האמת צריכה להיאמר: תושבי עוטף עזה יאכלו לנצח חרב • דעה

בימים האחרונים ערכנו סקר דעת קהל באמצעות מכון פאנלס פוליטיקס בהנהלת מנחם לזר והשאלה הייתה פשוטה ודימתה מצב היפותטי, שלפיו הרמטכ"ל פורש בפני הממשלה את התרחיש הבא: "אנחנו יכולים לערוך מבצע צבאי רחב היקף בעזה, כזה שעוד לא היה. התוצאה הוודאית תהיה שקט מוחלט מהרצועה, שום ירי, במשך 15 שנה. המחיר עלול להיות, לצערנו הרב, עד כ-300 חיילי צה"ל הרוגים".

התוצאה שקיבלנו בסקר הייתה חד משמעית: עם ישראל אינו מוכן, ברובו המכריע, להקריב חיי חיילים למען השגת שקט לתושבי עוטף עזה: 65% מאזרחי ישראל לא היו מאשרים את הפעולה ורק 21% היו מאשרים אותה (בקרב אנשי הדרום 29 אחוזים היו מאשרים את הפעולה).

בעיניי, זו אמירה ברורה שמשדר רוב עם ישראל לתושבי העוטף: לנצח תאכלו חרב. עם ישראל לא מוכן לשאת את הקורבן הדרוש כדי להשיג לכם שקט. ולכן, אל תצפו משום ממשלה בישראל שתדאג לכם, ובעיקר: דין כפר עזה – אינו כדין תל אביב. לעת הזו, ממשלות ישראל משלימות בעצם עם המצב הנוכחי, שלפיו כל כמה שנים, או אולי פחות, יהיו סבבי לחימה ולאחריהן ישתרר שקט מתוח לתקופת מה. הממשלות סבורות, כנראה, שזהו מצב נורמלי שתושבים במדינת ישראל אמורים להשלים איתו. ואני טוען שממש אסור להמשיך להתנהל כך.

בעברה ידעה המדינה להגן על אזרחיה בכל מחיר. הממשלות ידעו שאסור להבליג וחייבים להגן על האזרחים, גם במחיר של קורבנות מקרב חיילי צה"ל. אקח את הדוגמא הבולטת ביותר – מלחמת ששת הימים. אמנם מצרים והמדינות האחרות הן אלה שיזמו את חסימת מיצרי טיראן בפני ספינות ישראליות ואף החדירו צבא לסיני – אבל את המתקפה הצבאית יזמה ישראל.

כל ישראלי יגיד שמלחמת ששת הימים הייתה הניצחון הצבאי המזהיר ביותר בתולדות המדינה, מלבד מלחמת העצמאות כמובן. לאחר המלחמה, אלופי צה"ל נחשבו כבני האלוהים, יצאו אלבומים על שמם, תמונותיהם פיארו כל בית. מה שרבים אינם זוכרים הוא שבמלחמה ההיא, שאנחנו יזמנו את תחילת הקרבות – נהרגו, לצערנו, 779 חיילים ישראליים. ממוצע של כ-130 חיילים ביום.

כיום, במקום אלבומי ניצחון הייתה קמה ועדת חקירה וראש הממשלה, דאז לוי אשכול, שר הביטחון דיין והרמטכ"ל, רבין – היו מודחים מתפקידיהם. למה? כי אזרחי ישראל של היום אינם מוכנים לשלם את המחיר הנדרש כדי להשיג שקט. כושר העמידות שלנו, כאומה, נפגע. אזרחי ישראל אינם מוכנים שחיילי צה"ל ישלמו את המחיר של השגת השקט ברצועת עזה. בעקבות החולשה האזרחית – גם הממשלות מפחדות לבצע צעדים דרושים.

מסקנה: או שהממשלה, כל ממשלה, תחליט שהיא פועלת במלוא העוצמה נגד המחבלים בעזה באופן כל כך עוצמתי שלא יישאר זכר ליכולתם לפעול נגד יישובי הדרום, גם במחיר של פגיעה בחיילינו, או שיהיה לה האומץ להתייצב מול האזרחים ולומר להם בקול צלול: "כך תחיו, עם ירי רקטות ופצצות מרגמה כי אנחנו לא רוצים לתת לכם 100% הגנה." האופציה הראשונה אמיצה מאוד והשנייה גם כן. לצערי, אף אחת מהן לא תתרחש ותושבי העוטף ימשיכו לחטוף.

רוני רימון הוא יועץ אסטרטגי שותף במשרד "רימון כהן"

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com