שי גולדן: "מי שתומך בחירות מוכרח לתמוך בפמניזם"
את החברה האנושית הגדירו, גידרו, ניסחו וניהלו גברים, ואין כל דבר תקין במערכת היחסים של מכתיב ומוכתב. פמיניזם היא התנועה לחיפוש החיים האפשריים מחוץ למציאות הזו
תופעה מרתקת במיוחד בה אני שב ונתקל היא נשים שעוינות את הפמיניזם. זה דומה לעבד שמתנגד לשחרור מהעבדות ולאסיר שמצדיק את אלימות הסוהר. לעניין הזה סיבות פסיכולוגיות ותרבותיות רבות, אבל בגדול: מדובר בתהליך הפנמה ואימוץ של נשים את נקודת המבט החברתית של הגברים. הנשים הללו מקבלות על עצמן כתקינה את החברה האנושית, מתוך התעלמות מהכשלים הבסיסיים בה. את החברה האנושית הגדירו, גידרו, ניסחו וניהלו גברים. היא הפכה ל״מציאות החברתית הקיימת״. הפמיניזם קורא תגר הן על הסדר הקיים ובעיקר על נקודת המבט הגברית אשר מבעד לעיניה אנו שופטים ובוחנים את החברה.
אחזור לרגע לדימוי העבד המתנגד לחירות: הלז סובר שהדרך לשרוד היא החלת ואימוץ ושיתוף פעולה עם הכללים שקבע האדון, מתוך תחושה שאם ישתף פעולה עם האדון, ייטב לו. אמנם ייטב לו בתוך מסגרת העבדות בה הוא מתנהל, אבל הוא יזכה לחיי עבדות קלים יותר מחבריו המרדנים והאדון יטה לו חסד. הפמיניזם גורס כי העבדות פסולה וכי אין כל דבר תקין - אפילו למראית עין - במערכת היחסים של שולט ונשלט, של מכתיב ומוכתב; ומכאן: שהוא חותר לחירות. לעולם שכללי היסוד שלו שונים.
אני משתמש בדימוי הזה בהשפעת ובהשראת הספר ״שורשים״, של אלקס היילי, שמגולל את סיפורם של חמישה דורות של עבדים באמריקה של המאה השמונה והתשע עשרה. מה שמרתק בספר הוא הקונפליקט המרכזי בין העבדים לרודנים, אבל גם בין העבדים לבין עצמם לעניין היחס הנכון ונורמות ההתנהגות הנכונות לנהוג מול האדון. קונטה קינטה מנסה לשמור על עצמאותו ועל שמו האפריקאי, ולצדו מופיעה דמותו של ״הכנר״, עבד נעדר שם, שהשיל מעליו כל זיהוי להוציא האינסטרומנטליות של כושרו לנגן בכינור להנאת האדון ואשתו. הכנר נהנה ממלבושים טובים וממזון טוב יותר, בעוד קונטה קינטה נאנק תחת עול השוט, אבל מה ששניהם יודעים הוא גם, וזו התכלית הסופית של ההכרה שלהם, הוא ששניהם עבדים.
פמיניזם הוא הפוליטיקה של הקונפליקט של עבדים מול הנוגש. יש את הללו שיוצאות למאבק בשם החירות עצמה וכופרות בעבדות ויש את הללו שאימצו את נרטיב העבדות כמציאות הקיימת האפשרית היחידה ועסוקות בהטבת מצבן בעולם הגברי הזה, מתוך תחושה שהוא האחד הקיים האפשרי. אבל כמו שאומרת קיזי, בתו של קונטה קינטה, לנח, אהובה: ״יש עולם מחוץ לחווה הזאת. יש חיים אפשריים אחרים, במקומות אחרים בעולם״. ובעיניי, ערב יום האישה וזה, פמיניזם היא התנועה לחיפוש החיים האפשריים מחוץ לחוות העבדים. וכל מי שתומך בחירות מוכרח לרצות בהצלחת התנועה הזאת.
יום האישה הבינלאומי 2017
הילה קורח: "שחרור האישה הוא לא שריפת חזיות"
(תו)בנות הזהב: נשות מגדלי הים התיכון בשיחה על נשים, זוגיות, תרבות וסקס
[brightcove_iframe video_id='health-articles-042' autoplay='1' credit='' desc='' kid='1_r878sjrz' duration='217']