איך להיות אמא בלי להיות קלישאה?

אי אפשר. לא ניתן. מלחמה אבודה. שחררי כבר עכשיו, אל תנסי אפילו. אם אני נפלתי, כל אחת תיפול.

אני, שעברתי את ההיריון בהתעלמות מוחלטת ממנו, שלא קראתי אף ספר על לידה או אימהות, לא חיבבתי תינוקות במיוחד וגם לא הסתרתי את זה, ותמיד התגאיתי שאני "לא כמו כולם", אני, הפכתי לקלישאה מהלכת.

מהרגע שאת אמא, כל דבר שקורה לך, קרה כבר לכולן. החל מקקי גב דרך פיפי צד ועד הפחד שהוא לא יזחל לעולם ובגיל 13 עוד ישכב על הבטן ואת תטפחי לו על הישבן. כל אירוע מכונן, כל רגע מרגש – מיליוני אמהות כבר חוו לפנייך.

את תמצאי את עצמך בכל רגע פנוי מסתכלת על תמונות שלו בנייד, אפילו כשהתינוק ישכב ממש לידך, את תסתכלי על תמונות שלו בנייד. את לא תוכלי להתאפק ותדחפי את הראש שלך לכל עגלה ברחוב. את תחשבי שכל התינוקות חמודים. בעצם, את תחשבי שכל דבר קטן חמוד.אוי תראו את הכוס קפה הקטנה והחמודה הזאת, איך בא לי לשתות ממנה.

את תהפכי להיות מהנשים המעצבנות האלה שיודעות מה זה טטרא ותמ"ל, ומשתמשות בכל מיני ראשי תיבות כאילו הן מינימום תא"ל בצה"ל.

את תמיד תאחרי, מהסיבה הפשוטה שלהיכנס לאוטו עם תינוק לוקח יותר זמן מאשר להגיע למקום אליו נוסעים, את תפסיקי לסדר גבות, תפסיקי למרוח לק, תמצאי את עצמך נותנת לאמהות אחרות עצות גם אם את ממש שונאת שנותנים לך עצות, ותהיי חברה בכל מיני קבוצות בפייסבוק – המדריך המתוק לשנת תינוקות, המדריך המר לשנת תינוקות, אמהות חיות בסרט, אבות שנשואים לאמהות שחיות בסרט, תינוקות מלמדים הורים, הורים מלמדים סבים, מניקות מעניקות, מניקות חופרות, תשעה חודשי לידה, עשרה דיבריא, וכשאמא ואבא בני דודים.

בקיצור, ברוכה הבאה לעולם הקלישאות.

>> לעוד בזווית שלנו