף גורם ובראשם אבו מאזן עצמו לא מאמין שאלה יוכלו לעמוד בפני הפיכה בתמיכת הרחוב הפלסטיני. רק לאחרונה הביע ציבור זה את דעתו הנחרצת במסגרת סקר מקיף של המרכז הפלסטיני למחקרים (PCPSR), כאשר 85% מהנשאלים רואים ברשות הפלסטינית גוף מושחת ופחות מ-50% רואים בו גוף שלטוני לגיטימי.

לפיכך, הדיונים בוועד הפועל של הפתח בראשות אבו מאזן אינם עוסקים כלל בסוגיית ניתוק התיאום הביטחוני עם ישראל, אלא בשאלה כיצד ניתן להמשיך ביתר שאת בתיאום הביטחוני החיוני להמשך הישרדות שלטונו, ובאותה עת לצייר לציבור הפלסטיני תמונה של ניתוק יחסים עם ישראל.

המוטיבציה של אבו מאזן להפגין תחושה של ניתוק נובעת אך ורק מהרצון להצטייר כמנהיג לאומן חסר פשרות ובכך להציל משהו מהתמיכה שעוד נותרה לו ברחוב הפלסטיני.

ד"ר ואל"מ (במיל') משה אלעד הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי ובעבר ראש מנגנון התיאום הביטחוני עם הרש"פ באיו"ש

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com