בדרך לזיהוי: שני חטופים חללים הושבו לישראל

חמאס העביר הערב (שלישי) שני ארונות של חטופים חללים לצלב האדום בדרום רצועת עזה, ולקראת השעה 22:30 נמסר ממשרד ראש הממשלה כי הם נמסרו לכוח צה"ל ושב"כ - ומשם לוו לשטח ישראל והתקבלו במעמד צבאי עם הרב הצבאי הראשי, בדרכם להשלמת הליך הזיהוי במכון לרפואה משפטית באבו כביר.

במקביל, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ איים פעם נוספת על חמאס בתגובה להפרת ההסכם והפסקת האש: "רבות מבעלות בריתנו במזרח התיכון ובסביבתו הודיעו לי מפורשות כי יקבלו בברכה את ההזדמנות, לבקשתי, להיכנס לעזה עם כוח כבד וליישר את חמאס שלנו - אם ימשיכו להפר את ההסכם איתנו".

עוד אמר טראמפ: "אמרתי למדינות הללו - וגם לישראל, 'עדיין לא!' עדיין יש תקווה שחמאס יעשה את הדבר הנכון. אם לא יעשו זאת, סופו של חמאס יהיה מהיר, זועם ואכזרי! אני רוצה להודות לכל המדינות שקראו לעזור. כמו כן, אני רוצה להודות למדינה הגדולה והחזקה אינדונזיה ולמנהיגה הנפלא על כל העזרה שהראו ונתנו למזרח התיכון ולארה"ב".

[brightcove_iframe video_id='news-flash-part-2510212335' autoplay='0' credit='' desc='תושבי אשכול מלווים את שיירת ארונות החטופים החללים' poster='' kid='1_x5s7j3u6' duration='40']

לפנות בוקר זוהה במכון לרפואה משפטית החלל החטוף רס"מ (מיל') טל חיימי, בן 41 במותו, מפקד כיתת הכוננות של ניר יצחק שיצא בבוקר 7 באוקטובר להגן על הקיבוץ ונפל בקרב. במשך יותר משנתיים הוחזקה גופתו בשבי בעזה, ואמש היא הושבה לישראל. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, אחד מהם נולד אחרי מותו. אשתה אלה נשאה אחר הצהריים הצהרה: "יש לנו סוף סוף מקום לבכות בו. החזרה של טל לקבורה היא לא סוף הסיפור, היא תחילתה של תקווה. זו סגירת מעגל אישית ועצובה. לא ננוח עד שכל הבנים ישובו הביתה".

מוקדם יותר היום הובא למנוחות רונן אנגל, בן 54 במותו, שנפל בקרב על הגנת ניר עוז ב-7 באוקטובר. בטקס ההספדים בקיבוץ ספדה לו בתו מיקה, שנחטפה גם היא ושוחררה בעסקה הראשונה: "אני כל כך לא רוצה להשלים ולהבין שאתה כבר לא תהיה איתי. שאני לעולם לא אזכה לחבק אותך שוב, שאני לא אזכה להיות איתך שוב, לקרוא לך אבא שוב. זה היה אני ואתה נגד העולם ועכשיו אני לבד נגד העולם. העולם שקרע אותי למיליון חתיכות ואוכל אותי. איך אני אתמודד בלעדיך?".

"גם אני מתתי ב7/10 אבל רק אתה הפסקת לנשום", אמרה מיקה, "בעזרת השם ניפגש בגלגול הבא, תשמור לי מקום לידך, תחכה לי אבוש. כל כך לא הגיע לך הסוף הזה. אוהבת אותך לעד".

קרינה, אלמנתו של רונן, ספדה לו: "רונן שלי. איך בכלל מסכמים אותך במילים. איך נפרדים ממי שתמד אמר יהיה בסדר. היית הלב של הבית זה שידע להצחיק בימים הקשים עם חוש ההומור והאופטימיות הבלתי נגמרת שלך. שתמיד היה עם חיוך, עם משפט שנון שגורם לכולם להסתובב להסתכל עליך ולשאול האם זה אמיתי? ולשמוע "אני דפוק אבל אופטימי". החיים לידך היו לפעמים כמו הרפתקה, מתחת גבולות ולקחת אותנו לקצה כי ככה היית מלא באהבה , צחוק עצבים, בלגן, חברים מוסיקה, טיולים ונשמה גדולה".

"היית חבר ושותף גם לוויכוחים וגם לצחוקים גדולים. עכשיו הבית קצת שקט. אז אנחנו מנסים להיות קצת כמוך. כל חיוך של טום מיקה ויובל, הוא גם קצת חיוך שלך, אני מוצאת אותך במבטים שלהם ומדמיינת אותך איתנו כל רגע. אז אתה לא פה אבל אתה איתנו בכל רגע. אז לא נפרדים פשוט ניפגש בצד השני כי always look on the bright side of life".