"צריכת זנות היא אונס, חוק ההפללה החדש הוא חבל הצלה עבורנו"

"נאנסתי על ידי אבא שלי וכל לקוח שיחזר את האונס של אבא שלי אחד לאחד. עם כל החומרים המאלחשים שלקחתי, זה מה שהרגשתי: עוד אונס ועוד אונס ועוד אונס. כל לקוח זה עוד צלקת". העדות של ע' היא רק פיסה מהגיהנום שעוברות כ-12 אלף נשים בתעשיית הזנות בישראל.

הכנסת אישרה בשבוע שעבר בקריאה טרומית את הצעת החוק המהפכנית להפללת צרכני זנות, בתמיכה של 74 חברי כנסת. מדובר בהצעת חוק משולבת שהגישו חברות הכנסת שולי מועלם (הבית היהודי), זהבה גלאון (מרצ) וח"כ עליזה לביא (יש עתיד).

לפי הצעת החוק, צריכת זנות תוגדר כעבירה פלילית שדינה מאסר של שנה. בהצעת החוק מוצגות גם חלופות מאסר - קנס בסך 1,250 שקלים והשתתפות בתכנית קהילתית. חלקה השני של הצעת החוק עוסקת במנגנוני שיקום לשורדות זנות.

מאחורי החוק החדש עומדת התפישה לפיה "צריכת זנות היא כמו אונס". "לקוחות באים לממש את הפנטזיות המיניות שהם לא מעזים לבקש בבית, את כל הדברים שהם רואים בפורנו, את כל הסטיות והנשים האלה הן שק החבטות האנושי", אומרת ל"רשת דיגיטל" נעמה זאבי ריבלין, מנהלת תוכנית "סלעית" של משרד הרווחה ועיריית ת"א, המעניקה מערך טיפול תמיכתי לנשים במעגל הזנות.

"הנשים שעוסקות בזנות נשאבות לבור אפל של הישרדות מטורפת כי הדרך היחידה שהן מכירות לעשות כסף זה דרך הגוף שלהן. 75%-85% מהן חוו תקיפה מינית מגיל מאוד צעיר, בדרך כלל על ידי אדם קרוב, ומאז הן למדו להכיר את עצמן כאובייקט מיני, כגוף כדבר סחיר ומכיר", אומרת זאבי ריבלין. "מגיל אפס כינו אותן 'זונות ושרמוטות', ואחר כך בגיל העשרה הן היו 'השרמוטות' של החבר'ה והן קיבלו את המקום החברתי שלהן רק בזכות זה שהן שכבו עם הרבה בנים. הן לא מכירות דרך אחרת לקבל חום ואהבה".

"אני 20 שנה בזנות, מי יקבל אותי לעבודה?"

הצעת החוק נתקלת בתגובה מעורבת בקרב העוסקות בזנות, שחלקן רואות בו חבל הצלה: "נשים שיצאו ממעגל הזנות מתחחנות שהחוק הזה יעבור כי הן יודעות כמה זה פגע בהן", אומרת זאבי ריבלין. "עם זאת, הנשים שבזנות פעילה מאוד חוששות מהחוק כי זה שומט את הקרקע מתחת לרגליהן. הנשים בזנות לא מאמינות שהן יכולות לעשות משהו אחר ושהחברה תקבל אותן. מישהי אמרה לי: 'איזה קורות חיים יש לי? אני 20 שנה בזנות, מי יקבל אותי לעבודה? איך אוכל לבנות זוגיות?".

לא מעט מהמתנגדים ליוזמת החקיקה טוענים שהפללת צרכני זנות באמצעות חוק לא תמגר את התופעה, אולם ח"כ זהבה גלאון לא מסכימה עם זה: "אני מאמינה שאם הכנסת מציבה רף מוסרי ומקבעת נורמה באמצעות המשפט הפלילי, יש לכך השפעה על הפרקטיקה", היא אומרת ל"רשת דיגיטל".

"גברים יחששו לצרוך שירותי זנות ברגע שהם יידעו שיש לכך מחיר של שיימינג ויפלילו אותם. עם זאת, אסור להסתפק רק בהפללה ויש לדאוג לשיקום הנשים. צריך לאפשר לנשים שנמצאות בתחתית לפתוח בחיים חדשים ולאפשר להן לצאת ממעגל העוני עם רשת ביטחון חברתית".

