לפני שדואגים למסתננים, בואו נדאג לתושבי דרום ת"א
לפני שחותמים על עצומות נגד הגירוש, בואו נקדיש מחשבה לתושבות דרום תל אביב שזהו ביתם
אלון שוורצר, פעיל ב"אם תרצו":
שלום, אני אלון שוורצר. במשך כמעט 20 שבועות התייצבתי כל מוצאי שבת להפגין עם תושבי דרום תל אביב. הפגנו למען הצדק ולמען זכותה של מדינת ישראל לקבוע לעצמה מדיניות הגירה. הפגנו למען מדינה יהודית ודמוקרטית
את סוגיית המסתננים הכרתי מקרוב לפני כעשור בזמן שירות מילואים בגבול מצרים, שם נחשפתי לזרם המסתננים הבלתי פוסק ולחוסר המענה הראוי מצד המדינה
בהתחלה לא הבנתי למה צה"ל, שפרוס על הגבול, לא מחזיר את המסתננים לשטח מצרים, משם הם הגיעו. אז בדקתי קצת וגיליתי שהמדינה באמת הפעילה בעבר את נוהל ״החזרה חמה״ אבל עתירות של ארגוני סיוע למסתננים עצרו אותו.
לפני שסופרים ואמנים חותמים על עצומות המספרות לנו שהמסתננים הם קורבנות שנשלחים אל מותם, בואו נקדיש דקת מחשבה גם לתושבות ותושבי דרום תל אביב שזהו ביתם.
כשהתחלתי להתנדב למען התושבים בדרום תל אביב שמעתי הרבה סיפורים:
על שכונות ששינו את פניהן, על ״חמארות״ שלא מפסיקות להרעיש, על אלימות, הטרדות, ונדליזם ותחושת חוסר ביטחון:
אלישבע סיפרה לי איך ב-9 באוגוסט 2015 חבטה בה מסתננת סודנית מספר פעמים באמצעות קרש עם מסמרים, וקורין סיפרה לי על אמא שלה, אסתר גלילי ז״ל, ניצולת שואה בת 68, שנרצחה על ידי מסתנן סודני בשנת 2010.
ואז הופיעה התקווה: בית המשפט העליון הכשיר את נוהל העברת המסתננים למדינה שלישית שבטוחה לכל אדם, אבל במקום שכולם יהיו מרוצים נפתח מסע ציבורי של דה לגיטימציה שכלל השוואות מניפולטיביות בין המסתננים לניצולי השואה ובין החברה הישראלית לנאצים.
זכויות האדם של תושבי דרום תל אביב כנראה פחות חשובות מזכויות של זרים. זה הזמן לעמוד על שלנו ולדרוש לא רק מדינה יהודית ודמוקרטית אלא מדינת חוק טובה ומתוקנת
ישראל חייבת לנצח.
עוד בדיבור:
הדעה הנגדית: אין בישראל מסתננים מאפריקה. כן, שמעתם נכון