מח'ייבר ועד סג'יל: ארסנל הטילים של איראן - והמענה הישראלי

מתחילת המערכה, איראן משגרת לעברנו את כל מגוון הטילים שברשותה, כולל היום (חמישי) עם טיל עם ראש נפץ שמורכב מפצצות קטנות ומתפזר. במשך שנים בנתה איראן ארסנל רחב של טילים שונים - עם שמות וייעודים שונים.

הקבוצה הראשונה היא של הטילים המיושנים יותר כמו העימאד והקאדר, טילים שמונעים בדלק נוזלי, מה שהופך אותם לפגיעים יותר לתקיפות חיל האוויר. הם נמצאים בחוץ בזמן ההכנות לשיגור, חשופים, וחיל האוויר כבר פגע בעשרות כאלה.

הקבוצה השנייה היא הטילים שמונעים בדלק מוצק: חייבר שקאן, שאהיד חאג' קאסם, וסג'יל - טילים דו-שלביים שמונעים בדלק מוצק. אלה משוגרים לרוב מפתחי מנהרות וקשה יותר לפגוע בהם. הטילים האלה יכולים לשאת ראשי נפץ במשקלים שבין 500 ל-1500 ק"ג. רוב הטילים שמשוגרים לכאן הם בעלי ראש קרבי של 500 ק"ג, שגם פגיעתו רעה מספיק.

בנוסף, האיראנים משגרים גם טילים חדשים יותר. אתמול פורסם צילום מאיראן של טיל, כנראה מדגם חורמשהר, שיכול לשאת עד אלף ושמונה מאות ק"ג של חומר נפץ, אבל כבר בצילום ההוא ניתן לראות שההתנהגות של הטיל לא תקינה, והוא אכן לא הגיע לישראל.

לכל הטילים האלה יכולות תמרון מסוימות שנועדו להקשות על היירוט. הם מגיעים לקרקע במהירות היפרסונית אבל לא מדובר, כפי שטוענים האיראנים, בטילים היפרסוניים שמשייטים - אלא בטילים בליסטיים. מולם מעמידה ישראל שורה של שיכבות הגנה: בראשן החץ 3 שמוכיח יעילות גבוהה מאוד נגד הטילים האיראניים - כ-90 אחוזי הצלחה. חיל האוויר משתמש גם במה שנותר מהחץ 2, שיוצא משירות.

האמריקנים מסייעים לנו בסוללות ה-THAAD שפרסו בארץ. היעילות שלהם פחותה מזו של החץ. אין נתונים רשמיים אבל מומחים מעריכים את היעילות של ה-THAAD בקרבת ה-50 אחוז. מערכת אמריקנית נוספת שמגינה עלינו היא האיג'יס שנמצאת על גבי שתי ספינות אמריקניות באזור. גם היעילות שלה נמוכה בהרבה מזו של החץ.

שכבות ההגנה הנמוכות שלנו, "כיפת ברזל" ו"קלע דוד", פחות רלוונטיות אל מול הטילים האלה. המיירטים שלהן משוגרים כדי לטפל בשברים של טילים, שגם הם מסוכנים. ומתחת לכל זה, שכבת הגנה חשובה במיוחד: התנהגות הציבור. המיגון, כפי שאנחנו רואים יום אחר יום, הוא שכבת הגנה שמצילה חיים.