אומת הטוקבק: מי מפחד מדמוקרטיה?

מאת: לוסי אהריש

אתמול דיברתי כאן על דמוקרטיה. אמרתי שצריך לחנך לְדמוקרטיה, שצריך לחדד את עֶרְכֵי הדמוקרטיה, שאסור להשאיר אותה כְּמילה ריקה - כי אל תוך הריק הזה נכנסים מועמדים ריקים כמו הילארי קלינטון ודונאלד טראמפ.

כשחזרתי הביתה חיכו לי הטוקבקים, כאילו ביקשו לְהוכיח את כל מה שאמרתי. תגידי תודה שאת חיה בדמוקרטיה וְתִסתמי את הַפֶּה, אמרו הפחות בוטים שֶבָּהם. קללות וְאיומים ברצח אפיינו את הבוטים יותר. הקריאה שלי לדמוקרטיה עמוקה וּמנומקת יותר - פגעה איכשהו בציפור נפשם. כנראה שהקריאה הזאת מפחידה אותם. אבל הם לא מפחידים אותי.

בסופו של דבר, השאלה היא באיזוֹ מין ישראל אנחנו רוצים לחיות. באיזה מין עולם אנחנו רוצים לִחיות. אפשר להסכים שלא להסכים על כל סוגיה, אבל אפשר לעשות את זה מתוך כבוד הדדי, מתוך שיח מוסרי וְעֶרכּי, מתוך הבנה שאם לא נעמוד יחד – ניפול יחד. השיח הָאלים הזה מייצר חברה אלימה שהולכת וּמִתרחקת מֵעֵרְכֶי הדמוקרטיה אַלֵיהם היא צריכה לשאוף וּלְחַנך. וזה בֵּדִיוק מה שניסִיתי לומר כאן אתמול.

[brightcove_iframe video_id='talk_of_25012017_123' autoplay='0' credit='' kid='1_jmr837aq' duration='113']

כל אחד מֵאיתנו יכול לעשות את הבחירה שלו בתוך השיח הציבורי- וּלְהבין שֶכָּל בחירה כזאת משפיעה לא רק עליו, אלא גם על החברה שסביבו. אני את הבחירה שלי עשיתי. וַאַני בוחרת לאחל לכולכם סופשבוע טוב, מלא בשמחה וּבְאַהבה. כן, טוקבקיסטים, אני מאחלת את זה גם לכם.