"הרגתם אותי עוד לפני שהסרטן עשה את זה"
לכבוד יום המודעות לסרטן, שחר רוצה לעלות מודעות דווקא לדרך שבה האנשים הבריאים מתנהגים
שחר ג'וס, חברת קהילת חלאס סרטן - מיזם של מרכז טל הפועל למען צעירים חולי סרטן בישראל:
היי אני שחר, אני בת 20 ועד לפני שנה הייתי חולת סרטן
אני כבר יודעת בדיוק אלו שני דברים עוברים לכם בראש:
הראשון קרחת והשני מוות
איך אני יודעת את זה?
המבטים שלכם כבר קברו אותי והמשפטים שלכם כבר הספידו אותי
"אוי כמה את צעירה" "וכמה את יפה" "איזה עצוב"
אתם מבינים שהרגתם אותי עוד לפני שהסרטן עשה את זה? אם בכלל הוא יעשה את זה
אתם חייבים להבין שהיום סרטן לא שווה מוות, בטח לא כמו שבעבר
וכן, אנשים עדיין מתים מסרטן, לצערי איבדתי כמה חברים בדרך
אבל בשורה התחתונה, בתכלס, הטכנולוגיה המתחדשת, הרפואה המתקדמת- כולם נותנים לנו תקווה לחיות
אבל אתם... אתם הרגתם אותנו עוד קודם
ויוצא מצב שאנחנו מנחמים אתכם במקום שאתם תעודדו אותנו
ואם כבר מדברים על לעודד, אז אתם אל תגידו לנו מי אנחנו
אל תתווכחו איתי ותקראו לי גיבורה כשאני אומרת שלא, כי אני לא מרגישה כזאת
היו לי ימים קשים ובכי בלילות, כאבים מטורפים, הרגשתי פשוט חסרת אונים
ולי זה ממש לא מרגיש כמו גיבורה אלא כמו עוד סתם בחורה שלא מצליחה לקום מהמיטה
ואז מישהו בה ואומר אבל את המלחמה הזאת ניצחת. ומה עם החבר שלי שנפטר? הפסיד? אני לא רואה את זה כך
וחשוב לציין שיש גם הרבה רגעים יפים: חלומות גדולים, חברויות חדשות, לפעמים אפילו גם אהבות
אז אם אתם מכירים חולה סרטן או סתם רואים מישהו ברחוב עם קרחת מנצנצת בלי גבות וריסים שאולי אפילו נראה קצת כמו חייזר
אל תסתכלו עליו במבט הזה המלא הרחמים. תאמינו לי, זה הדבר האחרון שאנחנו רוצים וצריכים
תנו לנו חיוך, תפתחו שיחה, תדברו גם על עצמכם, תסתכלו לי בעיניים ולא בקרחת, תדברו עם בן אדם, לא עם חולה סרטן
זו הדרך הבטוחה לשיחה פתוחה. כי סרטן, זו לא מילה גסה
עוד בדיבור: