בפעם השנייה: ישראל חותרת לכיבוש עזה - אבל מה עם המחיר?

שלוש אוגדות של צה"ל פועלות היום בשלושה מרחבים ברצועת עזה: בצפון הרצועה, מה שמכונה "מרחב האבטחה" באזור בית לאהיה ובית חאנון; במרכז הרצועה, בחצי המזרחי של מסדרון נצרים ודארג' תופאח; ופעולה נרחבת בעומק העיר רפיח שבדרום הרצועה.

הכוונה בהרחבת המלחמה היא בפשוטו להגדיל את המרחבים האלה - להיכנס לאזורים נוספים, לפנות מהם את האוכלוסייה ולשהות שם במעין פעולה של טיהור מתמשך. הרעיון הוא לעשות את זה לאט ובאופן מדורג, כדי לצמצם ככל האפשר את מספר הנפגעים לכוחותינו.

עם זאת, יש להדגיש: צה"ל כבר פעל כמעט בכול רחבי הרצועה, ורוב המקומות היו תחת כיבוש מתמשך. צפון הרצועה נכבש במשך שלושה חודשים, כמיליון איש פונו משם וכבר בינואר 2024 הכריז דובר צה"ל כי "הושלם פירוק המסגרת הצבאית של חמאס בצפון הרצועה".

מאז ממשיך צה"ל לפעול בצפון הרצועה שוב ושוב. ג'באליה לדוגמה, נכבשה כבר שלוש פעמים. בח'אן יונס צה"ל פעל יותר מחמישה חודשים. זוֹ לא הייתה "פשיטה" כמו שיש מי שמכנים את זה בטעות, זה היה כיבוש מתמשך וְטיהור שיטתי. באפריל אשתקד הכריז ראש הממשלה ש-19 מ-24 גדודי חמאס חוסלו. בקיץ כבר הכריז שר הביטחון כי "חטיבת רפיח הוכרעה".

וכעת, כמעט שנה אחרי, צה"ל שוב בקרַב שנועד להכריע את חטיבת רפיח בפּעם השנייה. כל זה נעשה במחיר כבד של 412 חללים שנפלו בתמרון בעזה. עכשיו אנחנו עומדים לכבוש את עזה מחדש, בפעם השנייה, וגם בפּעם הזאת המחיר יהיה כואב מאוד.