"הזנות היא כמו העבדות"

זאבי ריבלין מ"סלעית" מסכימה שלא ניתן למגר לחלוטין את הזנות: "אין פתרון קסם שבו החוק יפתור את הבעיה והזנות תיעלם מהעולם. עם זאת, מדובר במסר חשוב לגברים שאסור לצרוך זנות וזה נותן תקווה לנשים הצעירות שרואים אותן. החוק מיועד לדור העתיד שיבין שזנות היא דבר פסול, ובעתיד נתפוס אותו כדבר לא לגיטימי, כמו שאנו תופסים כיום את העבדות".

לדבריה, "יש מיתוס שבזנות עושים כסף, אבל זה לא נכון כי בלא מעט מקרים זה כסף שנועד לפיצוי עצמי. הן קונות לעצמן דברים יקרים כדי להרגיש שהכסף הזה שווה משהו וחלקן חיות באורח חיים פזרני. בעלי בתי הבושת מציעים להן הלוואות בשוק האפור לכיסוי החובות שהן צוברות וכך הם כובלים אותן אליהם".

מספרים קשים

על פי הסקר הלאומי לתופעת הזנות, מספר העוסקים בזנות בישראל עומד על כ-12 אלף בני אדם. כ-95% מאומדן זה הן נשים ו-5% גברים וקרוב ל-10% הן קטינות. בסקר מתוארים מאפיינים סוציו-דמוגרפיים של העוסקות בזנות: כ-97% מהנשים הזנות הן בעלות אזרחות ישראלית, 86% יהודיות, 62% הן אמהות לילדים. בסקר מתוארים מאפייני הנשים הקשורים לפעילות בזנות: מספר הלקוחות הממוצע לאישה ביום רגיל עומד על 5.5; 66% מן הנשים ציינו כי כניסתן לזנות נבעה ממצוקה כלכלית.

הצעת החוק מבוססת על "המודל הנורדי", שהתקבל לראשונה בשבדיה ב-1999. מודל זה יושם בהמשך גם באיסלנד, בפינלנד, נורבגיה, בסקוטלנד ובצרפת. החוק הוכח כאפקטיבי בהרתעה של לקוחות פונטציאליים ובמדינות בהן עבר, נרשמה ירידה משמעותית בכל סוגי הזנות והסחר.

"נשים בזנות מתות בגיל 45"

עו"ד אביטל רוזנברג סרי, מנהלת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות מספרת כי "כשהחוק עבר בקריאה טרומית ב-2012 אחת הנשים אמרה לי שהיא 'רוצה לשרוף את הכנסת מרוב עצבים'. היום יש לנו הזדמנות לצמצם מקצוע קשה שכולל 7 גברים ביום, שתוחלת החיים בו היא עד 45 ומוחק לנשים את הנפש והגוף".

עו"ד אביטל רוזנברג סרי, מצביעה על הנקודה שבה חל השינוי התודעתי בקרב הציבור: "לפני שנתיים אירע אירוע מכונן שבו התאבדה אישה בזנות בבית הבושת שבו היא עבדה בו רחוב בירקון בתל אביב. מאז מיסדנו את עצרת הזכרון השנתית לנשים שמתו בזנות שתתקים השנה ב-10 באוגוסט. הציבור הבין שזנות היא לא בחירה והיא לא הכסף הגדול שמדברים עליו, זה אונס ומציאות נוראה".

רוזנברג סרי מוסיפה כי "כיום קיימת תופעה שנערים בגיל 13 עוברים 'טקסי חניכה' כשהאבות שלהם לוקחים את הבנים לזונות כמתנת בר מצווה" ומדגישה כי מטרת החוק היא לחנך את הדור הצעיר.

החוק החדש מסמל מהפכה בכך שהוא מאותת שצריכת זנות היא דבר פסול, ומציב את ישראל בשורה אחת עם מדינות מתקדמות בעולם. עם זאת, לא ברור עדיין מה תהיה מידת האכיפה של החוק בפועל, והאם הממשלה תקצה את תקציבי הענק הנדרשים לשיקום של אלפי נשים, שעשויות להישאר נטולות אמצעים.