ייאוש מוחלט: בעזה ימשיכו ללכת לים, בעוטף יישארו בממ"ד
הדרג המדיני והצבאי הבטיח שחמאס קרוב להכרעה, ואמר לתושבי העוטף שהם יכולים לחזור הביתה בבטחה. השבוע האחרון מוכיח שהמציאות רחוקה מאוד מההבטחות: המחבלים שם, והם מזהים היטב שחזרנו לימים שלפני 7 באוקטובר. אנחנו מגיבים - אבל לא שוברים את הכלים. עד שזה יקרה, התושבים בעזה ימשיכו ללכת לים והתושבים בעוטף - אלה שהאמינו שאין מניעה ביטחונית לחזור הביתה וחזרו - יישארו בממ"ד
תגידו שאני תמים, תגידו שאני אופטימיסט חסר תקנה, אבל באמת האמנתי. האמנתי ש-7 באוקטובר ישנה את הכול. הייתי בטוח שבפעם הבאה - "היום שאחרי" ייריאה אחרת; ושירי רקטות לשטח ישראל ייענה בתגובה שברצועה לא ישכחו. אפילו האמנתי בזה.
האמירות האלה נשמעות טוב מירושלים או מתל אביב. בשטח - אין מנותק מהן. אני לא יודע אם נתניהו וגלנט מעודכנים, אבל כך נראה השבוע האחרון בעוטף: ביום שלישי - צבע אדום בניר עם, בשדרות וזיקים; ביום חמישי - צבע אדום במפלסים, ניר עם ואשקלון. ביום שישי - בשדרות; בשבת - בכיסופים, והיום (רביעי) שוב בכיסופים.
אתמול, בוקר החג, צבע אדום בשדרות וזיקים. מטחים שוגרו לאזור מצפון הרצועה - מהאזור שלא אמורים להיות בו עזתים, מהאזור שמכרו לנו שהוא בשליטה של צה"ל. אז הנה עוד עובדה שחשוב לציין: העזתים חזרו לצפון הרצועה, וגם מחבלי חמאס והג'יהאד האיסלאמי. והם לא רק משגרים רקטות: שלשום ירה מחבל חמאס לעבר כוח של צה"ל והרג את רב-סמל במיל' סאלם אלכרשאת, בחטיבה הצפונית שבאוגדת עזה.
המחבלים שם, והם מזהים היטב שחזרנו לימים שלפני 7 באוקטובר. אנחנו מגיבים - אבל לא שוברים את הכלים. במציאות שאחרי הטבח, המסר היה חייב להיות ברור: על כל רקטה שיוצאת מעזה - האזור כולו מושמד. בלי הודעה מוקדמת. לא משנה אם זה שטח פתוח, בית פרטי או מסגד - הכול מושמד. כי למדנו כבר מזמן: אין בלתי-מעורבים בעזה. כל מי שנמצא באזור שממנו משוגרת הרקטה - מעורב גם מעורב.
עד שזה יקרה, התושבים בעזה ימשיכו ללכת לים והתושבים בעוטף - אלה שהאמינו שאין מניעה ביטחונית לחזור הביתה וחזרו - יישארו בממ"ד.