אחרי קריסת הציר השיעי: תמונת מצב ממאזן הכוחות בסוריה

קצב האירועים בסוריה מסחרר, אבל מה שבטוח - מדובר הערב (ראשון) בשינוי משמעותי מאוד במזרח התיכון כולו. בקצב המהיר כל-כך של האירועים קשה לחזות מה יהיה מחר, אז ננסה להציג את התמונה כפי שהיא כרגע - ולהצביע על כיוונים אפשריים.

המנהיג החדש של סוריה, אבו מוחמד אל-ג'ולאני, שולט עכשיו בחלק החשוב שלה: דמשק-חומס, חמאה וחלב. אבל מסביבו יש קבוצות של מורדים שלא מקבלות את מרותו. במזרח: הכורדים שולטים על מעברי הגבול החשובים שבין סוריה לעיראק. במעבר תנף יש בסיס אמריקני וסביבו מורדים שנתמכים ע"י ארה"ב. בהר הדרוזים ובסווידא הדרוזים מסתכלים בחשד על צאצאי דאעש ששולטים עכשיו בדמשק. באזור הרלוונטי לנו: החורן והגולן הסורי, יש מורדים שגם הם לא בהכרח מזדהים עם השלטון החדש.

אל-ג'ולאני עדיין לא נגע במעוז האחרון והמשמעותי של תומכי אסד, רצועת החוף העלאווית של לטקיה, קרדאחה וטרטוס. גם הרוסים עדיין נמצאים שם, בבסיס חיל האוויר שבחמימים ובבסיס הימי שבטרטוס. האתגר של אל-ג'ולאני יהיה לאחד כמה שיותר מן הקבוצות האלה תחת שלטונו, אחרת אנחנו נראה את סוריה מתפרקת לקנטונים עדתיים שימשיכו את מלחמת האזרחים ביניהם.

הסיכונים מבחינתה של ישראל הם קודם כול נפילה של נשק אסטרטגי בידי המורדים. צה"ל תוקף בלי הפסקה כבר שלושה ימים את מאגרי הנשק של אסד: טילים, שאריות של נשק כימי ואת סוללות ההגנה האווירית. סיכון נוסף הוא שאנחנו עומדים לקבל את דאעש על הגבול. לצה"ל היה קשר מתמשך עם תושבי הגולן הסורי, ועכשיו יש מאמץ לחדש אותו. ישראל, בתבונה, נמנעת בינתיים מפעילות התקפית בגולן.

לעומת הסיכונים, ההזדמנויות הן אדירות: מדובר בקריסה מוחלטת של הציר השיעי ששמה את איראן בנקודת שפל שכמוה לא הייתה בעשורים האחרונים. בלי סוריה - חיזבאללה מנוטרל לגמרי. בלי צירי האספקה אין לו יכולת להתחמש. הדבר הזה ישפיע גם על מעמדו בתוך לבנון בעתיד, אבל יש סיכוי טוב לייצב את הפסקת האש ואולי אפילו להגיע ליחסים אחרים עם לבנון.

קשה לדעת איך האירועים האלה ישפיעו על הלבנה האחרונה בציר - עיראק. המיליציות העיראקיות שמיהרו לסייע לאסד התגלו כחסרות השפעה, ויכול להיות שההשפעה של איראן על עיראק תיחלש משמעותית בעקבות האירועים.

מבחינתה של ישראל, המאזן הוא בסך הכול חיובי, אבל משק כנפי הפרפר שהחל ב-7 באוקטובר עוד ממשיך להזיז את הלוחות הטקטוניים של המזרח התיכון. יחיא סינוואר, שקיווה להקים עלינו את כל הציר, הביא בסופו של דבר למותו שלו, לחיסול נסראללה ולקריסת הציר השיעי. ואלה לכשעצמן חדשות טובות.