נכה צה"ל אולץ לפרוש: "זרקו אותו"

"צה"ל השתמש בו ועכשיו הוא פשוט זורק אותו": א', קצין בקבע ונכה צה"ל, שימש במשך שנים כ"פנים" של בעלי המוגבלויות בצה"ל - אלא שעכשיו, אחרי שהיה הפנים של הצבא בכל האמור לשילוב נכים ומוגבלים בשירות, כבר לא צריכים אותו יותר - ושולחים אותו הביתה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

ביחידה שלו החליטו לפטרו לגמלאות לקראת גיל 41 - כשנה לפני הגיל המינימלי לפרישה העומד על גיל 42, זאת בניגוד לאופן שבו התפאר צה"ל ב-א' ובשירותו לאורך השנים. "פעם אחת לא אמרו לו שהוא לא מתפקד כמו שצריך", מספרת אשתו ואם שני ילדיו, "לפחות שהיו אומרים לו במה להשתפר אבל הוא כל הזמן קיבל תעודות הצטיינות".

א' חיזק היטב את רוח ההשתלבות של הנכים בצה"ל ובמשך השנים הוא הופיע פעמים לא מעטות בתקשורת. צה"ל התגאה בו ו-א' התייצב לכל ראיון, הרצאה או כנציג של היחידה שבה הוא משרת. היום, לאחר 22 שנים בצבא, הוא מועמד לפרישה מוקדמת בניגוד לרצונו: "הפוסטר דהה, ניצלו אותו וזרקו אותו", מוסיפה אשתו בכעס.

הוא משרת בצה"ל בגאווה מיום גיוסו ב-1995, והמשיך לשרת גם לאחר שנחבל באופן קשה במהלך אימון פיזי שערך במסגרת שירותו. רגלו הימנית נותרה משותקת ובעמוד השדרה שלו התגלו מספר גידולים אלימים - מה שהוביל לכך שעבר שני ניתוחים קשים ומצילי חיים. א' התאושש והשתקם, אך הוכר כנכה צה"ל לצמיתות - ולמרות זאת חזר לעבודתו כמשרת בקבע, כשהוא מתנייד בכיסא גלגלים.

חרף מגבלות שעות העבודה של א' שנבעו ממצבו הרפואי, מספרת אשתו ואם שני ילדיו שהוא קיבל ממפקדיו לאורך השנים את התחושה שהמגבלה הפיזית לא פוגעת ביכולת המחשבתית והיצירתית שהוא מפגין: "הוא חרוץ ואהוב על ידי מפקדיו אנשים מתמגנטים אליו".

בעקבות חוות הדעת החיוביות להן זכה, א' נכלל בשנת 2004 בתכנית שירות שכללה פרויקט דיור צבאי והתחייבות ל-8 שנות קבע. הוא אף זכה בתעודת הצטיינות ובכתבה בעיתון "במחנה" שהיללה את שילוב בעלי המוגבלויות בשירות הצבאי - זאת לאחר ש-א' נרתם לצורך העניין במלוא עוזו.

א' החל לקבל פניות רבות של אנשים שחיזקו אותו ותמכו באומץ שלו להמשיך בשירות למרות האתגרים הכרוכים בכך והחל להרצות בנושא בהתנדבות בפורומים שונים במסגרות צבאיות ואזרחיות. באחת הכתבות הנוספות שפרסמו והיללו את שירותו בצה"ל, הודגשה החשיבות לשילוב אנשים עם מוגבלות בצבא: "צריך לעשות מאמץ גדול כדי להשאיר אנשים בצבא שנפגעו במהלך השירות". א', שהתראיין לכתבה, לא ידע כמה דבריו יהיו רלוונטים עבורו בחלוף פחות משנה.

"המערכת לא רואה את האדם, הוא רק עוד מספר" 

בשנים האחרונות לא חלה כל החמרה במצבו הרפואי של א' אלא להפך - מצבו השתפר והוא אף עבד שעות נוספות - ולמרות זאת, בצבא עדיין מעוניינים לפטרו. אשתו מספרת כי במשך השנים מנעו מבעלה להתקדם לקצונה בכל פעם מסיבה אחרת, ובערעור שהוגש לאחרונה על ידי בני הזוג, טוענים בצה"ל כי אין לו תפקיד מוגדר - ולכן הוא מיועד לפרישה.

אשתו מספרת על חייל מורעל ממשפחה פטריוטית, שמגיל 16 נמצא במסגרת צה"לית: "א' תמיד אמר שהמקום הכי טוב לפצוע זה לחזור לסביבה הטבעית שלו - ואם המערכת תאפשר לו ותיתן לו את ההרגשה הזאת - הוא יהיה פי עשר ממה שהוא היה מקודם. הוא ראה את הצבא שראה בבעל המוגבליות כאדם פרודוקטיבי ולא כזה שצריך להיפטר ממנו".

לדבריה, א' לא יהיה מוכן להישאר בבית מתחת למיטה ויחכה שהשנים יעברו: "בן אדם שרוצה לעבוד זה הרבה יותר מבן אדם שרק חייב ולא רוצה", היא מוסיפה. " הם רוצים להחזיר אותו 12 שנים אחורה ליום הפציעה והוא לא מוכן לזה. הם לא רואים את האדם, כנראה שהוא רק עוד מספר עבורם".

עורכת הדין אלה הראל שמייצגת את א': "סיפורו מעורר ההשראה של מרשי - המצליח בתפקידו כשהוא מתמודד עם נכות קשה - שימש את הצבא מספר פעמים כדי להמחיש את שוויון ההזדמנויות הניתן לאוכלוסיית הנכים בצה"ל. בפועל, צה"ל לא נהג כלפיו באותו שוויון בו התהדר והתחיל תהליך לפיטוריו המיידיים, רק בגלל נכותו. התהליך הופסק אומנם לאחר שהגשנו ערעור, אך הוחלט שמרשי יפרוש מצה"ל בעוד שנה, בגיל הנמוך מספר שנים מגיל הפרישה הממוצע היום. אנו נמשיך להילחם כדי שגורלו של מרשי יוכרע בהתאם לכישוריו ותפוקתו ולא בגלל נכותו".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה״ל מוקיר ומעריך את שירותו ארוך השנים וכן את רצונו להמשיך ולשרת. לפני מספר חודשים התקיימה ועדה בנושא המשך שירות הקצין, שהמליצה על פרישתו מסיבות רפואיות. הקצין עודכן בכך וערער על החלטת הוועדה. ערעורו עלה לבחינת הגורמים הרלוונטים בצה״ל ולאחר בחינת טענותיו, החליט ראש אכ״א לבטל את ההחלטה בעניין פרישתו הרפואית. בהתאם, הוא יפרוש מצה״ל בגיל 42, כמקובל לגבי קצינים אחרים בדרגתו".