פרשת אפי נוה וביקורת הגבולות: רדיפה לא מוצדקת • דעה

בשבוע שעבר ניתנה הכרעת הדין בעניינו של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, עו"ד אפי נוה וזוגתו בר כץ. כזכור, נוה וזוגתו הועמדו לדין על כך שנוה אפשר לכץ לעבור את ביקורת הגבולות באופן שלא יירשם שיצאה מהארץ ונכנסה אליה.

עצם המעשה – החלק העובדתי שבו – למעשה לא היה ממש שנוי במחלוקת שכן היה תיעוד ויזואלי לכך והם אף נתפסו "על חם". על מעשים אלו, הועמדו לדין בעבירות של יציאה מהארץ וכניסה לארץ שלא כחוק וכן בעבירה של קבלת דבר במרמה – והורשעו.

במענה למעשים הסבירו השניים כי נוה ניהל סכסוך גירושין קשה עם אשתו דאז. הסיבה שכך חצו את הגבול, נעוצה בחששם שיהיה תיעוד ששניהם יצאו מהארץ וחזרו אליה ביחד. או אז, תהיה ראיה, לכאורית, לכך שהם שהו יחד – דבר שעלול להוכיח שהם מקיימים יחסים זוגיים.

כל אדם שמכיר את עולם החקירות הפרטיות יודע כי בנקל חוקרים פרטיים מצליחים לדלות ממרשם הכניסות והיציאות שמנהל מדינת ישראל. מידע שכזה אמור להיות מוגן, אולם הוא פרוץ כמו גבולותיה של המדינה. בהתחשב בכך שלא הייתה מניעות לנוה וכץ לצאת מהארץ ולחזור אליה, הרי שיש ממש בטענותיהם שהם פעלו כך מתוך רצון כן ואמיתי לשמור על הפרטיות שלהם.

על פניו, ביצעו השניים עבירות פליליות ולכן יש להעמידם לדין – פשוט, אך לא כל כך. אחת מהעילות לסגירת תיק היא זו המכונה "חוסר עניין לציבור" ומשמעה בפשטות: "עברת עבירה, יש די ראיות להעמידך לדין, אך המעשה לא כזה שמצדיק העמדה לדין או שלא "שווה" להשקיע במעשים האלו זמן שיפוטי".

מדי יום נסגרים מאות ואלפי תיקים ותלונות בנסיבות של "חוסר עניין לציבור". מעשים חמורים עשרות מונים מאלו של נוה וכץ. על פניו, המעשים של נוה וכץ הם כאלו שמצדיקים סגירת התיק בעילה שאין לציבור עניין בתיק. ואף אם לא סגירת התיק בעילה כזו, הרי שהיה מקום לסגור את התיק בדרך של הסדר מותנה. אם כך, מדוע עדיין הוגש כתב אישום נגד נוה וכץ?

לאורך כל ההליך טענו נוה וכץ שמדובר ברדיפה של נוה בשל עניינים הקשורים לפעולותיו בלשכת עורכי הדין. אכן, על פי הפרסומים, נוה היה יו"ר לשכת עורכי הדין שעשה פעולות רבות ושינויים רבים ולא קשה לקבל את טענותיו כי רכש לעצמו אנשים שאינם חפצים בטובתו.

גישה זו מקבלת משנה תוקף כשבוחנים את המעשים שבוצעו ואת המטרה שלשמה הם בוצעו. כאמור, נוה וכץ לא היו מסורבי כניסה או יציאה מהארץ. בנקל יכלו להעביר את דרכונה של כץ בביקורת הגבולות וכך הייתה נמנעת כל הפרשה. אולם נוה היה מצוי בהליכי גירושין והוא ידע כי מרשם הכניסות והיציאות שלו ושל כץ לא שמורים באמת וכי בנקל ניתן יהיה לבדוק אם הוא יצא את הארץ ועם מי.

כך, נוה וכץ פעלו בניגוד לחוק, אולם לא תהיה מחלוקת כי עוצמת ביצוע העבירה היא מהנמוכות שיש. מנגד, רצונם היה לשמור על פרטיותם. ניתן להתווכח רבות על השאלות המוסריות של קיום מערכת יחסים עם אדם אחר במהלך היות אדם נשוי – לא ניתן להתווכח על זכותו של אדם לשמור על פרטיותו (רמז: החוק מגן על הפרטיות).

מכאן, עצם העמדתם לדין של נוה וכץ היא עוול (בית המשפט צריך לבחון את המעשה שבפניו ואם יש ראיות עליו לקבוע קיומה של עבירה) וראוי היה לא להעמידם לדין – הם בסך הכול ביקשו לשמור על פרטיותם ולא גרמו נזק לאף אדם. לא ייתכן שהם ישלמו את המחיר על כך שהמדינה לא יודעת לשמור על מאגרי המידע שלה.

עו"ד עומר בללי הוא מומחה למשפט פלילי

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com